שאלה: חרדה ושאלות בעקבות סיום טיפול פסיכולוגי - (א)
יש לי בעיות חברתיות. אחרי כמה שנים שאני מרגישה חוסר ביטחון במטפל ובטיפול שלי ובמיוחד בחצי שנה האחרונה החלטתי שנלחמתי מספיק על הקשר הטיפולי ושגם הפחד מכישלון לא מצדיק הישארות.
ביקשתי לעזוב בהליך מהיר מה שלא השאיר מקום לתהליך של פרידה. בפגישת הסיום שהייתה קשה לי והייתה בה גם אמא שלי קרו כמה דברים מטרידים:
1. הפסיכולוג עצר את הדברים, בהה בחדר וניסה לבכות בכי מזוייף אך לא הצליח (גם אמא שלי שמה לב לכך וזה קרה בעבר גם בפגישות שלנו ברגעים כאלה השפלתי מבט וחיכיתי שזה יעבור). האם פסיכולוג אמור לזייף בכי או שכנות בכל מחיר היא מה שהוא צריך להפגין כלפי ?
2. הפסיכולוג אמר שאת התיק שלי יקבל הפסיכולוג החדש שלי ולא אני למרות שהבנתי שזה לא אמור להיות כך. באיזה מקרים לא נותנים למטופל לראות את התיק שלו אם בכלל?
3. אני בכיתי שם הרבה ומכל הלב והוא רק ישב והסתכל בי ואמר שלא סיימנו את הטיפול ושאני צריכה להמשיך בלי שום הבעת רגש כלשהו כלפי גם לא בסיום פגישת הסיום. כל מי שסיפרתי לו על כך אמר שזה לא נורמלי. זה קורה לעוד אנשים או שאני היחידה שזה קרה לה?
בבקשה. המחשבות האלה מכניסות אותי לחרדה שכל השנים האלה משהו לא בסדר קרה ואני לא עשיתי כלום.
תשובה: חרדה ושאלות בעקבות סיום טיפול פסיכולוגי - (0)
שלום א
אין לי כל כך מושג איך לגשת לשאלתך. הפרט שהכי בלט לי מהסיפור הוא הפרט שציינת כבדרך אגב, שאמך נכחה בפגישת הסיום. זה כשלעצמו, כלומר השתתפות פיזית של צד ג' בטיפול באדם מבוגר, יכול להיות טראומטי – גם אם רוב בני האדם לא חווים זאת כך במודע. מעבר לכך, העצה הטובה ביותר שאוכל לתת היא שתפני לטיפול חדש, אולי כעבור זמן, ובו תוכלי לברר שאלות כאלה ואחרות שטורדות את מנוחתך.
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
