שאלה: אנונימית - (שאלה )
הי,
אני בת 30, פגיעה מינית בעברי כילדה. לפני למעלה משנה, קולגה מהעבודה העירה לי איזשהיא הערה סתמית ואז פתאום סיפרתי לה שעברתי פגיעה. הייתי במצב רגיש ופגיע, והיא נגעה בנקודה רגישה שלי. בימים שאחרי לא ידעתי איך להגיב לה והתרחקתי ממנה ואפילו לא יישרתי מבט כי הובכתי והתביישתי מאוד. היא לא פנתה אליי גם כן, ולאחר כמה ימים סימסתי לה לאחר שעות העבודה שאני אשמח שנחזור לדבר. היא לא הגיבה ולמחרת התפרצה עליי במשרד שיש לי בעיות, שאני צריכה טיפול ושאנחנו לא חברות , אף פעם לא היינו חברות ואין לנו על מה לדבר. אני לא הצלחתי להגיב לה והיא צעקה שאני אטומה וילדותית. ואף שיתפה בנות אחרות בדבר הריב שלנו (אך הבנתי שלא סיפרה על כך שעברתי פגיעה) . מאז אנחנו לא מדברות. אני יודעת שהיא כועסת עליי ומצפה שאנסה להשלים, אבל איני מסוגלת. בכל פעם שאני רואה אותה אני חשה חרדה גדולה. מאוד רוצה להשלים, אבל לא מסוגלת. אני בטיפול כרגע ועדיין לא מצליחה להשלים איתה, ואני מצטיירת מול אנשים כלא חברותית וילדותית. מה ניתן לעשות?
תשובה: אנונימית - (0)
שלום לך,
צר לי לשמוע על המחלוקת עם הקולגה שלך בעבודה, ועל כך שנותרת מוטרדת מזה עד היום.
בעיקר את יכולה להמשיך לעבד את הנושא בטיפול, ולהבין את החשיבות עבורך של המקרה והצורך בפיוס. וכן לעבוד על עוצמת החרדה שעולה בך כשאת נפגשת איתה.
מבחינת אפשרויות בחיי היומיום, את יכולה לנסות ליזום איתה שיחה, עכשיו שהרוחות רגועות יותר. לחלופין אפשר לבדוק האם היום אפשר לחזור בהדרגה לקשר, שיהיה לפחות פורמלית תקין וידידותי. ניתן גם לוותר על הקשר הפוטנציאלי, עם הכאב או הצער או האכזבה שכרוכים בוויתור כזה.
ממליץ להמשיך לבחון את האירוע ואת הקשר שלך איתה בטיפול.
בהצלחה
שחף
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
