שאלה: חוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ - (איתי)
בני בן ה13 משחק טניס תחרותי מזה שנתיים. מאז ומתמיד הוא לא התאפיין בקור רוח, ביכולת להתמודד עם מצבי לחץ ולהכיל תסכולים, אך בשנה האחרונה אני רואה דברים שמדאיגים אותי ואני שואל את עצמי אם זה הספורט בשבילו. למשל, כשלא הולך לו, הוא מתחיל להתפרק וממש מפסיק לשחק. זה יכול להיות אפילו בעקבות אירוע קטן ולא משמעותי, כמו למשל רמאות של ילד אחר הגונב ממנו נקודה. לאחר מכן, הוא יכול להתחיל לצעוק ולהעיף כדורים ליציע ולגמור את המערכה או המשחק!
מה אפשר לעשות? המאמן מדבר איתו על כך אך זה לא באמת עוזר. האם ספורט הטניס, עם כל הלחץ והתסכול שקיימים בו הוא הספורט הנכון בשבילו?
תשובה: חוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ - (0)
תודה על הפניה איתי.
מצד אחד, הטניס הוא אחד מענפי הספורט המאתגרים ביות מבחינה פסיכולוגית, ובפרט לילדים ונערים צעירים. זהו ענף ספורט המתאפיין בלחץ כמעט מתמיד בין אם אתה המוביל או המובל . בנוסף, זהו ספורט אשר יכול להיחוות כמאוד מכעיס ומתסכל ולכן דורש מהספורטאי יכולת וויסות רגשית גבוהה (יכולת לשלוט ולחוות רגשות בצורה אדפטיביות יותר). היותו ספורט יחידני תורם לאתגרים הפסיכולוגיים שלעיל, בכך שהספורטאי נותר להתמודד לבד, ללא תמיכה מאחרים משמעותיים, או אפשרות להיות מוחלף. מצד שני, אפשר לחשוב על אתגרים אלו כאפשרויות. אפשרויות לחינוך של ערכים ודרכי התנהגות רצויות, וכן אפשרויות לתיקון או שיפור של כישורים פסיכולוגים הרצויים בטניס ובחיים בכלל, כגון יכולת התמודדות עם מצבי לחץ, תסכולים וכישלונות.
על פי תיאורך, נראה שהדבר הרצוי הינו מעורבות של פסיכולוג ספורט. מחד גיסא, נראה שיכולתו להתמודד עם לחץ ותסכול (שני דברים שונים) מובנית באישיותו ולכן ספורט הטניס יהווה אתגר ייחודי אשר ימשיך ללוות אותו. מאידך, כפסיכולוג, הייתי מעוניין לברר איתו לגבי סיבות נוספות לקשיים שלו לשלוט ברגשותיו. הייתי מנסה לברר איתו כיצד הוא חווה רגשות אלו? (מה המשמעות בשבילו כאשר מרמים אותו, או כאשר הוא מפסיד או טועה?). מדוע הוא בוחר בדפוסי התנהגות הרסניים (להפסיק לשחק ולהעיף כדורים ליציע)? תהליך זה של בירור הסיבות להתנהגותו ופיתוח הבנה טובה יותר לגביהם (אצלו), הינו בעצמו תהליך טיפולי, הצפוי לספק את פירותיו בדמות שינוי החוויה וההתנהגות על המגרש (ואולי אף מחוצה לו). לאחר מכן, הייתי מנסה לברר איתו דרכים אלטרנטיביות לפרש ולחוות אירועים כאלו, ועל כן, גם תגובות אדפטיביות יותר לאירועים. לבסוף, היינו מתרגלים דרכי חשיבה והתנהגות אלו על מנת להטמיעם, וכך לרכוש יכולות להתמודד טוב יותר עם האתגרים הפסיכולוגים של הטניס, ואולי גם של החיים.