שאלה: איבדה את המוטיבציה לשחות - (חווה)
בתי בת ה14 היא שחיינית מצטיינת אך בתקופה האחרונה איבדה את המוטיבציה לשחות. היא מחסירה אימונים, ולכן הביצועים שלה נפגעים. הדבר פועל כגלגל קסמים ולפני כמה ימים דיברה על רצונה לפרוש. אנו לא מההורים 'המלחיצים', ואין לי שאיפות שתהיה שחיינית גדולה. אך הדבר מאוד מדאיג אותי שכן השחייה סיפקה לה מסגרת טובה, ואני חוששת שבמקום השחייה תפנה לאפיקים פחות רצויים, המאפיינים מתבגרים היום. בנוסף, התנהגותה בבית הספור הידרדרה. בשנה האחרונה ציוניה ירדו ואני מקבלת לראשונה בחיי טלפונים ממורים עקב בעיות התנהגות. אני יודעת שאלו תופעות של גיל ההתבגרות, אך בכל זאת, חוששת שאם תפרוש מהשחייה המצב ידרדר, מצד שני, לא היינו רוצים לכפות עליה את השחייה. מה אתה מייעץ?
תשובה: איבדה את המוטיבציה לשחות - (0)
היי חווה,
תודה על הפניה. את צודקת כמובן שאין לכפות עליה את השחייה בשום דרך, סביר שפעולות בכיוון הזה רק ירעו את המצב וגם עלולות לפגוע בקשר ביניכם. אני מאוד מבין את החששות שלך באשר לפרישה מהשחיה. השחייה היא השגרה שממלאת את יומה של בתך, מספקת מסגרת חברתית בשבילה, והכי חשוב, מהווה חלק מזהותה ואישיותה. סביר שהפסקה פתאומית של כל אלו יגרמו למשבר לא פשוט, במיוחד בגיל ההתבגרות. מצד שני, זהו חלק מהותי וגם רצוי של גיל ההתבגרות. השלה של זהויות והתנסות בחדשות, וכן, גם מרידה זמנית בסמכות ובכללים. חשוב שכהורה, אם ותחליט לפרוש, תקבלי את החלטתה ותהיי שם ללוות אותה.
בעבודתי כפסיכולוג ספורט אני נתקלתי לא מעט פעמים בשאלות ומצבים מהסוג הזה. אם זה בגלל ההורים שהחליטו לפנות, או אם זה הספורטאי שיזם את הפניה. לרוב, אתחיל תהליך עם הספורטאים על מנת לבדוק יחדיו את הסיבות לרצונם לפרוש מהספורט שנתן להם כה רבות, ושבו שהשקיעו שנים רבות מזמנם ומנפשם. לעיתים הספורטאים מגיעים למסקנה שפרישה היא אכן הדבר הנכון, כשהתהליך הפסיכולוגי עוזר להם לקבל את ההחלטה ולהתמודד עם ההשלכות שלה. ולעיתים, הם מבינים שפרישה היא לא הדבר שנכון עבורם. בשני המקרים תפקיד הפסיכולוג ההורה דומים- ללוות אותם בצומת קשה זו, לעזור להם להבין את מצבם ולהגיע להחלטה שנכונה עבורם.