שאלה: האם זה נורמלי ומה לעשות? - (יעלי)
שלום, אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים, ובזמן האחרון אני מרגישה רגשות מאוד קשים כלפי המטפל. של שנאה מאוד חזקה, כעס עצום, הרגשה חזקה וכואבת של חוסר אכפתיות שלו וכדומה. ניסיתי לרמוז לו שאני מרגישה כלפיו רגשות קשים, אך הוא לא יודע באמת במה מדובר. הוא חשב שאני סתם רק כועסת עליו קצת, דיברנו על זה קצת ועזבנו את זה. קראתי שיש מושג שנקרא 'העברה' ואני לא כל כך מבינה מה זה, אבל אולי זה קשור? אני מאוד כועסת על עצמי ונבהלת מעצמי שאני מרגישה ככה ומנסה כל הזמן להדחיק את זה, כי הטיפול מאוד עוזר לי ומחזיק אותי בחיים, ואני לא יודעת מאיפה הרגשות הקשים האלו. אבל מצד שני, בגלל הרגשות האלו, אני נהיית יותר ויותר אובדנית. אני מפחדת לספר לו את האמת, לא יודעת מה הוא יגיב. ואני גם לא יודעת למה אני מרגישה ככה כלפיו. זה ממש לא מגיע לו, הוא באמת עוזר לי מאוד. האם זה נורמלי? והאם כדאי בכל זאת לשתף אותו? תודה רבה.
תשובה: האם זה נורמלי ומה לעשות? - (0)
שלום יעלי,
רגשות עוצמתיים בטיפול, שליליים או חיוביים (או תנועה ביניהם), הם דבר טבעי.
מעבר לכך שמטפל/ת הופכים להיות דמות משמעותית וחשובה בעולם הרגשי של מטופליהם, הרי שלרגשות אלו יש משמעות חשובה במיוחד לתהליך הטיפולי עצמו.
דרכם אפשר ללמוד להכיר טוב יותר את המנגנונים הנפשיים והדינמקות הנפשיות שמפעילות אותנו - הנקודות הפגיעות, ההיזדקקות, התסכולים.
הספרות המקצועית מדברת בהרחבה על מצבים אלו, ומטפלים מכירים אותם ויודעים להתמודד איתם, אלו רגעים שטמונה בהם הזדמנות גדולה לצמיחה והתפתחות נפשיים (לטעמי, לשני הצדדים).
הרגשות שלך טבעיים, ואל לך לכעוס על עצמך. בוודאי לא לפגוע בעצמך. אני משער שהתגברות הצורך לפגוע בעצמך קשורה לרגשות אשמה עוצמתיים מפאת הכעס והזעם שאת מרגישה, לצד תחושת הלבד שהכעס וודאי מותיר אותך.
אני מאוד מקווה ורוצה לעודד אותך שתאזרי אומץ, ותביאי את הדברים אל הטיפול, בהדרגה, לאט לאט, כל פעם עוד ויחד תוכלו להתמודד עם הרגשות האלו.
תוכלי להרגיש פחות לבד, ולעבד את הכעס והאשמה הנלווית אליו. מותר לך לכעוס, כעס הוא רגש כמו שאר הרגשות, הוא טבעי, חשוב שיש לתת לו מקום ולהתמודד עימו. טיפול הוא בדיוק המקום לשם כך.
זהו, למעשה, לב התהליך הטיפולי.
אשמח שתעדכני בהתפתחות הדברים.
בברכה
ובהצלחה
שחף
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
