שאלה: מה תפקיד הפסיכולוג בשיחה ומה עלי לעשות? - (עדי)
שלום, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי יותר משנתיים ורציתי לשאול איך אמורה להתנהל השיחה בטיפול. הפסיכולוג שלי הרבה פעמים לא מתחיל את השיחה ורק שותק ושותק ושותק ואם אני לא מתחילה לדבר, כל הפגישה יכולה לעבור בשתיקה עד לסיומה. מאוד מאוד קשה לי עם הפגישות שעוברות בשתיקה, כי אני מרגישה שהגעתי סתם, וגם זה מערער לי מאוד את הביטחון, כאילו אני כל כך לא טובה שלא יכולה לנהל שיחה רגילה. אבל הבעיה שאני לא כל כך מעיזה להתחיל מעצמי את השיחה, אני מתביישת, וחושבת לפעמים שנושא השיחה לא תלוי בי, שהוא יחליט. או חוששת שאני אומר דברים לא קשורים או לא בסדר. פעם הוא היה מנהל את השיחה, הוא קבע מה נדבר, או לפחות היה פותח את השיחה בשאלה "מה את רוצה לדבר היום, במה את רוצה לשתף אותי?", זה היה הרבה יותר קל. אבל כבר הרבה זמן שהוא רק שותק ולא אומר כלום עד שאני מתחילה את המילה הראשונה. זה יוצר תחושה מאוד מעיקה בחדר. אמרתי לו שמאוד קשה לי להתחיל מעצמי ושאני לא אצליח, אבל הוא אומר שהגיע הזמן שאתחיל לנהל מעצמי את השיחה, ועד עכשיו רק הוא החזיק אותי ועזר לי ואני לא עשיתי כלום. ועכשיו שכבר התקדמתי הוא טוען שאני יכולה לבד מעצמי. אני ממש לא יודעת איך להתחיל שיחה ואיך לקחת עליה אחריות ולנהל אותה. חשבתי שזה התפקיד שלו. האם באמת התפקיד של הפסיכולוג לשתוק מהתחלה ולא להוציא מילה עד שאני אתחיל? וגם כשאני מתחילה האם התפקיד שלו רק להקשיב ולהגיב מידי פעם קצת? זה ממש מתסכל אותי. אני לא רגילה לזה. אני לא יודעת 'לתת הרצאות'. ואני ממש מפחדת מהפגישות הבאות. מה עלי לעשות ואיך? תודה רבה.
תשובה: מה תפקיד הפסיכולוג בשיחה ומה עלי לעשות? - (0)
שלום עדי,
התפקיד של הפסיכולוג משתנה ממטפל/ת למטפל/ת, מטופל/ת למטופל/ת ומפגישה לפגישה.
מדברייך עולה כי את חווה שינוי באופן הטיפול שהוא חד מדי עבורך ואולי את זקוקה למעבר יותר הדרגתי. חשוב לשתף במצוקה זו את הפסיכולוג, ובכל מקרה זהו נושא משמעותי לשיחה.
אם מטרתו שאת תשתפי את רגשותייך ותבטאי את עצמך באופן ספונטני, הרי שפחות חשוב להיכנס לדיון מדוע הוא נוהג כך או אחרת, אלא להקשיב למצוקה שלך, לתת לך מקום לבטא אותה ולהיות עם הרגשות שמתעוררים בך (כרגע, בעקבות השתיקה שלו).
בכל מקרה, טיפול פסיכולוגי יכול להיות ממוקד בסימפטומים ומצוקה ספציפית, ואז לרוב המטפל הוא אקטיבי יותר ומכוון יותר. במקרים אחרים הטיפול הוא יותר פתוח ומכוון לשינוי פנימי, ואז המטפל פחות אקטיבי ונותן את המקום עבור המטופל/ת למצוא את דרכו/ה. אינך צריכה לתת הרצאות אלא לשתף ברגשות שלך, והרגשות שלך ב'כאן ועכשיו' של הפגישה הטיפולית הם נקודת הפתיחה הטובה ביותר. ממה שכתבת עולה כי את מחוברת לרגשות שלך ויודעת לבטא אותם היטב, ואני מקווה שתצליח לעשות כן גם בפגישות עצמן.
בברכה
שחף
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
