שאלה: השתגעתי? איבדתי את שפיות דעתי? - (חן)
התקף חרדה יכול להוביל אדם לאבד את שפיות דעתו? להשתגע? קודם הרגשתי שאני מאבדת אחיזה במציאות קשה לי לנשום אני בגיהנום. ככה זה מרגיש לי קודם כשהייתי בהתקף הרגשתי אני לעולם לא אחזור לעצמי שאם אחשוב אפילו אשתגע שאם אתן מקום לדמיון שלי אאבד את זה סופית דמיינתי שאני הולכת למקלחת וחותכת למוות את העורק הראשי שלי לא רציתי להשאר לבד כי לא רציתי למות. לקחתי 3 כדורי פנרגן זה טיפה עזר. עישנתי המון כדי לעצור את זה. וזה לא נעצר. הייתה אצלי מישהי, לא אמרתי לה ללכת כי פחדתי להשאר לבד. אחרכך כשהיא רק נגעה בי רציתי למות אבל לא רציתי להשאר לבד אז לא ביקשתי שתפסיק. עכשיו תחושת השגעון קצת נרגעה עדיין קשה לי לנשום כמו שהרבה זמן לא היה קשה. הגוש קצת נרגע הוא לא חוסם לי ממש את נתיב האויר כשהגרון שלי נסגר אני יודעת שזה רק התכווצות של השרירים שם אבל התחושות הלא מוכרות מפחידות אותי הזרמים בכל הגוף, הרעידות, התחושה שאשתגע ההתעלפויות. הכל מבולבל ואני כותבת לא רציף אני מרגישה ממש משוגעת. לרגע עברה בי מחשבה להתאפס על עצמי אבל מהר מאוד הרגשות השליליים חזרו, הרגשות הקשים והמגעילים אני כמו סיר לחץ, לא יודעת מה לעשות ואיך לפעול אני כבר קרוב לשעתיים רק בוכה בראש שלי כל הקולות שאני לא מסוגלת לשמוע יותר הקולות המפחידים האיומים אני מנסה בכל הכוח לשים שוב את המסכה ולהעמיד פנים שהכל בסדר אני ממש לא מצליחה זה קשה מדי כרגע אפילו בלתי אפשרי בעבר זה היה הרבה הרבהה יותר קל. אני לא מבינה למה אני כותבת הרי אין הגיון בשגעון. הלוואי והיה לי את האומץ פשוט להפסיק להיות עם המסכות האלה ולספר הכל שאני משוגעת שאני לא נורמלית אבל אני חייבת להצחיק, ולהיות זו שמרימה למי שסביבה. הפחד מקשה עליי לנשום הוא תקוע כמו גוש בגרון מפריע לי לנשום ולבלוע עכשיו הוא לוחץ לי בחזה וקודם הוא גרם לי להקיא. אני בסדר סימן ההיכר שלי הוא שאני תמיד בסדר, גם עכשיו אני בסדר אני רוצה למות לא קרה כלום והכל קרה (משוגעת, כבר אמרתי) אני מרגישה גועל ובדידות בו זמנית גועל מעצמי וממה שאני מרגישה ובדידודת כי וואלה אני לבד. אף אחד לא מכיר אותי רק את המסכות שלי כולם מכירים
בא לי לצרוח
לא יודעת למה כתבתי את כל זה. מקווה שזה בסדר... תרגישו סבבה לגמרי גם להתעלם מזה לגמרי או למחוק את זה.
תשובה: השתגעתי? איבדתי את שפיות דעתי? - (0)
שלום לך,
אני מבינה שאת מוצפת חרדה ורגשות קשים אחרים.
לא כתבת האם את בטיפול כלשהו? אם תרצי להתייעץ לגבי סוג הטיפול שיכול לתת מענה הולם לרגשות הקשים שאת סובלת מהם, אשמח לענות לך באופן יותר ספיציפי.
מהדברים שכתבת אני מבינה שיש לך צורך לשתף, אני מקווה שאת מוצאת את המקומות הקבועים שניתן לשתף בהם: בין אם בשיחות עם אנשים קרובים, אנשי טיפול או אפילו לפעמים באופן אנונימי בקבוצות שיתוף באינטרנט שמהוות מקום של קבלה ותמיכה.
מאחלת לך כל טוב,
רחלי
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
