שאלה: חשש לחרדת נטישה וסירוב לחזור לבית הספר - (אוריה )
אני אמא ל-4 ילדים - הבן הגדול בן 13 והקטנה בת 3.
הבת השנייה בת 8 ויש עוד בן בן 5.
בעלי עובד בעבודה שמצריכה היעדרות רבה מהבית ולעיתים גם נסיעות לחול. בתקופת הקורונה לא כל כך יכל לטוס אבל עכשיו זה שוב על הפרק ויש לו נסיעה בתחילת שבוע הבא.
הבת שלנו בת ה-8 אני מרגישה שהיא נורא חרדה מעזיבה של בעלי את הבית.
כל פעם שהוא נמצא בעבודה זה סצינות של בכיות,חוסר הקשבה אליי,כל הזמן מדברת רק על אבא,לא מוכנה להתקלח עד שאבא בא,לא מוכנה לאכול עד שאבא בא ואני חסרת אונים מול המצב.
כששמעה שהוא נוסע היא החלה לשאול הרבה שאלות והביעה דאגה מכך שידבק בקורונה וימות למרות שהסברנו לה שהוא מחוסן והסיכוי שידבק לא גבוה.
בלילות האחרונים היא לא מסוגלת לישון לבד ומגיעה לחדרינו כל פעם מחדש. אני ובעלי לא מסכימים לה ואז היא מתחילה עם בכיות היסטריות ממש.
היא לא ישנה טוב אז גם בבוקר סצינות - עייפה מהלילה.
בנוסף-בימים האחרונים אנחנו על כוננות של סבתא/דודה זמינה מכיוון שהיא לא מוכנה ללכת לבית הספר.
טוענת שמשעמם לה,שהיא לא רוצה, ממש סרט כל בוקר. לרוב אנחנו פשוט מתייאשים ומשאירים אותה עם אמא שלי או של בעלי או עם אחותו הקטנה של בעלי.
היא תלמידה טובה,יכולות למידה גבוהות,יש לה לא מעט חברות והיא די אהובה בכיתה, באופי שלה היא יחסית עדינה.
השבוע קיבלתי טלפון מבית הספר כי הילדה לא הפסיקה לבכות מהבוקר למשך שעתיים ואמרה שהיא מתגעגעת לאבא ואמא. המחנכת דיווחה שהיא לעיתים קרובות בוכה בכיתה וזה לא היום הראשון.
היא מתלוננת הרבה על כאבי בטן,אני גם רואה עליה חוסר ריכוז. כל בוקר שואלת אותי שאלות של- עד מתי אני עובדת ומתי אני מגיעה הביתה,ואם היא תתגעגע אלי ותרצה לספר לי משהו אם הטלפון שלי יהיה דלוק ואם אני יוכל לענות לה גם כשאני בישיבות.
נראה לי כמו התנהגות לא תקנית בכלל וזה מדאיג
תשובה: חשש לחרדת נטישה וסירוב לחזור לבית הספר - (אירית רוזנפלד אשר)
שלום לך,
את אכן צודקת, ומהמקרה שתיארת נראה שבתך סובלת מחרדה שמפריעה לה לתפקוד היומיומי. היא אינה מסוגלת לישון במיטה שלה, מסרבת ללכת לבית ספר, הופעת תסמינים
כמו כאבי בטן ואולי גם חוסר ריכוז. היא מאד מוטרדת ובעיקר מאד סובלת. ואין ספק שגם אתם מושפעים מהמצב- להיות זמינים עבורה בזמן העבודה, להחזיק בסטנד בי את הסבתות, להיות טרודים מהמצב וממה שצפוי (או לא צפוי). אני לגמרי יכולה להבין את הדאגה שעולה.
אמנם, בתיאור לא עלתה שאלה, ובכל זאת בחרתי להתייחס לשני אספקטים: ראשית מדובר בחרדה ויש להתייחס אליה ולתת לה מענה.
שנית, לקחת בחשבון שתקופת הקורונה על כל השלכותיה העלתה את רמת התעצומות הרגשיות. כלומר, התמודדויות שעבדו איכשהו בעבר, באה המגפה וטרפה את הקלפים. בטח לילדים, ובפרט לילדים עם רגישויות.
כל טוב
אירית
