שאלה: בן עשר שלא סופר אותי - (אמא_למתבגר)
בני המקסים, הקשוב, אהוד המורות, אהוד החברים... הפסיק לספור אותי.
כל מה שמבקש ולא מקבל, כל מה שאני אומרת ולא מתאים אותו, הופך מיד להתעלמות (במקרה הטוב)
ובמקרה הרע לבעיטות בדלת, זריקת כדורים, ועשיית בלאגן בחדר/בית. התוצאה למחרת לא נשכחת והוא לא מוכן לקום וללכת לבית הספר. אני מאוד!!! דואגת...
אני חד הורית, האבא לא משתף פעולה כך שהכל עלי... אשמח לעצות דחופות, עד להגעה לטיפול...
תודה
תשובה: בן עשר שלא סופר אותי - (0)
אמא יקרה,
החלק המרגיע הוא שזה לא רק אצלך בבית... כנראה שמשהו בהתבגרות המוקדמת - גיל עשר שאמור להיות עדין גיל של ילדות אבל הם חשופים לתכנים שלא לגילם מבלי שיש להם כלים להתמודד עם תכנים אלו- מציף רגשית ונותן להם אשליה של מסוגלות יתר- מעין אשליה של גיבור על - שרוצה לבדוק מי יכול עליו. את דואגת ובצדק כי דברים עוברים עליו . יכול להיות שמעבר למורכבות של הגיל קורים לו דברים בבית הספר, הקונפליקט הזה יחד עם המתירנות הכללית בסביבה שלו, בדור הזה, מציפים אותו ומבלבלים אותו עד כדי בדיקת גבולות - שלך ושל עצמו. אני ממליצה להתמודד בשני מישורים- האחד, וזה קו מנחה לכל שלבי גיל ההתבגרות- להשאיר ערוץ פתוח לתקשורת. עם ובלי קשר להתנהגות הלא מקובלת - לא לוותר על רגעים של שיח- כשהוא רגוע, בערב ולפני השינה- להציע לו לשבת לכוס תה או שוקו ולשוחח. לא על ההתנהגות שלו אלא על מה שלומו, ומה שלומך, איך עבר עליך היום ולשאול על היום שלו. ללמד אותו דרך דוגמאות שלך כמה הדילמות של חיי הבוגרות מוכרות וידועות, ושיש דרכים ללמוד להתמודד איתן. המישור השני- הוא הצבת גבולות ומשמעת. הוא חייב להבין שזכויות ניתנות למי שעומד בחובות שלו . החובה שלו היא ללכת לבית הספר ולכבד אותך. לפני הכל. אח"כ חובתו לשמור על רכוש שעבדת קשה כדי לקנות, לתרום את חלקו במטלות הבית, גם זה כבוד. את הזכויות שלו- משחקי מחשב, טלפון, חברים- מה שתחליטי, ומה שחשוב לו- יוכל לקבל כשימלא את חובותיו. הוא צריך לדעת מה התוצאה של התנהגות כזו או אחרת. יחד עם זאת חשוב לומר שפעמים רבות- הם לא מתכוונים הלתעלם. הם כל כך שקועים במשחקי המחשב ובעצמם בגיל הזה, שהם לא באמת שומעים. לפני שמתחילה הסמלה, תוודאי שהוא שמע, סכמי איתו מתי יעשה מה שביקשת. תני לו הזדמנות לעשות בזמן שלו .
