שאלה: עד מתי - (דנית)
שלום
אני אמא נערה בת 17.
נערה פקחית חכמה יפה אבל...,
עברה חרם שקט לפני שנה וחצי דבר שגרם לה להיות שקופה בכל שנת הלימודים הקודמת (כיתה י),
עקב חוסר עניין וטיפול של ביהס העברנו אותה לביהס מחוץ ליישוב, ביהס פרטי .
מבחינת הסגל היא ממש אוהבת ומצליחה בלימודים אבל מבחינה חברתית...
לא הולך לצערינו ואין לה קשרים חברתיים.
עבדה 3 חודשים בבית קפה גם לא יצא קשר כלשהו.
הייתה 5 חודשים בשיחות אצל מאמנת אישית שהיא גם פסיכולוגית, במקביל עשינו אבחון פסיכיאטרי היא מטופלת בפרימזה אובחנה בהפרעה ביצירת קשרים חברתיים.
מדובר בנערה שהייתה עד הקורונה בצופים הלהקות שירה וריקוד הייתה חיה!
נכון שיש התקדמות מאז הטיפול התרופתי והאימון אישי , אין בכי בביהס אין אוירת דכאון, אבל אין יציאות אין בילויים אין שיחות טלפון התכתבויות,
יוצאים מזה?!
יש עוד משהו שעלינו לעשות ולא עשינו?
תודה
תשובה: עד מתי - (אירית רוזנפלד אשר.)
היי דנית,
אכן מתיאור המקרה נראה שעשיתם ועושים די הרבה.
כמה דברים לתת עליהם את הדעת: הראשון, כתבת "לצערנו לא הולך" תהיתי מי כאן מצטער האם אתם ההורים? או אולי אתם והילדה?,
חשוב לברר כיצד היא ראה את המצב? מה היא אומרת לעצמה?.
היבט נוסף שלתקופת הקורונה יש השלכות רבות בהקשר של השתנות דברים בעיקר אצל בני נוער.
דבר נוסף, לתת לדברים את הזמן והקצב שלהם ( לא תמיד זה בהלימה עם הרצוי) ובסופו של דבר כן ניכר שיפור.
ו...הייתי שוקלת טיפול קבוצתי עם דגשים חברתיים ( עבורה) או המשך טיפול פסיכולוגי אישי והדרכת הורים עבורכם .
בהצלחה
אירית רוזנפלד אשר.