על הספה - כתבות ומאמרים

---

פחד הוא תחושה טבעית וחשובה, בכל גיל. הוא מגן עלינו מפני סכנות וגורם לנו להימנע מדברים שעלולים לפגוע בנו. כולנו מכירים גם את הפחדים המופיעים כאשר אין כל סימן ברור לסכנה מיידית וממשית והפחדים הללו, שנקראים גם פוביות, שכיחים בעיקר אצל ילדים שעדיין מפתחים את אישיותם, תלויים במבוגרים בסביבתם על מנת לתווך בינם לבין המציאות ובעיקר – בעלי דמיון מפותח, שהקו המפריד בינו לבין המציאות, לא תמיד ברור.

פחדים הם דבר טבעי, אז מתי צריך לטפל?

כל הורה זוכר את השלב בו התינוק המתוק, שהיה עובר מיד ליד בחיוך ומקסים את כולם, מגלה פתאום קושי לעבור מידי ההורים לידיים זרות - צועק, בוכה ומציג סימנים קלאסיים של חרדת נטישה. זהו שלב טבעי בהתפתחות ובתהליך ההיפרדות של הילד מהוריו ובדרך כלל עובר מעצמו. גם בשלבים אחרים בהתפתחות, רוב הילדים יציגו קושי בהיפרדות מההורה, פחד מהחושך, חשש חברתי כשיהיו בחברת ילדים רבים שאינם מכירים ועוד.

באופן עקרוני, כל עוד הפחדים של הילד לא פוגעים באיכות חייו וביכולת התפקוד היום-יומית שלו, לא נדרש טיפול ופעמים רבות הפחד יעבור מעצמו עם ההתבגרות.




אם הילד חווה מצוקה רגשית ונפשית בעקבות מושא הפחד, או נמנע באופן קיצוני מחוויות חיים חשובות בעקבות הפחד – כדאי מאוד לגשת לטיפול נפשי מקצועי.

סוגי פוביות אצל ילדים

מושאי הפחד יכולים להשתנות מילד לילד, אך מחקרים שנערכו לאורך השנים יודעים להצביע על קבוצות פחדים המאפיינות שלבים שונים בהתפתחות.

בגילאי 2-4 ילדים רבים יפחדו מחיות, מאנשים שנראים שונה (אדם על כסא גלגלים למשל), מרעשים חזקים ופתאומיים, מרוחות רפאים וחלקם אף יתחילו להראות סימנים של פחד ממוות.

בגילאי 4-6 ילדים יפחדו בעיקר מחושך, מללכת לאיבוד ולהישאר בלי ההורה, מפלצות ויצורים דמיוניים או מפציעה או מוות של אחד מבני המשפחה הקרובים.

בגילאי 8-10 ילדים יציגו פחדים חברתיים (פחד מדחייה חברתית, פחד ממעבר דירה ופרידה מהחברים), פחד מפרידה של ההורים ופחד מסכנות אישיות כמו פציעה או נפילה.

בגיל הנעורים הפחדים מתמקדים בסכנות אישיות (תאונת דרכים, אירוע טרור, חטיפה, מחלות וזיהומים וכד') ובסכנות חברתיות (דיבור מול קהל, פחד מזוגיות ואינטימיות וכו).

מה אני, כהורה, צריך לעשות?

ראשית, חשוב לדעת שנמצא קשר הדוק בין פחדי ההורה לפחדי הילדים וכי ילדים שראו בבית התנהגויות המאפיינות חרדה או פוביה, יטו להציג את אותן התנהגויות.

מכאן ברור התפקיד שלנו כהורים – לעשות כל מה שאפשר כדי לא להעביר את הפחדים שלנו לדור ההמשך ובמידה והדבר לא אפשרי – עלינו לפחות להבין את הקשר הבין דורי הזה ולדעת איך להתמודד איתו באופן ישיר וגלוי.
דברים נוספים שניתן לעשות כדי לסייע לילד או למתבגר להתמודד עם הפחד:

? שמירה על שגרה מיטיבה וצפויה, עם מינימום הפתעות. הקפדה על שעות השינה הדרושות לילד על פי גילו, תזונה בריאה ומאוזנת, הליכה קבועה למסגרת הלימודים.
? עידוד לפעילות גופנית, שנמצאה כיעילה מאוד להפחתת תסמיני חרדה ומאפשרת גם מפגש חברתי. כמו כן, כדאי לעודד את הילד לעסוק בתחביבים שמקנים לו ביטחון ושמחה, על פי ההעדפות האישיות של כל ילד (מוזיקה, אמנות, התנדבות למען הקהילה ועוד).
? סיוע בתיווך המציאות כדי לסייע לילד להבין שהסימפטומים הגופניים שהוא חווה הם ביטוי לחרדה, ולא מעידים על מחלה או בעיה גופנית. שדרו את המסר שהתחושות שהילד מרגיש הן טבעיות ושאינכם מודאגים.
? פנייה לטיפול מקצועי במידה וניכרת ירידה בתפקוד, שינויים בתיאבון ובדפוסי השינה, התפרצויות זעם, בכי רב ומצב רוח ירוד שנמשך תקופה ארוכה.

עומד לרשותכם מגוון רחב של טיפולים שנמצאו יעילים בהתמודדות עם חרדות אצל ילדים: טיפול רגשי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול במשחק או אומנות, טיפול בעזרת בעלי חיים ועוד.