שאלה: משבר - (ליאת)
יש לי בת בכיתה יא חכמה מאוד פעילה ומקובלת בחברה. לאחרונה היא מסוגרת בבית, נראית ״קפואה״, ״לא פה״ שקועה בעצמה ובמחשבות שלה, נראית כלא מוצאת את מקומה. בוכה בכיות מטרידות, השבוע חיבקתי אותה והרגשתי כאילו הגוף שלה כולו מכווץ. היא לא מצליחה להסביר לי מה היא מרגישה. אין לה חשק לקום וללכת לבית ספר, לא עשתה את המבחנים האחרונים, לא יוצאת עם חברים, מתקשרת איתם רק דרך וואצפ. לא ברור לי מה מתרחש בתוכה, כל ניסיון שלי ושל אביה לברר את העניין לא צולח. זוהי ביתנו הבכורה, לא מכירים את גיל ההתבגרות אך נשמע לנו קיצוני מידי. הוזמנו לשיחהעם הצוות החינוכי בבית הספר לאחר פסח. יפנו אותנו ככל הנראה לטיפול רגשי. חוששים שנצטרך התערבות של פסיכיאטר. בנתיים אבודים מאוד בתוך הסיטואציה שאליה נקלענו ואני מאוד דואגים למצבה הנפשי הרגיש. איך מעודדים אותה ואותנו כרגע?
תשובה: משבר - (רועי אזולאי)
שלום רב,
ביתך נמצאת בשלב מתקדם של גיל ההתבגרות, את מתארת מצב בו חל שינוי משמעותי בהתנהגות והתפקוד ללא סיבה נראית לעין, ראשית זה נהדר שאת עם היד על הדופק, חשוב מאוד ליצר סביבה תומכת ויציבה שתעניק לה מענה וביטחון, כיון שלא שיתפה בדבר מה, חשוב לאמר לה אנחנו דואגים אך אנו איתך כאן. ייתכן ופנייה לעזרה רגשית יכולה להיות טובה עבורה בוודאי ככול שהמצב ימשך. המסר צריך להיות מעודד, עידוד הכוונה לתת דגש על מה שחיובי בכוחות שלה, להימנע משיח ביקורתי או שיפוטי.
בהצלחה