שאלה: יעילות טיפול ממוקד בחרדה ספציפית - (אלי)
שלום,
אני מטופל כבר מספר שנים בתרופות פסיכיאטריות נוגדות אובססיביות וחרדה.
במהלך 2.5 השנים האחרונות הצלחתי להתמודד עם הלימודים האקדמיים (למרות חרדה משמעותית מלימודים) בזכות הסיוע התרופתי. בקיץ האחרון החליפו לי תרופות בגלל תופעות לוואי, ומאז אני לא מצליח לתפקד.
עזבתי את הלימודים בשל התגברות החרדה מהלמודים והיעדר יכולת להתמודד.
רציתי לדעת האם קיימים סוגי טיפול פסיכולוגיים שבזמן קצר (יחסית...מספר חודשים הכוונה) יכולים להביא לשיפור משמעותי? האם יש טיפולים "ממוקדים" לחרדה מועצמת הקשורה למשהו ספציפי? יש לציין, כי עומדים לרשותי רק 30 מפגשים מסובסדים, וחשוב לי לדעת האם מדובר במספר מפגשים מספיק לטיפול כנ"ל, או שמא מדובר במעט מפגשים?
פשוט אין לי אפשרות לשלם מחיר מלא...
אודה לכל עצה בעניין. תודה!
תשובה: יעילות טיפול ממוקד בחרדה ספציפית - (0)
אלי שלום,
תודה לך על שאלתך המפורטת.
תשובתי לך מורכבת משני חלקים. בצד האופטימי, טיפולים מן הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (קוגניטיבית = תחום המחשבות, האמונות, קבלת ההחלטות, הזיכרון וההבנה), המכונים בקיצור 'סי.בי. טי.' ידועים בהיותם ממוקדי-סימפטום וממוקדי-חרדה. בטיפול מסוג זה, אשר נמשך מספר מוגבל של פגישות (יש טיפולים של 8, 12, 15, 20 פגישות ותו לא), בודקים מה מרכיב את החרדה, איזה אמונות, רגשות ומחשבות מתלוות אליה, מתי היא מופיעה בעוצמה הרבה ביותר ומתי היא מופיעה בעוצמה פחותה. לומדים לזהות את ביטויי החרדה ונותנים כלים להתמודדות עמה, כגון הרפיה, חשיפה הדרגתית לסיטואציה המלחיצה עד להסתגלות מלאה אליה, שיעורי בית המתרגלים התמודדות טובה עם החרדה, ועימות עם אמונות שגויות הקשורות אליה. אם אתה רוצה לבדוק בספרות המקצועית, איני מכיר מקור טוב יותר בעברית להיכרות עם גישת הסי.בי.טי. מאשר "טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים : עקרונות טיפוליים" בערכית צופי מרום, הוצאת דיונון, 2011. הטיפול בגישה ההתנהגותית קוגניטיבית קיבל אישוש מחקרי רב כטיפול יעיל בחרדות מסוגים שונים, כולל חרדה מלימודים.
מצד שני, ניסיוני הראה לי כי חרדה הנדמית כממוקדת 'יושבת' לעתים קרובות על חרדות עמוקות יותר. כאן נכנס לתמונה מושג הלא-מודע. מבחינה דינמית (דינמית = של כוחות לא-מודעים הפועלים על הנפש ומפעילים את ההתנהגות), חרדה ספציפית ממסכת לעתים חרדה גדולה ממנה. נניח, חרדת בחינות המסתירה מן האדם עצמו את העובדה שהוא אינו רוצה להצליח בלימודיו (באופן לא-מודע!) כי בנפשו פנימה הוא מרגיש אשמה על מות אמו ולכן 'אסור' לו להגיע להישגים. זה כבר מורכב ומאיים הרבה יותר, ולכן עדיף לנפש לדעת שהיא פוחדת מן הדרישות הגבוהות בלימודים... הטיפול היחיד שאני מכיר אשר מתמודד עם סוג כזה של חרדה הוא טיפול דינמי: טיפול בשיחות, ללא שיעורי בית, ללא עצות וכלים, הכולל הקשבה ופירושים מצד איש-מקצוע בעל תואר שני קליני (עו"ס, פסיכולוג, או פסיכיאטר שהוכשר לכך). אבל זה תהליך ממושך, יותר מ-30 ולעתים יותר מ-90 פגישות. בירור אמיץ שכזה, בו האדם לומד להכיר את הלא-מודע של עצמו ואת הקשר בין אירועי-חיים בעבר לבין קשיים בהווה, ואת הקשר בין פחד ממוות לבין סימפטומים מזוהים, אינו בירור לכל אחד, ולא בגלל העלות הכספית (אפשר לקבל טיפול מסובסד על ידי מרפאות עירוניות לבריאות הנפש). זה דורש זמן, אורך-רוח, כנות והתמדה.
איני יודע מדוע לא הוצע לך על ידי הרופא הנותן את הטיפול התרופתי, לפנות לסי.בי.טי; כל רופא מכיר את השיטה כשיטה הנבחרת להתמודדות עם חרדות. יתכן שהרופא סבר שהבעיה עמוקה יותר. שוב, מניסיוני זהו המצב לרוב.
אני מקווה שתשובתי שופכת אור על שאלתך ומאחל לך שתמצא – ושתיצור – את המענה שיהלום ביותר את צרכיך.
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
