שאלה: ביתיות יתר? - (אביחי)
שלום,
אני מתקרב לגיל 40.
נראה לי שיש לי בעיה נפשית ואני לא מצליח למצוא את ההגדרה מה היא בדיוק.
כבר כמה שנים שאני מרגיש יותר מדיי בייתי. אני מסתדר עם יציאה לעבודה, למרות שאני מושך את הזמן בבוקר בצורה קיצונית מאוד ומאחר לעבודה בקביעות.
אחרי יום עבודה אני רק מחכה לחזור הביתה. ואם אני צריך למשל ללכת לראיון עבודה או לראות דירה שאני רוצה לעבור אליה, אני מרגיש כאילו אין לי כוח נפשי לזה, אלא רק רוצה לחזור הביתה.
ואם מציעים לי לצאת למסעדה או לקולנוע או לבילוי אחר – זה מרגיש לי כמו נטל כבד ואני מרגיש כאילו "נפל עליי תיק" – ואני אפילו מעדיף להסתגר לבד בבית מאשר לצאת, אפילו לבילוי.
אין לי פחדים או חרדות כשאני נמצא בחוץ, כך שלא ברור לי ממה זה נובע. אני פשוט רוצה להיות רק בבית.
לפעמים ממש בא לי לצאת לטייל עם האופניים או לעשות הליכה, ובסוף אני מבטל את זה וזה מעציב אותי כי ממש רציתי לצאת – אבל כאילו אין כוח נפשי.
זה מתסכל אותי מאוד – בעיקר כי אני לא מצליח להגדיר למה אני ככה. האם יש לזה הסבר פסיכולוגי או מונח שיוכל לכוון אותי לקריאה על הנושא?
תודה רבה
תשובה: ביתיות יתר? - (גלעד הורוביץ)
שואל יקר,
עצם העובדה שאתה מעדיף לשאול שאלה כה מורכבת ועמוקה בפורום. מעדיף שאפנה אותך לקרוא על כך או שנגדיר זאת במונח, מרמזת לנו כי המפגש עם אנשים ועם העולם הוא נטל כבד מבחינתך. האם מדובר בדיכאון, דחיינות כרונית, קווים סכזואידים, דיסוציאציה, אובססיביות, לא נוכל לברר כעת והאמת, מה זה משנה המונח. אנא פנה בהקדם לטיפול פסיכולוגי, למרות החשש, הנטל, הביטול והדחיינות. ותתחיל לשנות.
הרבה הרבה בהצלחה
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
