שאלה: התייעצות בנוגע לבן זוג שמטופל - (קורין)
היי, ברצוני להתייעץ בנוגע לבן הזוג שלי.
בן הזוג שלי מטופל כבר מספר חודשים אצל פסיכולוגית קלינית/היפנוזה, הוא לא משתף אותי כל כך, אבל תמיד היו לו בעיות נפשיות שקשורות לעבר שלו בבית המשפחה שלו. לאורך הזמן בן הזוג שלי נסגר בפני ולא מדבר איתי ולא משתף, אני אפילו מרגישה שהוא נשאב לתוך הטיפול ונהיה בו תלותי מאוד, הוא כל היום מתכתב עם המטפלת שלו, גם בימים שהוא לא הולך הוא פשוט כל היום עסוק בזה. אני מרגישה שהוא נעלם לי ואני הופכת להיות לא רלוונטית עבורו, אפילו בדברים יום יומיים הוא כמעט ולא מדבר או מתייעץ איתי, לפעמים הוא חוזר נסער ומבולבל מהטיפולים (כמובן שהוא לא אומר כלום). ההרגשה שלי שהטיפול הופך להיות אובססיבי, ולצערי אני לא מרגישה שיש כל התקדמות עם מצבו.
אשמח לקבל ייעוץ כיצד לנהוג ? האם לדבר איתו (נסיתי בעבר והוא התחמק באלגנטיות כאילו זה דברים פרטיים) , האם לבקש מימנו להפסיק את הטיפול ? האם לדבר עם המטפלת שלו ? מה לעשות, אשמח לכל עזרה.
האם זה נורמלי שמטופל נקשר או אובססיבי בייחס למטפלת שלו (אני קצת מקנאה). מה עושים ?
תודה.
אשמח להתייחסות גם ממטפלים וגם ממטופלים. שוב תודה.
קורין
תשובה: התייעצות בנוגע לבן זוג שמטופל - (רפאל יונתן לאוס)
שלום רב,
הישאבות רגשית לתוך טיפול היא אפשרות נפוצה. לכשעצמה היא לא בעייתית ולעיתים היא אף אינדיקציה חיובית להתרחשות בטיפול. מקובל ולגיטימי שלא לשתף בתכנים האישיים מתוך הטיפול. ועם זאת יש לכם קשר בעולם המציאותי ועליו לא חל שום חיסיון טיפולי. את מקנאת וחוששת לו ואין מניעה לפתוח איתו את המחשבות והרגשות שלך ולנהל על זה שיח גם בלי להיכנס לתכנים מתוך הטיפול שלו. לא הייתי מזדרז כל כך לבקש מהם זוג להפסיק טיפול שנראה שהוא משמעותי עבורו. שינוי של אדם בוגר (במסגרת או שלא במסגרת טיפול) בהגדרה משפיע גם על מערכת היחסים שלו. כולנו חוששים משינוי אבל שינוי הוא הרי מה שטיפול נועד לייצר.
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
