החברה החרדית בישראל עוברת בשנים האחרונות שינויים רבים, המעידים על התקרבות מסוימת לחברה הכללית. על כך מעידים, בין היתר, העלייה באחוזי הגירושין במגזר, ירידה בהיקף הילודה, נכונות לפנות לאנשי מקצוע מומחים מחוץ לקהילה בתחומים מסוימים ועיסוק ציבורי בנושאים שהיו עד כה סמויים כמו תקיפות מיניות, אלימות במשפחה ועוד.
אם אתם נמנים על קוראי אתר זה, כנראה שאין צורך להכביר באוזניכם מילים בדבר היתרונות הגלומים בטיפול נפשי מוצלח והשפעתו החיובית על איכות חייו של האדם.
עם זאת, חשוב לדעת, כי אוכלוסיות רבות בישראל – בעיקר אוכלוסיות מיעוט – נוטות להימנע מטיפול נפשי, גם כאשר יש בו צורך ואחוז האנשים הפונים לקבלת סיוע נפשי קטן בהרבה, ביחס לאוכלוסייה הכללית.
במאמר שלפנינו נציג
סוגיות בטיפול פסיכולוגי למגזר החרדי – נבדוק מהם החסמים שעומדים בפני החרדים בדרך לטיפול נפשי ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב.
מאפייני המגזר החרדי המקשים על קבלת טיפול נפשי
למגזר החרדי מאפיינים ייחודיים רבים, חלקם עשויים לסייע ולשפוך אור על הגורמים שמביאים חרדים רבים להימנע
מפניה לטיפול פסיכולוגי.
* איסור על שימוש באמצעי התקשורת הפתוחים, מונע מאנשי המגזר החרדי להיחשף לסיפורים אישיים של טיפול נפשי מוצלח ומעכב את התהליך ההדרגתי של נרמול תחום הטיפול הפסיכולוגי, כפי שקורה באוכלוסייה הרחבה.
* סטיגמה חברתית ביחס לקשיים נפשיים, הנתפסים כנדירים ושליליים ועלולים לפגוע במעמדו החברתי ובסיכויי השידוך של המטופל ושל בני משפחתו.
* קשיים כלכליים ופרנסה דחוקה, מונעים פנייה לטיפול נפשי שעלויותיו גבוהות.
* נורמות המעודדות התמודדות פרטית, של האדם עם עצמו. בחלק מהמקרים מקובלת חשיפה בתוך המשפחה או מול הרב, אך בדרך כלל, לא מקובלת חשיפת הקשיים הנפשיים מול גורם שנתפס כחיצוני לקהילה, כמו איש טיפול.
* במגזר החרדי המשפחות נוטות להיות מרובות ילדים, דבר המקשה על הקשב ועל השקעת המשאבים הדרושה לטיפול נפשי מקצועי באחד מבני המשפחה.
* מסגרות חיצוניות לטיפול נפשי אינן מקובלות מאחר והשהות בהן מפגישה את המטופל עם נורמות הסותרות את דרכי הקהילה החרדית, כמו קבוצות מעורבות מגדר, שיח פתוח על בעיות משפחתיות וקהילתיות ועוד.
מה יכולה הקהילה הטיפולית לעשות כדי לסייע למגזר החרדי לקבל טיפול בעת הצורך?
* מטפלים חרדים – אנשי מקצוע המשתייכים בעצמם למגזר החרדי, מבינים את עולמו של המטופל החרדי ואת נסיבות חייו הייחודיות ויודעים לתת מענה הולם, שאינו עומד בסתירה לאורח החיים הדתי. למטופלים חרדים רבים, הפנייה למטפל חרדי עשויה להיות פשוטה וקלה יותר, מתוך הערכה שהדבר לא יעמיד בסכנה את אורחות חייהם.
* רגישות תרבותית – מטפלים שעובדים עם האוכלוסייה החרדית, צריכים להכיר את המושגים ואת הנורמות המקובלות בעולמו על המטופל ולעשות בהן שימוש לטובת הטיפול. זאת בלי קשר להשתייכותו החברתית של המטפל או לעמדותיו האישיות כלפי הדת.
* מענה לסוגיות הלכתיות אינהרנטיות לטיפול – קשיים מסוימים בטיפול באדם חרדי, ניתן לפתור בקלות, יחסית, כאשר ניתנת על כך הדעת. לדוגמה – איסור על "ייחוד" עלול למנוע שהות של מטפל עם מטופלת חרדית באותו חדר, אך ניתן למנוע אותו באמצעות וידוא נוכחות של אנשים נוספים במרפאה, למשל.
* הימנעות משיפוטיות - אנשי מדע רבים, בכללם גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים, נוטים לזלזל בדת ולראות בה שריד ארכאי לעולם שכבר לא רלוונטי. מטפל שמעוניין לעבוד עם המגזר החרדי, חייב לבחון את עמדותיו ולטפל מבעוד מועד בתפיסות אישיות שעלולות להפריע לו לתת את המענה המיטבי למטופליו.
* מענה הלכתי כחלק מטיפול נפשי - בחלק מהמקרים, בעיקר כאשר הקושי הנפשי קשור בקיום מצוות, הטיפול יכול לכלול גם מענה הלכתי, שירגיע את האדם. לדוגמה: במקרים של OCD קשה סביב קיום מצוות (מספר החזרות על תפילה, מספר נטילות הידיים), מטפלים נעזרו ברבנים שנתנו מענה הלכתי למטופל, סייעו לו להבין מה דורשת המצווה ואף ידעו לתת פטור זמני מהצורך לקיימה, כאשר הדבר היה בבחינת פיקוח נפש.
* דת כחלק ממערך הכוחות הפנימיים של המטופל – מטפלים צריכים לזכור, שהדת נותנת לאדם משמעות ועשויה להוות גורם חיובי בתהליכי ההחלמה. הדת מספקת לאדם החרדי תקווה, מהווה מכשול בפני אובדנות, נותנת תחושת מטרה ומהווה תמריץ להחלמה.
החברה החרדית בישראל עוברת בשנים האחרונות שינויים רבים, המעידים על התקרבות מסוימת לחברה הכללית. על כך מעידים, בין היתר, העלייה באחוזי הגירושין במגזר, ירידה בהיקף הילודה, נכונות לפנות לאנשי מקצוע מומחים מחוץ לקהילה בתחומים מסוימים ועיסוק ציבורי בנושאים שהיו עד כה סמויים כמו תקיפות מיניות,
אלימות במשפחה ועוד.
השינויים הללו מעידים על נכונותם של אנשי המגזר החרדי להתקרב לציבור הרחב ועל נכונותו של הציבור הרחב לאמץ לקרבו אוכלוסיות בעלות תפיסות עולם שונות ומגוונות.
יש לקוות שתהליך זה ימשיך לבוא לידי ביטוי, גם בתחום בריאות הנפש ושמענים טיפוליים יהיו נגישים לאדם החרדי, כמו לכל אדם אחר ויסייעו לתת לו מזור בעת הצורך.
