על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

די אבודה

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
אודות הפורום

הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


שאלה:  די אבודה  -  (יעל)


שלום, זו הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום. נראה לי שאני אבודה מידי.
אני בת 24, מאובחנת בפוסט טראומה מורכבת. האמת היא שהאבחנה הזו נעשתה רק לפני שנה, בעוד שעברתי טיפולים אצל 19 מטפלים שונים. נשמע מטורף, נשמע נואש. אבל אני לא מהמקטרים. הסיבה שאני כותבת היא דווקא לא קשורה באופן ישיר לפוסט טראומה, אלא לטיפול הכי מטלטל שעברתי בחיים. זה היה לפני 3 שנים. כשהייתי בצבא. אז טופלתי ע"י קב"נית פסיכולוגית. הטיפול ארך כשנתיים, כל השירות, ונפסק עם השחרור שלי. באמצע הטיפול, בערך אחרי שנה, הרגשתי שאני מאוהבת נואשות במטפלת שלי. שאני תלותית בה, צריכה אותה, רוצה שתטפל רק בי ותתרכז רק בי. הרגשתי שאני מועדפת עליה. שהיא משקיעה בי הרבה אנרגיות ובאמת אוהבת אותי. את מי שאני. אני יודעת שזה טבעי, מכירה את המונח "העברה" מכל הכיוונים. הבעיה היא שעברו מאז 3 שנים. דיברנו כמה פעמים בטלפון אך לא נפגשנו מאז. 3 שנים לא ראיתי אותה ועד היום אני מאוהבת בה! חושבת עליה כל יום. לא יכולה להיות עם אחרים. גברים/נשים (אני לא סגורה. אני נמשכת פיזית לגברים ורגשית לנשים). לא מצליחה להתחבר למטפלות אחרות. במילים פשוטות- אני לא מצליחה להתגבר על האהבה שלי אליה. היא אישה נשואה. גדולה ממני ב10 שנים. יש לה ילדה בת שנתיים. חיים מושלמים כאלה. ואני עדיין חיה את האבדן של האהבה שלי. את הקטיעה האכזרית של הטיפול. היא יודעת מה אני מרגישה. עד היום אני מידי פעם שולחת לה הודעות. והיא לא עונה. אני מרגישה דחויה, מכוערת, לא אהובה ולא רצויה. ללא כוונה להתנשא, אלא לתאר את המציאות, הרבה גברים מתחילים איתי. גם נשים. ואני לא יכולה. לא מסוגלת לתת מעצמי לאף אחד. וכשאני לפעמים כן עושה את זה (צורך אנושי וזה..) אני מרגישה שאני בוגדת. ואני שונאת את עצמי על זה.
אני אשמח לשמוע דעה מקצועית/ אני יודעת שזה לא נורמלי. אבל האם זו סטייה של ממש? אפשר לצאת מזה? ואם בכלל- אז איך? מה עושים? איך ממשיכים הלאה? והאם זה יכול להיפטר רק בטיפול אצלה.
תודה מראש.

תשובה:  די אבודה - (0)


שלום,

קשה לי לצערי לדעת באיזה כיוון להתייחס לדברייך. את מתארת בעיה שאת סובלת ממנה ושגורמת לך להרגיש 'די אבודה'. אבל יש הרבה שאלות שמהותיות לעניין: מדוע נזקקת עד גיל 24 ללא פחות מ-19 טיפולים שונים? מה היה טיב היחסים הטיפוליים עם הקב'נית בזמן התהליך עצמו? ועוד ועוד. אני כן מאחל לך שתמצאי את האיזון שאת מחפשת ואת התשובות שירגיעו אותך באמת.
עמית

 X