שאלה: סירוב למסגרות - (דליה)
שלום,
אני אמא לשני ילדים מקסימים, בני 5.5 ו 3.5 .
כותבת בתסכול רב לגבי סוגייה שחוזרת כל הזמן בהתמודדות עם בני בן ה חמש וחצי.
מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי מתמודדת עם הסירוב שלו ללכת לגן / לחוג / לקייטנה / למועדונית וכו'...
כל פעם הייתי מחפשת תירוץ, אולי המקום לא לטעמו? אולי לא מתחבר למדריכות, אולי הילדים מציקים? אולי קשה לו חברתית...וכו'
זה התחיל במעבר מגן לגן והמשיך להופיע בכל מסגרת שרושמת אותו אליה...גם אם זו הייתה בחירתו...למשל יכול לבקש להירשם לחוג כדורגל ואחרי ההרשמה לא רוצה ללכת...
כשאני שואלת מדוע...תשובתו " אני לא נהנה" ... העניין הוא , כשאני אוספת אותו מהמסגרות האלה אני רואה שהוא נהנה, גאה בדברים שעשה, לפעמים מבקש להישאר יותר, ילדים קוראים בשמו, משחקים איתו, מבקשים להתארח אצלנו בבית ...
כל הסימנים שחיפשתי...לא מצאתי!!
אני לא מצליחה לעלות על הבעיה...
מדוע כל בוקר כל בוקררר אני והוא מתעמתים עד כדי בכי...הוא בוכה מתחנן לא ללכת לגן , לקייטנה, לחוג....ואני בלת ברירה כשיש לי עבודה ואין סידור עבורו מכריחה אותו ללכת..ובסוף אני אוספת אותו והוא צוחק מחייך כיף לו...
העניין הזה מטריף אותי..אני כבר לא יודעת אם החוסר רצון שלו זה אמיתי או מאיפה זה נובע וממה?
אשמח לדעת כיצד עליי להתנהג במצב כזה...
מתוסכלת
תשובה: סירוב למסגרות - (הילה שבורון)
שלום דליה. ילדים רבים בגילו מראים התנהגות דומה. לפעמים זה מתחיל כי מישהו אמר משהו שקצת העליב ולמחרת נזכר בזה לא כל כך רוצה להתמודד עם זה , לפעמים פשוט כי קשה להפרד מהבית או מפעילות מסוימת שעושים רק בבית או רוצה להמנע מההתמודדויות (בצדק או שלא). גם לנו יש ימים רבים שבבוקר בא לנו להשאר בבית. כילד בן חמש - יש לו הפריווילגיה לנסות לשכנע אותך להשאיר אותו בבית - הוא הרי לא צריך לצאת לפרנס... הקושי מחמיר פעמים רבות בגלל ההתאמות שההורים עושים להתנהגות מבלבלת זו. ככל שאת מחפשת סיבות, מנהלת משא ומתן ואפילו מחפשת פתרונות אחרים - את משתפת פעולה ובעצם את מחזקת את הסירוב ואת ההמנעות, כי המסר שהוא מקבל (שלא במכוון כמובן) הוא שהוא צודק- בהחלט יש סיבות שלא כדאי שילך. ואז כמו כדור שלג זה הולך ומתעצם ומוכלל לכל פעילות שחוזרת על עצמה כמו גן או חוג וכן הלאה. לכן עצתי לך היא להחליט שאת מפסיקה להיות מופעלת על ידי הסירוב הזה. כמובן הכל בחיוך, בשלווה ובאסרטיביות צריך להיות- אני מבינה שקשה לך בבוקר אבל אני יודעת שטוב לך בגן ושבעוב כמה דקות תפגוש את החברים ותהנה ותשח בגלל שהיה קשה. לפעמים עושים דברים שלא מתחשק באותו רגע כדי לא להפסיד. הכי חשוב שאת תאמיני שאת עושה עבורו את הדבר הנכון, ולא כי אין לך ברירה ואין סידור. כשאת תהיי משוכנת, ועקבית, גם הוא ישתכנע וילמד על עצמו שיש לו כוחות להתמודד, שגם אם לרגע קשה, זה תיכף יעבור וזה חוסן מאוד מאוד משמעותי להתפתחות החברתית שלו בהמשך. בהצלחה!
