שאלה: מבולבלת לחלוטין - ( אנונימית )
אני לא יודעת מאיפה להתחיל. מעט פרטים טכניים- אני בת 20, משוחררת מהצבא, בטיפול פסיכולוגי שנתיים. הצבא היווה עבורי טריגר להתפרצות הפרעת אישיות גבולית (כך הוגדר עי פסיכיאטר צבאי). בעיות שהיו לי עוד קודם ויכולתי להדחיק/להתמודד איתן, הפכו בצבא לבלתי נסבלות, הכל יצא החוצה- האובדנות, הפגיעה העצמית, ההתבודדות והחרדות. הפסיכיאטריה הצבאית שניסתה למנוע את שחרורי משירות עשתה זאת עי שימוש במגוון כדורים פסיכיאטריים. למה אני מתכוונת? מידי חודש הגעתי לפגישה פסיכיאטרית בה קיבלתי מרשם לתרופה מסוימת, חודש לאחר מכן הגעתי באותו מצב ומכאן הוסקה המסקנה כי הכדור המסויים לא משפיע עלי. באזרחות אני מניחה היו נותנים לזה יותר זמן לעבוד, אבל בצבא אין זמן, הרי אם אתאבד יאלצו לשלם פיצויים למשפחתי ולכן עליהם לעשות פעולה אקטיבית כמו שינוי הכדורים. (כך אני רואה את זה) בכל אופן, בתקופת השירות של שנתיים החלפתי כשמונה סוגי כדורים (איבדתי את הספירה כבר). מה אני רוצה לשאול? א. כעת באזרחות אני לא נוטלת כדורים. האם כדאי לי לחזור ולנסות? אני די חוששת מזה, פסיכיאטריה צבאית זו חוויה די משפילה. ב. אם אני בטיפול פסיכולוגי למה אני לא שואלת את זה שם נכון? אז שאלתי. ההמלצה היא כמובן לנסות טיפול פסיכיאטרי באזרחות אבל אני חוששת שהפסיכולוג שלי חולק על כל דבר שהפסיכיאטר אומר כיוון שהוא לא מחבב אותו. (הם מכירים באופן אישי. לא פעם שמעתי מצידו התבטאויות מובהקות שמביעות חוסר הסכמה מקצועית..אולי זה מה שהשפיע עלי לא לרצות לחזור לטיפול פסיכיאטרי?) ג.ואחרון, הפסיכולוג לא מסכים עם ההגדרה של הפרעת אישיות גבולית. (חולק על הפסיכיאטר) איך אני יכולה לדעת מה זה באמת? האם זה משנה? תודה מראש
תשובה: מבולבלת לחלוטין - (0)
אנונימית שלום,
בכל זאת, להעלות את השאלות האלה בטיפול, עם המורכבות שמסתתרת מאחוריהן. זה הרבה יותר מכל עצה או המלצה שהייתי מתיימר לתת לך, ומגיע לך לברר בצורה יסודית מה ייטיב אתך באמת, והאם את צריכה רק לרצות אחרים ('פסיכיאטריה צבאית' וכיו'ב) או לסמוך גם על עצמך. הדרך ארוכה היא ורבה, תבדקי אם מי את מרגישה שאת צועדת פחות לבד.
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
