שאלה: בן שנתיים - התנהגות - (גלית)
שלום!
בני בן שנתיים וחודש עם כל ההתנהגות של גיל ההתבגרות הראשון. אנו משתדלים לשמור על חוקי הצבת גבולות ברורים בעקביות, לתת אפשרות בחירה כדי לא לשמוע 'לא' כל הזמן ולא להתייחס קשה למרדנות. ויש כמה מצבים שאני לא ממש יודעת איך להתנהג בהם:
1. כשאני מבקשת להרים את מה שהוא זרק או לאסוף צעצועים והוא מסרב - איך לגרום לא להבין שזה לא בסדר?
2. לגבי המכות מתוך התלהבות או כעס - הוא אומנם אומר סליחה (שזה בא לו מאאאוד קשה ולא נראה לי שהמשמעות מובנת לו) ועושה 'טובה' – אבל אחר כך חוזר על עצמו.
3.כשהוא נותן כפה לאחותו בת חודשיים – איך להגיב? להעניש – אז שמעתי שזה רק יחמיר, אז איך להפסיק אותו?
4. הילדה עוד מאוד קטנה והיא יכולה לינוק גם שעה לפעמים והוא מסכן שתעמם, לא יודע איך להעסיק את עצמו – יושב לי על הרגל ורוצה לעשות 'סוס' וזה קשה לי, רוצה לצייר אתי או לפעמים פשוט כבר מבקש שאני אפסיק ואלך אתו לשחק. אני אומרת לו לך בינתיים תשחק אם המכוניות ולפעמים אנו אפילו אוספים יחד פאזל והוא נהנה ולפעמים אני רואה שהוא ממש כבר מתוסכל.
האם אני צריכה להסביר לא שכרגע אני עסוקה ולא יכולה לשחק אתו או שלפעול אחרת?
תודה מראש, גלית
תשובה: בן שנתיים - התנהגות - (0)
שלום גלית.
כמו שכתבת, בנך אכן נמצא בשלב התפתחותי בו ילדים חווים קונפליקטים רבים כמעט בכל דבר אותו עושים. מצד אחד- רוצים עצמאות, לחקור את העולם לבדוק כיצד העולם מגיב אליהם ולהנות מהכח שהם מצליחים להפעיל על סביבתם. מצד שני, כדי לעשות את כל זה עליהם לוותר על רווחים רבים הכרוכים בשלב הינקות: להיות 'גדולים', 'בוגרים', משמעו להיות פחות על הידיים, לנהוג על פי נורמות וכללים שהם לרוב לא 'כייפים' במיוחד, ובעיקר- מרחק פיזי ורגשי גדל בינם לבין הוריהם.
הנפרדות היא חשובה וקריטית להתבגרות רגשית טובה בדיוק כמו הגבולות שאתם מקפידים עליהם. צריך להבין את הדילמה שהביטוי לה היא בדיקת גבולות- רגע אני מתאים את עצמי לכללים שלכם ורגע לאחר מכן אני רוצה לחזור קצת להיות התינוק שמותר לו, שמחזיקים אותו על הידים ומנחמים אותו. כאשר הוא מסרב לאסוף, צריך להסביר לו, כמו לבוגר ובשפה שהוא מבין, מדוע זה חשוב שיאסוף- כי ירצה לשחק שוב וצריך לשמור של יאבד ושלא ישבר, שלא ידרכו וזה יכאב וכו'. אני מאמינה כי ילדים מבינים יותר ממה שאנחנו חושבים ואם נסביר את שיקולינו הם יוכלו להעריך את הכדאיות שבשיתוף הפעולה. אם בכל זאת ההסבר לא שכנע אותו, חשוב שיבין שלכל פעולה שלו יכולים להיות רווח או מחיר- אם יאסוף תוכלו לשחק משחק נוסף, אם המשחק ישאר מפוזר והוא יתעלם מבקשתך לא יהיה לך נעים להמשיך לשחק איתו. ולהניח לו לקחת את הזמן, 'לרדת מהעץ' של ההתנגדות ולהעריך כמה כדאי לו להשאר בעמדתו או להתרצות.
לגבי המכות- גם אם הן לא נעשות מתוך כוונה לפגוע- בכל זאת המסר חייב להיות מאוד ברור שהן לא מקובלות. כדי שיוכל ללמוד לווסת את תנועותיו ולהמנע ממכות עליו להבין שיש לכך מחיר- זה כואב לאחותו או לך ועל כן לא תוכלו להתייחס אליו כשהוא מכה. צריך ליצור סימן משותף כמו מילה או תנועה, אפילו שורה משיר 'אל תכה, זה לא יפה תן לי יד...' שיהווה עבורו רמז להתארגנות. את הסימן תני לו מיד כשמתחיל להכות וזה יזכיר לו שעליו להפסיק מיד. אם הוא לא מספיק עליו לדעת מראש מה תהיה תגובתך- התעלמות שתי דקות.
תפרידי מיד את יכולתו המשיך להכות ותלכי עם התינוקת למקום אחר בבית.
לגבי ההנקה- לילד בן שנתיים מאוד קשה להעסיק את עצמו למשך שעה שלמה. זה המון זמן עבורם. אם ממש אין ברירה או פתרון להנקות הארוכות בשעות הערות שלו, הכיני אותו מראש לפני שאת מנוטרלת לכל כך הרבה זמן,
שימי לו סרט שהוא אוהב, הכיני לו 'צידה' של דברים שאוהב לאכול, דפים וצבעים. הכיני 'ערכה' לשעת הנקה ובה מס' פתרונות ומענים שאת יכולה להציע לו מבלי לקום. את יכולה גם להקריא לו סיפור ולמצוא דברים שתוכלו לעשות יחד גם בזמן ההנקה. נסי אולי גם להפוך אותו שותף, שהוא יספר לאחותו מה עשו בגן, ילמד אותה שירים בזמן שהיא אוכלת וכדומה.
בהצלחה,
הילה
