שאלה: ילד בן שנתיים ו8 חודשים - (ש אמתי)
שלום
יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו.
יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח.
היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות.
הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא.
אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי.
אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש.
זה תקין?מה עושים?
המון תודה.
תשובה: ילד בן שנתיים ו8 חודשים - (0)
שי שלום,
קרבה של סבא וסבתא היא בדרך כלל נכס רציני מאוד שכולם מרוויחים ממנו, גם הילדים שזוכים לקשק משמעותי עם אנשים שאוהבים אותם כל כך וגם לסבים שזוכים להעניק מחדש. דור ההורים, שנמצא באמצע, לעיתים קרובות הם אלו שחשים 'בחוץ', מחוץ לקשר המיוחד הזה שנרקם בין הדור הראשון לשלישי. ועכשיו, השאלה היא מה עושים עם זה: האם פותחים לדיון - למשל על מידת פינוק היתר, או על מידת היכולת לשים גבולות ועל הדורשנות וכך מסתכנים בקלקול היחסים; או לחילופין נהנים מהרווח שיחסים כאלה מאפשרים, מהחופש היחסי שזה מאפשר לכם ומשלל היתרונות הנוספים אבל תוך כדי גם קצת "סותמים את הפה". אני מציעה לחשוב היטב על האופן שבו אתם מנהלים את המורכבות הזו לפני שמישהו מהצדדים ייקח החלטה שיהיה לה מחיר כבד מידיי לכל הצדדים.
בהצלחה,
מיכל