על הספה - פורומי מומחים

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.


דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




 X

שלום, איננו יכולים לתת מענה לשאלות בנושא תרופות בפורום זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל. בהצלחה!




שלום רועי, נשמע שאתם מתמודדים עם מצב מאוד לא פשוט, אך שההתגייסות שלכם, הילדים, לטובת אביכם נוגעת לליבו ומסייעת לו להבין שהוא זקוק לעזרה. בשל החשש מאובדנות, המלצתי היא לפנות לפסיכיאטר באופן מיידי- בראש ובראשונה לשם הערכת המסוכנות, וכמובן לשם המלצה שתנבע מכך לגבי הכיוון הטיפולי המתאים ביותר. לאחר מכן יהיה זמן למציאת מטפל שילווה אותו לאורך זמן ביציאה מהמשבר ובהיבנות מחדש לנוכח כל השינויים שעבר. בהצלחה!




שלום דבורה, צר לי על אובדנך. התחושות והמחשבות שאת מתארת נפוצות לאחר אובדן של אדם קרוב, ויש לזכור כי זה עדיין טרי מאוד. חשוב לעשות מאמץ ולגייס כל תמיכה שאפשר כרגע, על אף הקושי הגדול שכרוך בכך. ציינת שאין משפחה תומכת- אולי אפשר לפנות לחברה או לשכנה על מנת שלא להיות לבד, ולפרוק משהו מהעול שאת נושאת. כמו כן, חשוב לשים לב לפחות לצרכייך הבסיסיים כגון אכילה, הגיינה, שינה, ובמידת האפשר גם מעט פעילות גופנית (למשל, הליכה). אם התחושות הקשות ממשיכות ללא שיפור, ובפרט אם קיים קושי בתפקודים הבסיסיים, כדאי לפנות לסיוע מקצועי (בשלב הראשון ניתן גם להתייעץ עם רופא המשפחה). שיהיה כל טוב ושלא תדעי עוד צער!


שלום קארינה, נשמע שאת מתמודדת עם מצב לא פשוט גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הנפשי, ותקופת הקורונה בוודאי לא תורמת למצב. על אף האכזבה שחווית מטיפול פסיכולוגי, זה חשוב מאוד שתקבלי עזרה ותחזרי בהדרגה לתפקד ולהיות פעילה ככל שניתן. אני ממליצה לך לפנות לפסיכולוג רפואי/שיקומי שמתמחה בסיוע במצבים כאלה. בהצלחה!


שלום גליה, זה לא פשוט כשהשגרה מתערערת כך. כדאי לנסות ככל שניתן לייצר לעצמך פעילויות, אפילו קטנות, במהלך היום. למשל, לצאת להליכה, להקדיש זמן לאיזשהו תחביב וכד'. בנוסף, כדאי לנסות להפגש יותר מהרגיל עם בני משפחה וחברים שיכולים להוות דמויות תמיכה בתקופה זו. בהצלחה!



שלום לך, את מתארת מצב מאוד מסובך, ואכן קיים חוסר אונים מאוד גדול מול זה. זה נכון שלא ניתן לאלץ אותה להתאשפז, והדבר שנותר זה להמשיך להיות שם לצידה ולנסות, עד כמה שזה קשה, גם להבין ולכבד את עמדתה כלפי העולם, ולעזור לה לחזק את הדברים בחייה שבהם היא כן מצליחה למצוא משמעות. בהצלחה!


שלום שרית, נשמע שאת עושה הרבה מאוד כדי להקל על עצמך, ולעיתים, על אף הקושי, צריך להתאזר קצת בסבלנות. כשאת בבית כדאי לנסות להעסיק את עצמך בפעילויות מהנות, לעסוק לפחות במעט פעילות גופנית (למשל, לצאת להליכה) ולנסות לבלות יותר עם משפחה וחברים. בהצלחה! בברכה, דר' הלה רובין מי-טל פסיכולוגית קלינית מומחית טל. 054-3103307