שאלה: התלבטות - (אנונימי)
אני הולך לטיפול כבר כשלוש שנים. סובל מדיכאון, חוסר תפקוד, זעם, הרס עצמי, תלות וקשיים בזוגיות. במהלך הטיפול המטפל הציעה לשלב טיפול זוגי. הטיפול נערך במתכונת אישית וזוגית כך שגם אני וגם בת זוגי הולכים לטיפול פרטני אצלו ומידי פעם כשעולה הצורך גם למפגשים זוגיים. הזוגיות אכן השתפרה אך המצב הפרטי שלי לא (מה שגם מאיים על המשך הזוגיות). אני מלא כעס על המטפל על מגוון נושאים. בין היתר על כך שהציע לטפל בשנינו ועשה זאת בצורה ובתזמון שלא יכלתי לראות את ההשלכות כלפי עצמי ועל הטיפול שלי. ניסיתי להעלות את טענותי מספר רב של פעמים אך אינני מצליח לקבל תשובות. אני לא יודע איך להתייחס לטיפול, עלי לנתק את עצמי המצרכים שלי מהמטפל? מהציפיות שלי מהטיפול? אולי עלי לעזוב את הטיפול ולצאת לדרך עצמאית? אשמח לעצה איך עלי לחשוב על העניין ומה עלי לשקול.
תשובה: התלבטות - (נעה מצגר גרנות)
פונה יקר. אכן כפי אתה מרגיש יש מורכבות רבה במצב שאתה מתאר של מטפל שמטפל גם בכל אחד מבני הזוג וגם בזוגיות. למעשה זוהי פרקטיקה לא מקובלת שכן רוב המטפלים יכירו בכך שהמטפל, בהיותו אדם, לא יכול להישאר עם מבט נקי על זוגיות וגם על הפרטים בה. זאת, אגב, להבדיל ממצב שבו מטפל זוגי נפגש לעיתים עם כל אחד מבני הזוג בנפרד, דבר מקובל מאוד, אבל הדגש הוא שמפגשים אלו הם בשרות הטיפול הזוגי ואינם מהווים טיפול בפני עצמם.
אני ממליצה לך לשוחח על כך עם המטפל ובמידה וממשיך לחוש תסכול כה רב כפי שאתה מתאר לשקול לפצל את הטיפולים. כך יהיה לך מרחב בטוח משלך מעבר לטיפול הזוגי. בברכה. נעה
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
