טיפול בדיכאון

הגדרת אפיזודה דיכאונית על פי DSM5

על מנת לאבחן הפרעת דיכאון – לפחות חמישה סימפטומים מהנ"ל צריכים להופיע במשך תקופה של שבועיים לפחות ומייצגים שינוי ממצב קודם. לפחות אחד מהסימפטומים צריך להיות- מצב רוח דכאוני או אובדן עניין והנאה.

1. מצב רוח ירוד ומדוכא רוב היום כמעט כל יום לפי דיווח סובייקטיבי או תצפית של אחרים. אצל ילדים יכול להופיע מצב רוח עצבני.
2. ירידה משמעותית בעניין או בהנאה כמעט מכל פעולות היום יום.
3. הפרעות בתיאבון ובהרגלי אכילה: אובדן משקל משמעותי (מבלי כוונות להוריד במשקל או דיאטה) או עלייה במשקל ותיאבון מוגבר.
4. הפרעות בשינה- קושי להירדם, נדודי שינה, או שינה מרובה ועייפות.
5. פיגור פסיכומוטורי או חרדה כמעט בכל יום.
6. עייפות או אובדן אנרגיה ברמה יום יומית.
7. תחושת חוסר ערך, עודף רגשות אשמה.
8. ירידה ביכולת החשיבה והריכוז לעיתים באה לידי ביטוי בחוסר החלטיות.
9. מחשבות חוזרות על מוות, על אובדנות ללא תכנית ברורה, או ניסיון התאבדות.
10. הסימפטומים גורמים למצוקה משמעותית או ליקוי תפקודי חשוב.
11. האפיזודה איננה קשורה להשפעות פיזיולוגיות של חומרים או מצב רפואי אחר.

דיכאון אחרי לידה

רוב הנשים מגיעות לרגע הלידה מלוות בסיפורים על ההורמונים הפורצים ברגע הלידה ומביאים את היולדת לידי התאהבות גדולה בתינוק הנולד ובהצפה של תחושת אושר עילאית כמוה לא הרגישה מעולם.

האמת היא שהרבה מאוד נשים לא מרגישות הצפה של אושר וחלקן גם לא מתאהבות מיד בתינוק. וזה די הגיוני. התאהבות היא תהליך הכרוך בהיכרות. התינוק הרך אשר בא לעולם ולו ציפתה כל כך האם, נכנס לחייה ובהינף שניה משנה את עולמה ואת כל מה שידעה על עצמה על יכולותיה. כאשר מדובר בתינוק ראשון זה כמובן קיצוני הרבה יותר. מצבי העייפות, ההורמונים, התלות האדירה והיעלמות חופש התנועה הם עוצמתיים לא פחות מהתוספת החדשה למשפחה.

פעמים רבות נשים מרגישות מאוד אשמות על תחושות אלו וכאשר מגיע הbaby blues לאחר שלושה ימים או "תוגת האימהות" רגשות האשם על תחושות אלו מעצימות את העצב העמוק המחלחל פנימה. מדווח על שישים אחוזים מהיולדות החוות את תוגת האימהות. יתכן וסביר שהאחוזים גדולים יותר אבל נשים רבות לא מרגישות לגיטימציה לדווח על כך.

טיפול ודרכי התמודדות עם דיכאון

דיכאון הינה אבחנה מורכבת לטיפול. מטפלים רבים יעידו כי הדיכאון ידוע באתגרים הטיפוליים המציב בפני אנשי המקצוע בני המשפחה והסביבה המקיפה את האדם הסובל מדיכאון. יש לכך כמה סיבות. ראשית, אחד ממאפייני הדיכאון המרכזיים קשור לחוסר במוטיבציה ואיבוד עניין. מכיוון שכך, הסובלים מדיכאון הינם חסרי מוטיבציה וכוחות להיעזר ולשנות את מצבם. גם אם יוכלו לומר כי רוצים להרגיש טוב, אינם מצליחים לאסוף כוחות או רצון לעשות משהו שעשוי לשנות את המצב. שנית, מטפלים רבים מדווחים כי הדיכאון לעיתים כה חזק עד כי המטפל היושב מול מטופל הסובל מדיכאון מרגיש את הכבדות, את ההרגשה "השחורה" המציפה את החדר ומועברת אליו. תחושה דומה יכולים לתאר לעיתים הורים לצעיר הסובל מדיכאון.

טיפול בדיכאון וחרדה הוא תהליך מורכב ובכל זאת, ניתן לטפל בדיכאון. אין טיפול יחיד לדיכאון ומחקרים מוכיחים כי שילוב של מספר סוגי טיפול, שילוב של טיפול תרופתי וטיפול נפשי הוא בדרך כלל היעיל ביותר.

