שאלה: פתיחות אמיתית בטיפול - (מור )
שלום,
אני בת 25 מטופלת שנה וחצי אצל פסיכולוג עקב תקיעות בחיים וקושי בקשרים בין אישיים.
כשפניתי לטיפול לא חשבתי שיהיה קל להפתח בפני אדם שאינני מכירה, אך גם כעת, כשהטיפול בשיאו, אני מרגישה כשאנחנו נוגעים בנושאים שיותר כואבים לי אינני מצליחה לדבר עליהם, וישר עוברת נושא, או מדברת על אותם נושאים ״בקלילות״ שממש לא תואמת את הכאב שאני מרגישה.
אני מאוד מחבבת את הפסיכולוג שלי ואני חושבת שנוצר ביננו קשר טוב, אבל בכל זאת משהו תוקע אותי בשיתוף מלא של החוויות
מהעבר ושל נושאים קשים בהווה. זה מקשה על הטיפול, ויש לי תחושה שזה מתסכל לא רק אותי, אלא גם את המטפל שלי.
אני מרגישה שיגיע שלב שפשוט יימאס לו ממני. שזה מביא אותי לעוד נקודה, שאני יותר מידיי ״מחשבנת״ לו. מאוד מעניין אותי מה הוא באמת חושב עליי, יותר מידיי לפעמים וזה גם גורם לי להחסם.
אני לא בוכה לעולם בטיפול גם אם אני חנוקה לגמריי, ואני ממש רוצה שינוי אני יודעת כשאתחיל להפתח יותר ולשתף פעולה השינוי המיוחל יגיע.
אשמח לעצות, גם ממטופלים וגם ממטפלים
תשובה: פתיחות אמיתית בטיפול - (0)
שלום מור,
נשמע שמה שקורה בינך לבין הפסיכולוג משמעותי לנושא שעימו פנית. נוצר קושי במערכת היחסים, ביצירת אינטימיות ופתיחות.
אם כך, חשוב שתוכלי להעלות את הקשיים האלו בטיפול, שכן זו הזדמנות לא רק לדבר על קשיים שאת חווה ביומיום, אלא זהו מפגש עם הקשיים האלו ממש ביניכם.
שחף