על הספה - פורומי מומחים

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.


דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דיכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




 X

היי לימור, ראשית נראה שאת כבר עושה- עובדת, אמנם מהבית באמצעות הזום, שזה דבר חשוב ונכון. באשר לתגובות בזמן האזעקות אז קודם כל כדאי שתדעי שזה לגמרי נורמלי לחוש ולהרגיש כך בהינתן המצב הקצוני הזה. התקף חרדה לרב הוא כמו גל הוא עולה עולה מגיע לשיא ומיד אח"כ מגיעה ירידה עד לרגיעה. משך הזמן של גל כזה משתנה מאדם לאדם ובהתאם לסיטואציה. כשמגיע התקף שכזה רצוי לא להילחם בו . אם תוכלי לשבת רגע בשקט ולהגיד לעצמך עכשיו אני מרגישה....( מודאגת/ מבוהלת/ חרדה וכו') והנה אני חשה את זה בגוף- בדפיקות לב שמתגברות(" עוד פעימה והנה עוד פעימה מוגברת"). ורגע להיות עם החוויה הזו , לא להתנגד לה כי זה מה שזה נכון לאותו הרגע. אפשר להתמקד בנשימות , עצימת עניים, להרפות מעט את הגוף או כל דבר אחר שעוזר. באשר לצורך בצפייה מוגברת בחדשות, חדשות זה למעשה מידע, וידע מרגיע חרדה. כן כדאי להגביל את הצפייה לזמנים מסוימים( אם תשימי לב לרב החדשות חוזרות על עצמן). אולי במקום חדשות, להיפגש עם חברים /קרובים לדבר ( לרבים יש צורך לחלוק כעת) . מקווה שהצלחתי לסייע ולו במעט לימים טובים יותר אירית רוזנפלד אשר


שלום שרית, זה נפוץ וטבעי שאחרי מאורע גדול ומרגש מופיעות תחושות של דכדוך וריקנות. אפשר להבין שזה קשה עוד יותר כשמתווספת לזה העזיבה של הבת את הבית- זה שינוי משמעותי שהגיוני שיקח זמן להסתגל אליו. תמשיכי להעסיק את עצמך ולשמר את השגרה, וזה בסדר שלפעמים גם הקושי צף ומציף. כמובן שאם זה נמשך לאורך זמן ללא שיפור- ניתן גם לפנות לסיוע מקצועי. בהצלחה!


שלום טלי, נשמע מהתיאור שלך שאמא נמצאת במצוקה נפשית, באי שקט ובתחושה של אובדן בטחון ושליטה בחייה. מאוד יתכן שזה נובע ממצב של חרדה. חשוב מאוד לפנות אל רופא/ת המשפחה ולידע אותו/ה במצבה של אמא. נראה שיש מקום ודחיפות להתייעצות עם פסיכיאטר/ית שיתרשם מאמא וחשוב מאוד גם מהדיווח שלכם על מה שאתם רואים שעובר עליה בשנתיים האחרונות וכן שנראה שהחריף לאחרונה ומקשה עליה גם בלילה. כמובן שמצבה של אמא משפיע באופן משמעותי ביותר על אבא שסביר להניח שנמצא איתה בקרבה הגדולה ביותר, לאורך היום והלילה אך גם וכמובןעליכם הילדים ובני המשפחה הקרובה. רופא/ה פסיכיאטר/ית יאבחן את מצבה וסביר להניח שימליץ על טיפול תרופתי שיקל עליה ויאזן את מצבה הנפשי בהדרגה. לעיתים לוקח קצת זמן עד שנמצא הטיפול התרופתי המתאים, המינון הנכון וכד'. בנוסף יתכן שאמא זקוקה גם לשיחות ולטיפול נפשי/רגשי שאינו מהווה תחליף לטיפול התרופתי, אך ובמידה ואמא תסכים לכך כמובן - זה יכול להוות השלמה וגורם מיטיב ומסייע להטבה במצבה. שיהיה בהצלחה. אני כאן וניתן לחזור אלי עם עוד שאלות והתייעצויות.


מדבריך ניכר שאכן פעלתם במספר מישורים חשובים וכעת צריך לתת לדברים את הזמן. הדבר הנוסף שאולי יש מקום לעבוד עליו, באמצעות טיפול או הדרכת הורים זה "ליבך המדמם" והכאב שאת חווה. קים סיכוי סביר, שהתמקמותך בעמדה זו משפיעה על האופן שאת תופסת אותה, משפיעה עליה, ובוודאי גם על הקשר. בהצלחה רבה


ישנן גישות שונות לטיפול פסיכולוגי. לכל גישה יש עקרונות,פילוסופיה, טכניקות וכלים משל עצמה. מחקרים רבים מובילים למסקנה כי אין עליונות חד משמעית לגישה טיפולית מסויימת וכי הבחירה תלויה במידה רבה בסגנון הטיפולי המתאים למטופל, בצרכים שלו ובקשיים שהוא מבקש להתמודד עימם. מטפל שאינו מרבה בדיבור ייתכן וסבור כי עליו לאפשר מרחב של דיבור וחשיבה למטופל, כאשר הוא עצמו בעמדה מקשיבה, לא שיפוטית, מכוונת בעת הצורך. ישנם מטפלים שחשים נוח יותר לייעץ, להשמיע, לפרש... שוב- כדאי לבחור לפי הסגנון האישיותי והמקום שלדעתו של המטופל ירגיש נוח ובטוח.


שלום אור, טיפול הוא תהליך שלעיתים לוקח זמן והסתגלות- הן טיפול תרופתי והן טיפול פסיכולוגי. במקרים רבים, הטיפול המומלץ הוא שילוב של השניים. כדאי לנסות לחפש מטפל/ת באזור מגוריך- אם אתה מתקשה למצוא כדאי לבדוק אם רופא/ת המשפחה יוכל לעזור. בהצלחה! בברכה, דר' הלה רובין מי-טל



שלום, את מתארת קשיים והתמודדויות שרבים חוו בתקופת הקורונה, לצד הצפה של תכנים וזכרונות מהעבר, ובהחלט כדאי להשיג פינה לעצמך ולהיעזר. אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, שיסייע הן בכלים להתמודדויות היומיומיות והן בעיבוד חוויות העבר העמוקות יותר. בהצלחה!


שלום נינה, רוב הטיפולים התרופתיים לוקחים שלושה-ארבעה שבועות עד שמתחילים להשפיע, אז יש להתאזר בעוד קצת סבלנות. בכל מקרה כדאי להיות בקשר עם הרופא המטפל ולעדכן. מעבר לכך, במקרים של דכאון/הפרעה ביפולרית מומלץ לפנות גם לטיפול פסיכולוגי לצד הטיפול התרופתי. בהצלחה!




שלום שירה, התמודדות עם חרדה ממושכת זה תהליך שלוקח זמן ויש בו עליות ומורדות. טוב שהתחלת טיפול ונשמע שיש שיפור ממשי, כך שכדאי לנסות שלא להיבהל גם אם ביום מסוים/תקופה מסוימת החרדה מתגברת שוב. מעבר לטיפול הפסיכולוגי לעיתים יש מקום גם לטיפול תרופתי- כדאי להתייעץ על כך עם המטפל/ת. בהצלחה!