פסיכותרפיה / טיפול פסיכולוגי - מחקרים מראים כי הקשר הנוצר בין המטופל (במיוחד אצל צעירים) למטפל הנפשי (מערכת היחסים הטיפולית) הוא חשוב לפחות אם לא יותר מסוג הטיפול הנפשי או הגישה הטיפולית. המשמעות היא כי חשוב שהאדם ירגיש טוב ונוח עם המטפל. ללא יצירת קשר טיפולי טוב אפקטיביות הטיפול תרד. טיפול נפשי יכול להיות גם טיפול בהבעה ויצירה כאשר המטפל בוא בעל ניסיון וידע בהפרעה זו.

טיפול בדיכאון וחרדה בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי- הוא גישה בפסיכולוגיה אשר הוכחה כיעילה לטיפול בדיכאון. הסובלים מדיכאון קל יפיקו ממנה יותר, לאלו אשר אובחנו כסובלים מדיכאון עמוק, נהוג להתחיל בגישה התנהגותית יותר ולאחר מכן להשתמש בטכניקות קוגניטיביות.

הדרכת הורים – כאשר המאובחן כסובל מדיכאון הוא נער או צעיר- הטיפול צריך לשלב הדרכה של ההורים על ידי הפסיכותרפיסט המטפל. תמיכת ההורים היא קריטית להצלחת הטיפול ועל ההורים לדעת מה בנם/ בתם צריכים מהם.

טיפול / תרפיה משפחתית - על פי הגישה המערכתית כל שינוי החל באחד מחלקי המערכת, ישפיע בהכרח גם על כל חלקיה האחרים. מכאן, חבר משפחה הלוקה בדיכאון, משפיע על כל בני המשפחה ויש לתת לכך את הדעת בבניית המערך הטיפולי. מעבר לכך, טיפול משפחתי מוריד את עוצמת ה IP (החולה המזוהה) ואת האחריות על בן המשפחה הסובל מדיכאון ומקל עליו בדרך להחלמה. הסובל מדיכאון מרגיש את עוצמת התמיכה בהתגייסות של כל בני המשפחה לטיפול.

טיפול קבוצתי- ישנן קבוצות טיפוליות המונחות על ידי פסיכותרפיסט מוסמך לטיפול קבוצתי. הטיפול הקבוצתי מהווה גם קובצת תמיכה והתיחסות. לצעירים הטיפול הקבוצתי נמצא יעיל יותר ליפול בהפרעות דיכאון.

טיפול תרופתי בדיכאון- על מנת להיעזר בתרופות יש לפנות לפסיכיאטר. חשוב לדעת כי לטיפול תרופתי בנוער או בבעלי נכות התפתחותית צריך פסיכיאטר המתמחה בכך. השימוש בתרופות יעיל יותר כאשר משולב בפסיכותרפיה. השימוש בתרופות הוא בדרך כלל לתקופה ארוכה וחייב להיות מלווה במעקב של הפסיכיאטר. מציאת המינון וסוג התרופה הוא תהליך שעשוי לקחת זמן כמו גם זמן ההשפעה של התרופה (מספר שבועות). בדרך כלל נוהגים להשתמש בתרופות מסוג SSRI- תרופות המשפיעות על מסלול הסרטונין במוח. לתרופות פסיכיאטריות עשויות להיות תופעות לואי וחשוב לברר מה הן.

אשפוז פסיכיאטרי- אשפוז הינה לרוב החלופה האחרונה ויעשה בה שימוש כאשר יש סבירות גבוהה של ניסיון התאבדות או כאשר מצבו של הסובל מדיכאון כה חמור עד כי אינו אוכל או שותה ועלול לפגוע בבריאותו ולגרום נזקים ארוכי טווח. כמו כן אשפוז פסיכיאטרי יכול לעלות על הפרק כאשר הדיכאון משולב עם מאפיינים פסיכוטיים. קיימות היום חלופות לאשפוז. אלו הן מסגרות תומכות ומכילות שמטרתן לספק את ההגנה אך למנוע ממטופלים לפתח מסלול של אשפוזים חוזרים. חלופות אלו יכולות להיות מסגרות יום לטיפול אמבולטורי או מסגרות הכוללת תנאי פנימיה.

השירות הציבורי- כיום, לאחר הרפורמה בבריאות הנפש, עבר הטיפול בתחום לידי קופות החולים אשר מעמידות מרפאות של שירותי בריאות הנפש ובהן פסיכיאטרים, קבוצות טיפוליות, טיפולי פסיכותרפיה, ועוד.

