שאלה: חרדות לגבי טראומות מטיפולים שהיו לי בעבר - (חרדתית)
שלום לכם.
החלטתי אחרי המון שנים להתחיל טיפול רגשי מחדש. פניתי למקום שיש בהם פסיכולוגים ופסיכיאטרים לא אשפזו אותי אבל הציעו לי ללכת למרפאות במקום הזה למעקב. הבעיה שאמרו לי שם שאני צריכה אבחון והמלצה. פניתי לקופת חולים לטופס כי אמרו לי שאני צריכה להביא טופס, ופתאום קיבלתי בהלה למה עשיתי את זה בכלל? בעבר הרחוק עברתי טראומות מסוימות בטיפולים האלה ואני לא רוצה לחוות את זה עוד פעם. עם כבר אני רוצה טיפול נכון ולא כמו שקיבלתי בעבר שבגלל זה עזבתי ולא רציתי לחזור לטיפולים האלה יותר. יש לי משפחה מאוד תומכת שאמרו לי שיתמכו בי אבל עם או בלי המשפחה אני ממש בחרדות לחזור לזה אפילו שוב כותבת מצטערת שכבר פניתי לאותו מקום אני גם הרבה מתעצבנת מפסיכיאטרים ומה שקשור במקומות נפשיים. רק מדברים איתי על זה אני ישר מתעצבנת במיוחד שמדברים איתי על פסיכיאטרים ובתי חולים
שיקומים וכאלה .אבל מה לעשות זה אבוד. מהבוקר עד הערב אני מתעסקת עם המחשבות המעצבנות החרדתיות האלה כמו מה יגידו לי? מה יעשו לי שם? אני כל כך פוחדת מהמקומות האלה את האמת מבתי חולים פסיכיאטרים מצד אחד אני רוצה טיפול חדש נכון כדי לחזור לעצמי ולהרגיש טוב ומצד שני הפחד הזה משתק אותי וגם מעצבן אותי עד כדי כך שאני מרגישה דפיקות לב ויש לי מחשבות שליליות על המקומות האלה ובכלל על פסיכיאטרים וכל מה שקשור בזה. אני משתדלת להרגיע את עצמי עם הרפיות מוזיקה הליכה אבל גם שאני עושה את זה המחשבות על האבחון הפחד הזה מהמקום הזה מפחיד אותי. אני פוחדת מטיפולים בקיצור. מצד אחד אני רוצה להרגיש טוב וטיפול נכון מצד שני הפחד הוא מהטיפול עצמו. גם חברה שלי סיפרה לי איזה דברים איומים היא עברה שם בעשר שנים אחרונות בהם לא הייתי שם. ואחת אחרת סיפרה לי שבהתחלה הצוות נחמד אבל אחרי זה הם יכולים להתהפך בתשעים מעלות ולאשפז בכפייה או לעשות כל דבר רע אחר. אני ממש פוחדת מזה מה עושים במצב כזה?
אודה לכם על עצתכם
תשובה: חרדות לגבי טראומות מטיפולים שהיו לי בעבר - (0)
שלום רב,
את כוללת בסל כללי אחד של המילה "טיפולים" התערבויות שונות בתחום בריאות הנפש. חלק מהחששות שאת מעלה אכן יכולים להיות רלבנטיים לפנייה לעזרה נפשית מכל סוג כולל טיפול פסיכולוגי וחלקם (לפחות ברמה הקונקרטית) לא קשורים לטיפול פסיכולוגי. החלטה על אשפוז בכפייה למשל אינה בתוך תחום האחריות והעיסוק של פסיכולוגים. אבחין אם כן בן החשש לפנות לעזרה מוסדית במערכת בריאות הנפש הציבורית, אליו לא אתייחס באופן ספציפי לבן החשש מטיפול בכלל, חשש שרלבנטי גם לטיפול פסיכולוגי.
כתבת שהיית בטיפולים בעבר וחווית במהלכם חוויות קשות, ובכל זאת את פונה שוב. נראה מתיאורך שאת אכן זקוקה לעזרה. טיפול פסיכולוגי הוא אכן תהליך מורכב. הוא כרוך לא פעם במוכנות לשאת כאב ולהתמודד עם אמיתות וחלקים קשים עבורנו. אפשר לחשוב על הבחירה שלך לפנות והחרטה שאחריה כעל התנגשות בין שני קולות בתוכך - חלק שמבקש להיעזר (ואולי מכיר בכך שגם בטיפולי העבר הקשים היו גם חלקים מטיבים שעזרו לך) וחלק שחושש מהמחיר הכרוך בך.
באופן יותר ממוקד את מעלה סוגיה של אמון. קשה לתת אמון במישהו שאנחנו לא מכירים ולהפקיד בידיו חלקים רגישים כל כך שלנו. בעיניי חשוב לזכור שטיפול פסיכולוגי תמיד מבוסס על הסכמה ובחירה. זה נכון גם ברמה החוקית וגם ברמת הפרקטיקה. לא ניתן לקיים טיפול ללא רצון (גם אם חלקי) של המטופל להשתתף ולקחת בו חלק פעיל. איש לא יוכל להכריח אותך לחשוף דברים שאת לא מעוניינת לחשוף ורק את תשלטי בקצב שבו תיכנסי לטיפול. נושא האמון, החשש מכך שטיפול לא יעזור ואף עשוי להכאיב ולפגוע הם דברים שניתן ורצוי להעלות בפגישה הראשונה. אלו נושאים שעשויים אולי להישמע כמאיימים על עצם היכולת להיכנס לטיפול אבל לאמיתו של דבר העיסוק בהם (באופן הדרגתי ומתאים) הם לב ליבו של התהליך. הם רלבנטיים לא רק לטיפול אלא לקשרים בכלל. בניית אמון דורשת הכרות, זמן ובעיקר אומץ ואני מקווה שתהיי מסוגלת לאפשר לעצמך את העזרה שאת זקוקה לה.
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
