במסגרת הניסיונות שלי לשים את עצמי במקומו של דניאל ולנסות לראות את העולם דרך העיניים שלו, וכן במסגרת המחשבה שחלפה במוחי עם קבלת האבחון שלו, ששום דבר לא בא לו מהשמיים ולפחות את הקטע של הפרעת הקשב והריכוז ייתכן שירש ממני, החלטתי לעסוק בגנטיקה הפוכה וללכת בגילי המתקדם לאבחון הפרעת קשב וריכוז בעצמי.

הרי בשנות השבעים לא היו הכלים האבחוניים שיש עכשיו.

ראשית, הלכתי לעשות מבחן TOVA. זה מבחן מחשב משעמם למדי שעושים פעמיים. פעם אחת ככה, נטורל. ופעם שנייה אחרי שלוקחים ריטלין.

למרות כל מה שנכתב על ריטלין ואולי בגלל מה שנכתב על ריטלין מצאתי לנכון מאלף סיבות לנסות אותו קודם כל על עצמי.

הייתי מוכנה לשבעים תופעות לוואי איומות. בתיק הייתה לי חבילת אופטלגין שתעזור לי לפתור את כאבי הראש והבטן האיומים שאמורים היו לתקוף אותי, ומראה קטנה לראות את הטיקים שיופיעו.

במקום זה קיבלתי כדור פלאים.

הנס שלא ידעתי שייחלתי לו.

בסיבוב הראשון של הבחינה סבלתי משעמום מוחץ. המחשבות נדדו לי אל מחוץ לחדר וטיילו בחצי עולם, נשענתי על הכסא בחצי שכיבה והרגליים שלי רקדו מתחת לשולחן. בו זמנית כמעט נרדמתי. ואז, לקחתי את הכדור הקטן והמתוק הזה והתיישבתי לעשות שוב את אותו מבחן משעמם. ללחוץ על הכפתור כשמופיע עיגול על המסך. אבל הפעם, הפעם זה היה אתגר מרתק. ישבתי על קצה הכסא כמו חללית קטנה שמוכנה לשיגור. משני צידי המוח שלי עלו חומות שעזרו לי להתרכז רק במה שעל המסך שלפני. כל תאי המוח שלי התעוררו, התמתחו וניגשו לעבודה. הייתי יכולה לעשות ככה פסיכומטרי מהבוקר ועד הערב, להוציא בו את הציון הכי גבוה שאפשר ועוד להינות מזה. שום מחשבה לא נדדה לי מהמסך. הייתי כל כך עירנית.

כשיצאתי ממכון הבחינה היו לי שלוש מחשבות חיוביות על ריטלין המסכן שזוכה לכאלה יחסי ציבור גרועים שלא בצדק:
  1. אם ככה אני מפסידה את המוח שלי כל החיים, אז אלוהים ישמור, כמה שדניאל סובל וכמה מנחם לדעת שבהמשך הדרך יש לזה תרופה. אני חושבת שכל הורה לילד שסובל מהפרעת קשב וריכוז צריך לנסות את זה על עצמו כדי להבין מה עובר על הילד שלו.
  2. גם אני רוצה. בעצם, ככה אני רוצה לחיות. בקיום מחשבתי מלא. כשכל כוחות השכל שלי פועלים במלוא הקיטור ולא רק שני אחוזים מותשים ומעורפלים שלהם. ממשיכה באבחון ובטיפול של עצמי.
  3. אין לי תאבון כבר שעות! גיליתי משהו שעושה אותי גם יותר חכמה וגם יותר רזה! ניצחון קטן בים של כישלונות.