שאלה: מסך - (עירית )
שלום רב
ביתי בת ה 12 לאחרונה מעדיפה להסתגר בחדרה מול המחשב וממעטת ליצור קשר חברתי.
לציין כי שנים רבות שמתי לב שבשעות אחהצ אין לה באמת קשר חברתי ( לא קיבלה יותר מדי הצעות להיפגש בבית של חבר, לא צלצלו אליה חברות...למעט תקופות לסירוגין של קשר עם ילדה אחת שהסתיים כעבור זמן מה כאילו לא היה קשר בכלל ומפגשים קבוצתיים בהם רוב הכיתה השתתפה).
במהלך ימי הקורונה הדבר צרם לי יותר מאחר ובמהלך התקופה הקודמת היא היתה הולכת לחוגים מה שכנראה גרם להסוואה של הבידוד החברתי מאחר ובחוגים מן הסתם נפגשה עם בני גילה). ניסיתי להבין דרכה מה קורה מבחינת מפגשים חברתיים בכיתתה .לעיתים הסבירה, לעיתים העדיפה שלא לשתף ולעיתים נראתה כועסת כשניסיתי להבין יותר .....כעת לאור המעבר לחטיבה הקשר החברתי פחת מן הסתם - לא הספיקה להכיר מעגל חדש שאולי היה קצת מעורר אותה חברתית.
בשנה האחרונה היתה לה חברה טובה שניתקה עימה את הקשר והצליחה לפתח קשרים חברתיים רבים אחרים דבר שלצערי לא תורם למצבה שכן מן הסתם לבטח מודעת לפער ביניהן.
היא טוענת שלא מעניין אותה כמו בעבר להיפגש עם חברות. מרבה לומר על דברים רבים שמשעממים אותה.
את החוג היא עזבה. איני יודעת כאמא כיצד לפעול שכן איני יכולה "לשדך" לך חברויות כפי שהצלחתי בעבר ( ניסיונות כאלה ואחרים לחבר..) ומצד שני אני פשוט עצובה מהמצב ונאכלת מבפנים. על פניו נראית בסדר ומבסוטית משהותה בחדר לבדה אך נשאלת השאלה עד כמה אמתח את התקופה הזו בטענה כי כיף לה בצורה הזו והיא לא מעוניינת לעשות דברים אחרים
איפה נמתח הגבול בין להגיד "מספיק...צאי החוצה ותעשי משהו אחר.." לבין הפגיעה בבחירותיה שכן אולי בעצם האמירה של תצאי מהחדר ותעשי דברים אחרים /תזמיני חברות יתגלה משהו שיפוטי שיחדד לה את הבידוד שכן את מי תזמין אם אין לה שום חברה ???? מה למעשה יכול ליצור כזה ריחוק מילדים בני גילה ????? היא ילדה מוכשרת, חכמה וטובה ואני באמת מנסה להבין מה הגורם לפער הכ"כ הגדול הזה בין המראה אסרטיבי שדבק בה לבין הילדה שנעולה בחדרה לבדה .??
גם כאשר אני מציעה ללכת למשפחה...בית מלון או כל דבר אחר כדי לטשטש את המצב
היא מתנגדת וטוענת שכיף לה בבית ולא בא לה לעשות משהו אחר.
אני מאודדדד מוטרדת מהמצב הזה ובאמת אובדת עיצות !!
תשובה: מסך - (רועי אזולאי)
שלום רב,
המציאות החברתית היא אכן דבר חשוב ומשמעותי בכלל ובגיל ההתבגרות בפרט. להורים רבים יש שאיפה שלילדהם יהיו חברים רבים ואף שיחשבו מקובלים, אולם אין זה הכרחי וחובה, מספיק שלילד יש 2-3 קשרים טובים בכדי שימוש בטוב, חשוב לציין שלא כל הילדים כמו בני האדם בהכרח מצטיינים בסיטואציה החברתית וזה גם בסדר. ראשית אציין כי מה שעלייך לשים לב הוא האם מצבה הנפשי חיובי? האם היא חיונית? האם לרוב מצב רוחה תקין ויציב? בהנחה שכל הוא הדבר אזי ייתכן מאוד שהיא מוצאת מקורות שעושים לה טוב ואולי מרגישה חוסר ביטחון ביצרת קשר עם הסביבה, לזה ניתן לתת מענה מקצועי כאשר איש מקצוע עם מומחיות בגיל ההתבגרות יכול לסייע לה. כאם חשוב שתתפסי מקום מעודד ולא שיפוטי, לעיתים אנחנו גורמים למתבגרים לחוש לא בסדר עם הבחירות שלהם וחבל, מדובר על שלב חיים דינאמי במהותו אשר כולל התגבשות ולכן דווקא הקשר הטוב בינכן הוא חשוב תוך מסר ברור של אני סומכת עליך.
בהצלחה
