שאלה: תובנה נמוכה למחלת נפש - (אורלי)
יש לי אח בן 21 שלפני כ 5 שנים עבר חרם חברתי ומאז התחיל להסתגר בחדר. אנחנו לא ידענו לזהות שמתפתחת אצלו בעיה נפשית חשבנו שהוא ילך לצבא והכל יסתדר אך עם הזמן המצב רק הלך והחמיר עד כדי כך שהוציאו אותו מהצבא על סעיף נפשי. מדובר בילד מאוד מופנם ושקט שאינו מרבה לדבר ולשתף על מה שעובר עליו לא את המשפחה ולא את הצוות הרפואי כל שאלה שהוא נשאל הוא משיב ב"הכל בסדר" ולכן הפסיכיאטרים מתקשים לאבחן את מצבו. אנחנו חוששים שאולי הוא לקח סוג של סם ששיבש אותו או חווה אירוע טראומטי בתיכון בו הוא למד, או שהחרם פגע בו קשות עד כדי פגיעה נפשית ואולי גם שילוב של הדברים. לאחרונה היינו אצל פסיכיאטרית שהמליצה לו על אשפוז פתוח בכדי לאבחן את הבעיה ממנה הוא סובל אך הוא לא מעוניין (היה בעבר יום אחד וברח מהמחלקה ).
מצבו הולך ומתדרדר הוא לא עובד (ולא עבד מעולם) , כמעט ולא אוכל , לא מתקלח , לאחרונה התחיל לעשן גראס , כל היום מסתגר בחדר ואנחנו לא יודעים מה לעשות.
מה ניתן לעשות במצב כזה האם ניתן לאבחן את הבעיה ממנה הוא סובל ללא אישפוז ?
האם במצב כזה פסיכולוג קליני ידע לאבחן את הבעיה ממנה הוא סובל ?
כמה זה אפקטיבי טיפול פסיכולוגי במצב כזה ?
תודה .
תשובה: תובנה נמוכה למחלת נפש - (נעה מצגר גרנות)
אורלי שלום
מתיאור המצב נשמע שאכן הטיפול הכי מתאים בשלב ראשון הוא אשפוז המחלקה פסיכיאטרית פתוחה. יש מחלקות מצוינות כאלה בבתי החולים הפסיכיאטרים ובתי החולים הכלליים הגדולים. יש אנשים שיותר קל להם להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי בשל הקושי עם הסטיגמה.
אבל, ברור משאלתך שהבעיה הגדולה ביותר היא חוסר שיתוף הפעולה שלו. הקו השני שהייתי מנסה היא ללכת לטיפול אצל פסיכולוג קליני, רצוי כזה שיש לו נסיון עם בעיות פסיכיאטריות. זאת שאלה שליגיטימי לשאול פסיכולוג בעת הפניה.
הפניה לפסיכולוג לא בהכרח תביא לפתרון הבעיה באופן ישיר אבל ייתכן שהמטפל יצליח ליצור קשר של אמון עם אחיך שבתורו יאפשר לו לקבל טיפול פסיכיאטרי ובהמשך אף אשפוז. בכל מקרה יהיה מדובר בטיפול ארוך לפחות פעמיים בשבוע בשלב ראשון.
אם אין אמצעים כלכליים לטיפול פרטי ניתן לפנות למרכזי בריאות הנפש של משרד הבריאות או קופות החולים.
מה שבטוח, כפי שכנראה כבר הבנתם, המצב לא צפוי להשתפר מעצמו ודורש התערבות פעילה מצד המשפחה בכל דרך אפשרית.