על הספה - פורומי מומחים

פורום דיכאון

בעלי נפטר באופן פתאומי מדום לב בגיל 48

פורום דיכאון

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.


דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דיכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




שאלה:  בעלי נפטר באופן פתאומי מדום לב בגיל 48  -  (מחפשת כוחות)


שלום רב בעלי נפטר באופן פתאומי מדום לב בגיל48 יש לנו 5 ילדים מתבגרים עברו כבר שלושה חודשים מאז אני מנסה להלחם בכאב במחשבות ובתחושות הקשות והכואבות ביותר מחפשת נחמה ולא מוצאת בחוץ אני משחקת את המשחק שאני חזקה ושאת למען ילדיי ששואבים את הכוחות ממני אבל בתוך תוכי ״אני מתה״ לא יודעת מה לעשות חוסר האונים והגעגועים החזקים לבעלי גדולים ממני אני פוחדת להתמוטט האם זה יעבור? אני עובדת ומתפקדת בבית אך אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ מרוב כאב מה עושים?

תשובה:  בעלי נפטר באופן פתאומי מדום לב בגיל 48 - (0)


שלום סיגל,

אני מצטערת על אובדנך הקשה. את ניצבת כעת מול התמודדות כפולה ומכופלת- התמודדות עם האבל הפרטי שלך, לצד דאגה לילדים וצורך להמשיך לתפקד ולהיות שם למענם.

מחד, ברצוני להרגיע אותך שנקודת הזמן של שלושה חודשים לאחר האובדן ידועה כקשה במיוחד. אני מקווה ומאחלת לך שבהדרגה מצבך ילך וישתפר. מאידך, חשוב שתישארי עם היד על הדופק ותהיי קשובה לרגשותייך. תקיפי את עצמך באנשים שיכולים לתמוך ולסייע, ותנסי להרבות בפעילויות שעושות לך טוב. גם פניה לסיוע מקצועי תוכל להקל, וחשוב שתהיי פתוחה לאופציה הזו בעיקר אם תחושותייך לא ישתפרו, או יחמירו.

שלא תדעי עוד צער! שיהיה בהצלחה.
 X