שאלה: העלבות - (אולגה)
שלום רב,
ביתי בת ה6, לומדת בכיתה א'.
אינטלגנטית ומודעת מאוד לעצמה ולסביבה שלה.
יש לה נטייה לאחרונה לומר דברים לא נעימים לאנשים בכל הזדמנות אפשרית ובכוונה (כל האמת בפנים גם בידיעה שזה מאוד פוגע)
לדוגמא' "הלב שלי חושב דברים רעים כל הזמן" בכל הזדמנות היא תגיד לי שיש לי ריח רע ושאני מכוערת.
לסבתא שהכי אוהבת אותה והכי מפנקת אותה היא אומרת דבר ראשטן שהיא נכנסת לביתה שהיא לא רוצה להיות אותה.
היא תגיד למורה שיש לה ריח רע.
היא דואגת לספר לכולם איך היא העליבה ודואגת שידעו על כך.
בהתחלה ניסיתי לא לתת לזה במה ולא התייחסתי אבל לאחרונה המצב נהפך לבלתי אפשרי.
גם כשאני מנסה לא להתייחס ולחייך היא תגיד אלך פעם את המשפט המעליב כדי שאשאמע.
אני לא יודעת מאיפה זה נובע.
ניסינו לדבר ניסינו לא להתייחס ניסיתי לצעוק.
היא הבינה שכל מי שהיא מעליבה יתרחק ממנה
אבל היא ממשיכה (כל הזמן בטענה שהלב שלה אומר לה לומר זאת.
איך אני ממשיכה מפה הלאה.
מרגישה שזה בעיקר כלפי.
תשובה: העלבות - (0)
שלום אולגה. ממה שאת מתארת נשמע שבתך מנסה להעביר מסר כלשהו דרך התנהגות זו. יכולים להיות כל מיני גורמים - ולכן כדאי לאסוף קצת מידע- האם היו קשיים במיומנויות או בהבנה חברתית לפני כן, פשוט נראו אחרת? מתי זה התחיל? איך היא מתנהגת בבי"ס, האם לילדים היא גם מדברת ככה או רק למבוגרים? האם מלבד לדבר על זה היתה בעבר איזו תגובה שבה נלקחו ממנה זכויות או שהיא שילמה מחיר כלשהו על ההתנהגות? האם בביס נענשה עי המורה שהעליבה? קשה להבין ממה שכתבת האם הסביבה מחזקת את ההתנהגות והיא פשוט נהנית מתחושת הכח או שהיא חווה קושי מסוים ודוקא קוראת לעזרה . בכל מקרה, חשוב להגדיר מולה בדיוק איזה אמירות לא מקובלות עליכם ומה יקרה אם תשמש בהן. לדוגמה, אם העליבה אותך, בגלל שתפקידך כאמא ללמד אותה לדבר בכבוד לאנשים (ולא להיעלב אלא להתייחס לזה כאל קריאה לבצע את תפקידך) לא תסיעי אותה לחוג, כי בתמורה לכל מה שאת עושה עבורה את מצפה לדבר אחד- לכבוד. במקביל לתגובות ברורות, כדאי לנסות לייצר אינטראקציות חיוביות שלך איתה, לא כפרס אלא בלי קשר להתנהגות הלא רצויה. אולי היא פשוט רוצה תשומת לבך...
