שאלה: מסוקרנת - (אנונימית)
היי, אני בטיפול מעל שנה. לקח לי הרבה מאוד זמן לסמוך עליו ורק לאחרונה אני מרגישה יותר בנוח במיפגשים. לתחושתי, הוא מאוד אכפתי ואמפתי ואני מקבלת את התחושה שהוא מאוד דואג לי. תוהה האם המטפלים באמת ניקשרים למטופלים שלהם או שזו רק עבודה מבחינתם. זה ברור לי שמטפל לא יכול לחבב את כל מטופליו, אבל האם החיבה שאני חשה מצידו היא אמיתית או שהיא רק חלק מעבודתו?
תוהה האם גם למטפל קשה להיפרד ממטופל, כשמסתיים הטיפול?
תודה...
תשובה: מסוקרנת - (גלעד הורוביץ)
שואלת יקרה,
שאלה מופלאה שספרים שלמים נכתבו ויכתבו עליה.
אחד מקסמי המקצוע וגם מאתגריו הוא שכדי להיות מטפל טוב יש להשתמש ברגש. רגש גורם לחיבור, לקשר ממשי בין בני אדם. בודאי שפסיכולוג נקשר למטופליו ומרגיש כלפיהם רגשות שונים, חזקים ואמיתיים. זה נכון וחשוב לטיפול ומשמש את המטפל בעבודתו ובהבנתו את המטופל.
אולם, באותו זמן ממש, הכרחי שהמטפל יזכור תמיד כי מדובר בקשר טיפולי בלבד וכי הקסם (הקשר היחודי) מתרחש רק בשעה הטיפולית. זה כמובן מורכב ומבלבל לעיתים, אבל זו מהות העבודה. רק כך הקשר היחודי שנוצר משמש להתבוננות ולא לפעולה. לשינוי ולא לשיחזור.