שאלה: בת שנתיים חברותית - המשך - (איילה)
תודה על תשובתך.
אני מרגישה לא בנוח עם האמא, זו ילדה ראשונה שלה והיא לא תמיד רואה את הדברים כהווייתם. אמרתי לה משהו על זה שהיא לא רוצה לשחק עם בתי והיא אמרה מה פתאום, היא רוצה וכו כשהבת שלה במפורש אומרת לבתי שהיא לא רוצה לשחק וקוראת להוריה או לבן דוד אחר.
כשהן לבד אז באמת הן משחקות ממש יפה יחד (בלית ברירה) ואפילו היא אומרת לביתי שהיא אוהבת אותה אבל זה לא מצליח לייצר חוויות טובות כדבריך וכשיש עוד ילדים בסביבה אז היא לא רוצה לשחק איתה וביתי הולכת אחריה רק שתיתן לה תשומת לב...
אז בעצם מה שנותר לי הוא לחרוק שיניים ולתת לזמן לעשות את שלו בתקווה שדברים ישתנו??
אני ממש לא אוהבת להיפגש איתם בגלל זה וזה מייצר אצלי כעס כלפי ההורים שלא עושים דבר לתווך
תשובה: בת שנתיים חברותית - המשך - (0)
שלום שוב. איך לך הרבה מה לעשות חוץ מלייצר לבת שלך חוויה כמה שיותר טובה והכוונה היא שכאשר בת הדודה לא רוצה לשחק אותה, להזכיר לבתך את הפעם שכן שחקו יפה שמותר לפעמים לרצות להיות עם מישהו אחר- זה לא אומר שלא אוהבים. לפחות ללמד אותה כמה שניתן שלו להסיק מהמקרים הפחות נעימים מסקנות לגבי מה חושבים עליה בעולם, אלא לתת לזה משמעות נקודתית בלבד. זה ילמד אותה להתמודד טוב יותר עם סיטואציות כאלו שעוד יקרו כנראה במהלך ילדותה והתבגרותה... שנה טובה.
