על הספה - פורומי מומחים

פורום היריון ולידה

בימים שבעלי חוזר מאוחר מהעבודה אני בוכה המון

פורום היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


שאלה:  בימים שבעלי חוזר מאוחר מהעבודה אני בוכה המון  -  (טל)


אני גרה בירושלים מזה שלוש שנים. כל חיי חייתי במרכז ושם גם משפחתי וחבריי. ילדתי לפני שבועיים וחצי ובימים שבעלי חוזר מאוחר מהעבודה אני בוכה המון ומאוד קשה לי נפשית כי אני לבד. אמא שלי אישה מבוגרת שלא יכולה להגיע אליי. חברות ירושלמיות שלי עובדות וכך יוצא שאני לבד מרבית היום ולא קל לי עם זה. השבוע בעלי הסיע אותי פעמיים לאמא שלי והרבה יותר נעים לי אך החורף מתקרב בצעדי ענק ואני מניחה שיהיה לי קשה יותר להוציא את התינוקת בתדירות זו בגלל הקור. לא יודעת איך להתמודד עם הלבד ומפחדת שזה יוביל אותי לדיכאון. גם ככה אני חרדתית וסבלתי ועדיין סובלת מחרדות רק שבשנים האחרונות אני יודעת איך להשתלט על החרדות ולא לתת להם לשתק אותי.

תשובה:  בימים שבעלי חוזר מאוחר מהעבודה אני בוכה המון - (0)


החוויה שאת מתארת כל כך מובנת טבעית והגיונית. רוב הנשים שילדו והיו בבית לבדן עם תינוקת קטנה יסכימו איתך שזה קשה מאד מאד. יש רגעים טובים שהולכים ומשתפרים אבל ההתחלה מורכבת ומתישה. ברמה הגופנית ההורמונלית ישנם שינויים רבים, ההסתגלות אורכת זמן. אני מציעה כמה דברים: ראשית לשתף את בעלך, לבקש את תמיכתו ונוכחותו המתאפשרת. שנית, לשתף חברות ולנסות לקבוע עם מי שאפשר. שלישית, לראות כיצד את יכולה להעביר את היום והזמן עם נשים אחרות כמו שכנות. זו לא צריכה להיות חברת נפש אלא מישהי להעביר זמן בנעימים. רביעית, להמתין עוד קצת שהקטנה תגדל ואז תוכלו לצאת יותר ביחד מהבית וזה לכשעצמו מאד מאד עוזר. גם אם זה בשביל שיטוט בין חנויות או בפארק. חמישית, ישנם פרוייקטים יפהפיים וחברתיים בתחום זה, כמו למשל "מאם לאם" במהלכם נפגשות אימהות ותיקות עם אימהות צעירות בדיוק בשביל מטרה זו. ולסיום, תני לעצמך עוד קצת זמן להתרגל. דעי לך שרוב הסיכויים הם שהמצב יילך וישתפר עוד מספר לא רב של שבועות. כמובן שאם המצוקה גוברת או מתמשכת אציע לך לפנוץ לאיש מקצוע בתחום הנפש שיסייע לך. המון בהצלחה
 X