הרשמה לאינדקס על הספה | כניסת מטפלים רשומים | על הספה בפייסבוק

אודות על הספה | הרשם לניוזלטר שלנו | צור קשר

על הספה - פורומי מומחים

פורום פסיכולוגיית ספורט

קרובה לפרישה

פורום פסיכולוגיית ספורט

מנהל הפורום גבי זקס
פסיכולוג מורשה המתמחה בתחום של פסיכולוגית ספורט בעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות
מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ותואר שני בפסיכולוגיה של המצוינות מאוניברסיטת לודוויג מקסימילאן שבמינכן, גרמניה.

גבי בעל ניסיון עשיר בתחום פסיכולוגיית הספורט, תחילה תחת מכון לעוף לפסיכולוגיית ספורט, וכיום בעל קליניקה פרטית. שימש כמרצה בתחום פסיכולוגיית הספורט במכון ווינגייט ומכללת אוהלו, בקורסי הכשרה למדריכים ומאמנים ספורטיביים.

ברוכים הבאים לפורום פסיכולוגית ספורט- הינכם מוזמנים להעלות כל שאלה ולהתייעץ בתחום פסיכולוגיית הספורט.

הפורום נועד לספורטאים, הורים ומאמנים.

היעד העיקרי של פסיכולוגיית הספורט הינו לעזור לספורטאי למצות את הפוטנציאל הטבוע בו ולהיות הספורטאי הטוב ביותר שהוא יכול להיות. פסיכולוג ספורט עוזר לספורטאי להתגבר על אתגרים פסיכולוגיים ולשפר כישורים מנטאליים כגון:

התמודדות עם לחץ וחרדה, הגברת הביטחון העצמי, שיפור יכולות ריכוז, התמודדות עם טעויות וכישלונות, הגברת המוטיבציה ושמירה על קונסיסטנטיות, שיקום מפציעות ועוד.

שאלה: קרובה לפרישה - (אני)

שלום גבי. אני ספורטאית מקצוענית, מתחרה בטריאטלונים בעולם. לצערי אני ממש קרובה לפרישה מהספורט המקצועי. אני מרגישה שלא אוכל להמשיך לאורך זמן לעסוק באופן מקצועי והמעבר לשגרה אחרת, מאוד מטרידה ומפחידה אותי. אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלות לגבי משמעות הדברים שעשיתי עד כה בחיי ומה ישאר לי אחרי הפרישה. אני רואה ספורטאים סביבי שנכנסו לדיכאון וזה מלחיץ מאוד. האם יש לדעתך דרך להתכונן לשלב זה בחיי כדי שלא ליפול לדיכאון ותחושת ריקנות בחיים?

תשובה: קרובה לפרישה - (0)

אולי שני המצבים הפסיכולוגים הקשים ביותר לאדם הינו כאשר זהותו מתערערת וכאשר הוא עובר תהליך של אבל.

אלו שני התהליכים העלולים להתרחש כאשר ספורטאי מקצועני פורש.

אין פלא שכאשר כל הדברים שהשרו לנו תחושת ביטחון, יציבות והמשכיות נעלמים אנו חווים משבר גדול (תחושתנו לגבי מי אנחנו, המטרה לשמה אנו קמים בבוקר, שגרת יומנו ופרנסתנו). בדומה לתיאורך, ספורטאים שפורשים (ולא רק מקצוענים) מדווחים על תחושות ריקנות, דיכאון וחרדה. לצערי, סבורני שלא יהיה לך מנוס מלהרגיש דברים אלו, השאלה היא באיזה עוצמה ולכמה זמן.

הייתי ממליץ לך:

א. קודם כל לנסות להיות שלמה עם ההחלטה לפרוש. לפרוש תוך ידיעה שזה אכן הדבר הרצוי והנכון לעשות.

ב. לנסות לפרוש עם תחושת סיפוק ומיצוי מהקריירה שלך. נסי להסתכל על ההצלחות שהיו לך ולהרגיש גאווה וסיפוק על הדרך שעשית ומהדברים שהשגת.

ג. נסי להישאר בתחום אם את רוצה בכך. מצאי לעצמך תפקיד כמאמנת, או בכל תפקיד שמעורבים בו עזרה, העצמה ונתינה לאנשים. נשיג בכך שני ציפורים במכה אחת: הנתק מהתחום לא יהיה כה פתאומי וחד, וגם תצמצמי את הנזקים הפסיכולוגים שציינתי (מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מוצאים שאלו תפקידים התורמים רבות לרמות האושר ולמצב הפסיכולוגי הכללי).

אם את מרגישה שאת לא מצליחה להתגבר על המשבר ולהמשיך הלאה בחייך, פני לטיפול פסיכולוגי. לפעמים אפילו טיפול קצר טווח יוכל לעזור לך בתהליך האבל ובצליחת המשבר.

בהצלחה,

אני כאן לכל שאלה.

X