שאלה: הורים מול ילדים ספורטאים שחווים תסכול - (טל)
שלום, בני בן ה- 8 החלום שלו להיות שחקן כדורגל (הוא ילד מאוד בוגר שביצע את ההחלטה באופן עצמאי), הוא נושם וחי את הכדורגל בכל רמ'ח אבריו. אנחנו כהורים תומכים על מנת לממש את החלום שלו, רשמנו אותו להתאמן במועדון גדול + פעם בשבוע מאמן פרטי + פעם בשבועיים מאמן פרטי נוסף. הילד פשוט מבצע את התרגילים ואת הדרישות של המאמנים באופן מושלם יותר מזה, יש לו ראיית משחק כמו של מבוגרים וכיאה לשחקנים הגדולים ביותר. קיימות 2 בעיות עיקריות: א. הבנת משחק בוגרת - לאור הבנתו את המשחק באופן בוגר הוא תמיד נמצא בפוזיציות הטובות ביותר כדי להבקיע גול, כדי למסור כמו שצריך לחבר אחר לקבוצה. התסכול שלו, שהילדים האחרים בקבוצה לא מוסרים לו ואינם מבינים את המשחק כמותו, למרות ההסברים שלנו שהילדים האחריםלא שחקנים מקצועיים ולא יכולים לבעוט כל כך רחוק והם לא מבינים שצריך לתפוס ולחפש כל הזמן פוזיציות מיוחדות במגרש על מנת להתקדם במגרש הוא עדין לא מקבל זאת ועדין כל הזמן מדבר על זה, 'למה לא מוסרים לי, אני פנוי, אף אחד לא שומר עליי אני תמיד מוסר כשיש מישהו פנוי וששומרים עליי' - הוא חווה מאוד תסכול מזה. המאמנים אומרים עליו שיש לו ראיה מעולה של המשחק כמו השחקנים הכי גדולים (בסגנון המשחק בחו'ל בעיקר) ושהו באימונים מדוייק, מהיר, זריז וחדור מוטיבציה וזה המודל להצלחה בעתיד ולכן הם לקחו אותו תחת חסותם. - לכן הוא חווה תסכול מאוד גדול באופן אישי וגם ביחס לשחקנים האחרים בקבוצה שלא עובדים כמו שצריך במגרש. ב. הילד כשמגיע למגרש, לפעמים מעופף ושומר על המיקום שלו לפי התפקיד שהטילו עליו למרות שהילדים האחרים לא פועלים על פי התפקיד שהוטל עליהם ולכן בקושי מקבל כדור הוא לא הולך עם כל העדר... ושוב תסכול. ג. אנחנו ההורים מאוד תומכים בחלום שלו ומשקיעים כסף רב, יחד עם זאת אנו רואים 2 בעיות עיקריות: הראשונה: הוא לא מביא לידי ביטוי את היכולות שלו במגרש גם כשמגיע אליו כדור, הוא פשוט מעביר הלאה ולחברים בקבוצה מבלי לבצע תרגילים שהוא מבצע באופן מושלם באימונים. השניה: הוא בורח מהכדורים מפחד על עצמו, פחד מהכדור שלא יפגע בו, שלא יישרט שלא יקבל מכה. אנחנו כהורים, קודם אומרים לו שהוא בסדר גמור ואילו מהלכים טובים הוא עושה אך יחד עם זאת באים אליו גם בביקורת, מדוע הוא לא ביצע בפוזיציה כזו ואחרת את התרגיל הזה והתרגיל האחר, הוא יודע שהוא צריך לעשות זאת אבל הוא פשוט לא עושה, הוא פשוט מפחד. כששוחחנו עם המאמנים שלו, הם אומרים שעל זה ניתן לעבוד אבל על ראיית המשחק ועל הדיוק והמוטיבציה שלו לא ניתן לעבוד. הוא לאחרונה, לא מעוניין להגיע למשחקים להתאמן, הוא חווה משבר, אנו אומרים לו שאנו משקיעים בו המון כספים ואם הוא לא מעוניין אז נפסיק, הוא מדגיש שזה חלום שלו!!! אבל עדין קיים לו קושי ומשבר, איך אפשר להוציא אותו מזה, לרדת לאומד דעתו מה הוא באמת רוצה, מה מפריע לו. סליחה על המייל הארוך.
תשובה: הורים מול ילדים ספורטאים שחווים תסכול - (0)
היי טל,
תודה רבה על הפניה.
ראשית כל, כל מה שאענה הינם השערות המבוססות על התיאור הראשוני שסיפקת, אז אנא ראי אותם ככאלו.
המחקר בפסיכולוגיה של הספורט בנושא ספורט תחרותי בגיל הילדות הצביע באופן ברור על מספר גורמי סיכון שיש להימנע מהם, אם רוצים לאפשר לילד הספורטאי להמשיך להתפתח בצורה רצויה בתוך ענף הספורט שבחר, והכי חשוב, ליהנות ולהמשיך לאהוב את הספורט.
לצערי הרב, מסגרות ספורטיביות רבות בישראל (במיוחד בכדורגל ומועדונים 'גדולים'), וכן הורים רבים, נוטים בשנים האחרונות לעשות בדיוק ההפך מהמומלץ ולהעמיד בסיכון פסיכולוגי ילדים רבים. הסיכונים הללו כוללים הגברת הלחץ והחרדה לרמות גבוהות ביותר, וכך לגרום לעיתים לדיכאון, פרפקציוניזם (תופעה רווחת כיום וחמורה מאוד), לפגיעה אנושה במוטיבציה הפנימית (אסביר את המושג בהמשך) ולבסוף לפרישה מהספורט.
מודע זה קורה?
ילדים רגישים ביותר לציפיות הוריהם ודמויות משמעותיות אחרות (כגון מאמנים), אפילו אם הם אלו לא נאמרות במפורש. רגישים במובן שהם נוטים לקלוט ולהפנים לתוכם ציפיות אלו. הם נוטים אז לגלות רצון עז לעמוד בציפיות הללו, שכן בגיל זה דימויים העצמי ובריאותם הפסיכולוגית מושפעים מאוד מהדרך שבה תופסים אותם הדמויות המשמעותיות בחייהם.
לכן, המטרה הראשית בשלב זה חייבת להיות אחת: לאפשר לו ליהנות מהספורט ולפתח כמה שיותר את המוטיבציה הפנימית שעימה הגיעה לספורט (בתקווה שכך היה).
מנהל הפורום גבי זקס