מקורות:

פיצפטריק, ק. ושארי, ג. (2009). התמודדות עם דיכאון של צעירים- מדריך להורים. הוצאת "אח", ישראל. https://www.alhasapa.co.il/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F

סוגים שונים של דיכאון

ה DSM 5 אוגדן האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, מגדיר חמש אבחנות של מחלות דיכאוניות:

1. הפרעת ויסות מצב הרוח- התפרצויות מצב רוח תכופות וחמורות, וורבליות או פיזיות, לפחות 3 פעמים בשבוע, באופן רצוף של למעלה משנה ואינן מוסברות על ידי אבחנה נפשית אחרת.

2. דיכאון מז'ורי- אדם מאובחן כסובל מדיכאון מז'ורי לאחר שינוי משמעותי בהתנהגותו של למעלה משבועיים. השינוי הוא איבוד עניין והנאה בדברים בסביבתו של האדם, ו/ או מצב רוח מדוכא, יחד עם הופעה של סימפטומים נוספים המופיעים כולם או חלקם כל יום ף כל היום- שינוי משמעותי במשקל ובתיאבון, קשיי שינה (שינת יתר או חוסר שינה), איטיות מוטוריות כל יום וכל יום או חוסר מנוחה, תשישות וחוסר אנרגיה, תחושת אשמה או חוסר ערך, צמצום היכולת להתרכז ולקבל החלטות, חשיבה חוזרת על מוות ועיסוק באובדנות (מחשבות או תכניות מעשיות). סימפטומים אלו משפיעים על התפקוד היום יומי ומפריעים לשמירה על שגרה מתפקדת. הסימפטומים לא מוסברים על ידי שימוש בחומרים או תרופות. את האבחנה של דיכאון מז'ורי יעשה פסיכיאטר, רופא המומחה לפסיכיאטריה.

3. הפרעת דיכאון מתמשך (דיסתימיה)- הסימפטומים מאוד דומים לאלו של הפרעת דיכאון מז'ורי, האבחנה בין שתיהן תעשה על ידי פסיכיאטר , שיבחן את ההיסטוריה הנפשית של המטופל, משך הזמן של הופעת הסימפטומים וסדר הופעתם.

4. הפרעת דיכאון ווסתית- מאפיינים של הפרעת דיכאון הבאים לידי ביטוי במצבי רוח משתנים וסימפטומים נוספים במופיעים באופן קבוע לפי המחזור הווסתי.

בנוסף, במשפחה זו קיימת ההפרעה הבי- פולרית. שמות נוספים להפרעות ממשפחה זו הם הפרעה דו קוטבית או מאניה דיפרסיה. כאשר הדיפרסיה מתארת את התקופות הדיכאוניות לעומת המאניה שמתארת תקופות של "היי" קיצוני. הפרעה זו מאופיינת בכך שלצד תקופות בהן אדם מראה את הסימפטומים של דיכאון מז'ורי, מופיעה תקופה של שבוע לפחות בה קיימות עוררות גבוהה, פעילות יתר, מצב רוח מרומם המכוון לפעולות שאינן נורמטיביות ומצב רוח שאיננו תואם סיטואציה. ניתן לראות בתקופה זו סימפטומים כמו דברנות יתר, פרץ רעיונות, הערכה עצמית מופרזת, נטייה לפעולות שעלולות להיות מסוכנות או חסרות שיפוט תקין.

סוגים נוספים של דיכאון, הם דיכאון חורף, כאשר תסמינים של דיכאון מופיעים בגלים עונתיים בתקופות חורף, באופן שחוזר על עצמו מדי שנה, במשך כמה שנים. הגורם לדיכאון עונתי זה הוא בד"כ המחסור באור השמש, או יותר מדויק חשיפה לא מספיקה לחומרים שאור השמש מספק המשפיעים על מצב הרוח, לכן הטיפול יהיה טיפול באור.

דיכאון אחרי לידה, הוא דיכאון המאפיין אימהות בתקופה המיידית שאחרי הלידה או מספר שבועות אחריה. בעוד דכדוך והפרעות במצב הרוח שכיחים מאוד לאחר לידה, כאשר התסמינים מחריפים, מופיעים קשיי שינה, חרדה מוגברת, תחושת חוסר מסוגלות וקשיים בהתקשרות עם התינוק, נדרש טיפול אשר יסייע לאם להתחזק ולא להישאב למצב כרוני של דיכאון מתמשך.

הטיפול בדיכאון הינו מורכב ודורש בדיוק את מה שפגוע בדיכאון- תחושת מסוגלות וכוחות להתמודד. לכן הקושי הגדול הוא בהשגת שיתוף הפעולה של המטופל. לרוב הטיפול יעיל כאשר משלבים את הטיפול תרופתי עם טיפול שיחתי. בטיפול השיחתי ניתן להיעזר בגישות שונות כגון CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), טיפול דינמי, ועוד. טיפולים אלו ניתנים על ידי אנשי מקצוע מוסמכים כגון פסיכולוגים או עובדים סוציאליים ופסיכותפיסטים בעלי הסמכה מוכרת.