שאלה: לחץ יתר - (אתי, אימא מודאגת)
בני משחק כדורגל מאז שהוא ילד קטן. בעלי היה שחקן בעצמו, וכדורגל זה הכל בשבילו. הוא תמיד חלם שבנו ילך בעקבותיו. בני מאוד מוכשר ותמיד דיברו על הפוטנציאל הגדול שלו.
מתחילת הדרך בעלי היה מאוד מעורב וליווה אותו, לכל משחק ואף לכל אימון! לפעמים המעורבות הייתה אובר, וגרמה ללחץ אצל בני אשר נמצא בגיל ההתבגרות, וכעת מדבר על רצון לעזוב את הכדורגל. אני יודעת שהמעורבות והלחץ של אביו גורמים לו לרצות לעזוב את הכדורגל. מאז שהוא שמע את זה, בעלי נכנס להלם, והוא במצב נפשי מאוד קשה (בדיכאון ולא יישן בלילות). המצב הזה גרם לו ללחוץ עליו יותר, ועכשיו אני גם חוששת למצב הפסיכולוגי של בני. אינני יודעת מה לעשות וחשבתי לפנות לפסיכולוג ספורט, מה דעתך?
תשובה: לחץ יתר - (0)
אני מאוד שמח על פנייתך אתי. המצב נשמע באמת מורכב ולא קל... סיפורך מכיל מספר נושאים מורכבים, אם כי לצערי גם שכיחים, אשר מצריכים התייחסות וטיפול.
נושא המעורבות ההורית בספורט - אנו יודעים שמעורבות הורית רצויה בספורט, ובעצם חינוך נכון בכלל, מתאפיינים במרחב, חופש ואיזון. מרחב וחופש לילד ולמתבגר בפרט, לבחור את דרכו בספורט ובעולם, להתנסות ולבחור בתוכם (למשל את המשך דרכו בענף הספורט). הורות נכונה לספורטאי הינה הורות שמספקת תמיכה רגשית ברגעים הקשים שעוברים על כל ספורטאי, כמו גם וליווי ותמיכה לוגיסטיים. תמיכה וליווי שכזה יספקו לילד ולמתבגר את היכולת לבחור את בחירותיו, (שלעיתים אכן קשות ובעלות השלכות לא מבוטלות). לדוגמא, ילד שמאוד רוצה לשחק כדורגל אך לא טוב לו בקבוצתו. הורה יעשה טוב אם יברר מה מתרחש בקבוצה, ומדוע רע לו שם? אם יש צורך, יברר איתו אפשרויות למעבר לקבוצה אחרת וגם יגרום למעבר לקרות על ידי תמיכה לוגיסטית. מצד שני, מעורבות הורית וחינוך מתאפיינים גם באיזון באשר למידת החופש והמרחב הניתן. שהרי הילד והמתבגר אינם יודעים לעיתים לבחור ולהחליט באופן שקול תוך הבנה של ההשלכות למעשיהם. ברור שחופש מוחלט מצד ההורי
עלול בסופו של דבר לפגוע בהם. האתגר המתמיד הוא למצוא את האיזון הנכון בכל הנושאים הללו, וכאן נראה שבעלך מתקשה.
סוגיה נוספת בנושא חופש ואיזון הקשורה למקרה שלך, הינה שהורות נכונה מתאפיינת ביכולת להפריד בין המוטיבציה והרצונות של ההורים לאלו של הילד. ישנם הורים, כמו בעלך, אשר מסיבות שונות מתקשים לעשות זאת. זהו מצב לא רצוי אשר יכול לגרום למגוון נזקים פסיכולוגים ישירים ועקיפים, כאשר רק בחלקם ניתן יהיה להבחין, וחלקם עלולים להתגלות בהמשך הדרך. הנזק הראשון שבדרך כלל נראה במצב כזה הינה פרישה מהספורט (לרוב, כמו במקרה שלך יתרחש בגיל ההתבגרות). מדוע נזק? כי הילדים פורשים מספורט שהם מאוד אוהבים, שהיו טובים בו והפך להיות חלק אינטגראלי מזהותם ומדימויים העצמי. פרישתם עלולה לנבוע מתוך הסטרס המתמשך שבו הם נמצאים מתוך סביבתם המיידית, וכן עקב קונפליקטים האופייניים לגיל ההתבגרות (כגון, רצון 'להיפרד' מההורים ולבנות זהות ודרך עצמאית), אשר עלולים להתחדד ולהתחזק עקב ההורות שתוארה לעיל.
פניה לפסיכולוג ספורט יכולה להיות בהחלט רעיון טוב, אך גם פסיכולוג קליני, פסיכולוג בעל רקע בפסיכולוגיה חינוכית או בעל הכשרה בטיפול משפחתי יכולים להתאים. היתרון של פסיכולוג ספורט הינו ביכולתו להבין בצורה טובה יותר את עולמם של הספורטאי ומשפחתו, את תרבות הספורט והלחצים הפסיכולוגים המאפיינים אותם.
במקרה שלך, הפסיכולוג יעשה נכון אם יעבוד איתך ועם בעלך, וגם כמובן עם בנך (ביחד או בנפרד). הפסיכולוג יעזור למשל בעלך להבין בצורה רחבה ועמוקה יותר את הסיבות להתנהגותו, וגם את הנזקים שלה. אולי כך יוכל להתגבר על קשייו בתחום זה, ולחוות (ולאפשר) יותר מרחב וחופש בהורותו, ולבנות קשר המתאים יותר לאתגרי גיל ההתבגרות. בעבודה עם בנך, הפסיכולוג יוכל לעזור לו להבין את מניעיו לפרוש, את הרקע להם (בעלך, גיל ההתבגרות?) וכך לאפשר לו מרחב פסיכולוגי לקבלת ההחלטה הנכונה ביותר עבורו.
מנהל הפורום גבי זקס
