על הספה - פורומי מומחים

פורום היריון ולידה

אמא טריייה

פורום היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


שאלה:  אמא טריייה  -  (ספיר)


היי 
ילדתי לפני כמעט שבועיים ילד מדהים שאני מאוהבת בו קשות 
אני מידי פעם מרגישה המהלך היום בעיקר שאני לבד סוג של דיכדוך ובדידות על אף שאני רוב הזמן לא לבד או שאמא שלי איתי או בעלי הבעיה היא שאני מניקה ואני מרגישה שאני היחידה שיכולה לטפל בו כמו שצריך התחלתי לשאוב אך גם את הבקבוק אני נותנת לו 
האם זה טבעי להרגיש את זה ? אני כל הזמן חרדה האם אני פועלת כמו שצריך? אני יודעת שהוא עוד קטן ואנו לומדים להכיר אחד את השני אבל יש גם רגעים שהוא בוכה או חסר מנוחה ואני לא מצליחה להבין למה? האם אני צריכה לתת לזה עוד זמן? יש רגעים שאני מרגישה ממש חנוקה 

תודה 

תשובה:  אמא טריייה - (0)



היי... להיות אמא הינה משימה מורכבת, קשה, מאתגרת ומתגמלת. מבחינה פיזיולוגית האימהות מתרחשת עם הלידה, אולי עוד בתקופת ההיריון. מבחינה פסיכולוגית עם זאת מדובר בתהליך הרבה יותר ארוך, רצוף שינויים ומהמורות. זה דורש לא רק הרבה סבלנות אלא גם קבלה של עצמך את עצמך במצבים חדשים שאולי לא חווית עד היום- עם שינויים הורמונליים, מצבי רוח מתחלפים, עייפות ורעב חדשים וכן, כפי שאמרת, הרבה מאד בדידות. יכולתי מאד להזדהות עימך- בהיותך היחידה שיכולה להיניק את התינוק שלך טמונה בדידות רבה. בדידות שיש בה גם הרבה כוח ועוצמה שבהענקת חיים.
כל מילה שכתבת, כל תחושה שתיארת- הכל בטווח הנורמלי והמתבקש בהיותך שבועיים לאחר לידה. התחושות הללו יכולות להימשך עוד זמן מה. נדמה לי כי מה שבדרך כלל קורה הוא שלתוך בליל התחושות הללו נכנסות אט אט תחושות אחרות, במקביל להתפתחות התינוק. כך למשל החיוך הראשון שלו, סביב גיל חודש, מעניק כוחות חדשים ומסמן תחילה של קשר עם הילד.
אני מציעה לך לפני הכל להיות עם חמלה וקבלה כלפי עצמך. לבחון כיצד את יכולה להקל על עצמך ומה שעובד לך- לעשות ממנו עוד. דברי עם הסביבה הקרובה שלך ובקשי תמיכה נפשית ולא רק עזרה קונקרטית.
אני מבטיחה לך שהתקופה הזו תעבור ויגיעו ימים מוצלחים ומספקים. בהצלחה!
 X