הכישורים החברתיים נמצאים בתהליך של התפתחות תמידית, שמשתנה וחמקמקה, דורש קשב וערנות לדקויות. מבט קטן בעיניים או חיוך דקיק יכולים לעשות את כל ההבדל, התנועות הקטנות האלו הם 'שביל הניצחון' של שחקני הפוקר, כיוון שהמחקרים מראים שתקשורת מבוססת הרבה יותר על שפת הגוף מאשר על המילים שאנחנו מוציאים מהפה.
שלוש שנים עקבתי אחריו. זה היה הגן הראשון שלי כפסיכולוג חינוכי עם כל ההתרגשות הנלוות. גן חובה בישוב נחמד עם די הרבה ילדים קרוב למקסימום שמאפשר התקן של משרד החינוך.
היה קל מאוד לזהות אותו, כולם רצו לשבת לידו, הייתה אפילו פעם בה שני ילדים הלכו ביניהם מכות על הזכות הזו. הסקרנות אחזה בי והחלטתי לנסות לעמוד על סוד קיסמו. האמת, לא היה בו משהו מיוחד, הוא לא היה יפה, ספורטיבי או מצחיק במיוחד. אחרי שנה של תצפיות אחת לשבוע, עדיין לא הייתי קרוב לפתרון התעלומה.
בשנה שלאחר מכן הוא עלה לכיתה א' ואני ביחד איתו, התמניתי להיות פסיכולוג בית הספר בפעם הראשונה, עם כל ההתרגשות הנלוות. שנתיים נוספות עברו עלי בתצפיות והתעניינות, הילד הלך ובגר והמשיך להיות פופולרי. אחרי שלוש שנים של התעניינות וסקרנות לא הייתי קרוב לפתרון התעלומה יותר מהיום הראשון בו הגעתי לגן. הגעתי למסקנה שכמו הרבה דברים בחיים יש אנשים עם מתת אל, אחד קולע לסל בלי מאמץ, השני מצטיין בחשבון והשלישי... בעל יכולת חברתית מעולה.
מה זה בכלל כישורים חברתיים?
בקצרה: קריאת מצבים חברתיים והגבה תואמת, אבל... זה תהליך מאוד מורכב ומדויק. קודם כל כדי שאדם יוכל לבצע את זה הוא צריך בכלל לרצות את הקשר החברתי, ואז הוא צריך להצליח לשמר את הקשב במהלך הסיטואציה החברתית, לנתח את הסיטואציה מבחינה קוגניטיבית ורגשית, לפרש רמזים מילויים ולא מילוליים, לחוש בעצמו את הרגש המתאים לסיטואציה, להתאים את התגובה שלו לסיטואציה בזמן המתאים, ולא לשכוח את התזמון של כל הסיפור הזה שהוא מאוד מאוד חשוב, למשל: מתי לספר בדיחה ומתי לצחוק מבדיחה.
בקיצור, לא פיקניק התהליך הזה ויש בו הרבה מרווח ומרחב לטעויות ואי הבנות.
התהליך הזה הוא גם משתנה ומתפתח כל הזמן, למשל: נניח שסיפרת בדיחה מצחיק וכולם נקרעו מצחוק אם תספרי אותה למחרת לאותם אנשים בסיטואציה זהה לחלוטין, התגובה שלהם תהיה שונה. הכישורים החברתיים נמצאים בתהליך של התפתחות תמידית, שמשתנה וחמקמקה, דורש קשב וערנות לדקויות. מבט קטן בעיניים או חיוך דקיק יכולים לעשות את כל ההבדל, התנועות הקטנות האלו הם 'שביל הניצחון' של שחקני הפוקר, כיוון שהמחקרים מראים שתקשורת מבוססת הרבה יותר על שפת הגוף מאשר על המילים שאנחנו מוציאים מהפה.
ניתן לשפר כישורים חברתיים?
אז כמו שנכתב מקודם, יש כאלו שחוננו ביכולות גבוהות יותר בתחום הזה ויש כאלו שחוננו בפחות, ובל נשכח את ההקשר המשפחתי והגנטי, נכויות פיזיות כבעיות ראיה, שמיעה ודיבור, פערים תרבותיים ושפתיים ועוד, אבל אם יש מוטיבציה ונכונות לתרגל באופן עקבי השיפור יופיע, וכמובן הכי טוב להתחיל כמה שיותר מוקדם.
אז איך משפרים כישורים חברתיים?
השלב הראשון זה מודעות לבעיה, ולא תמיד מה שברור לכולם ברור לאדם. מחקרים מראים שלעיתים קרובות ילדים עם לקות בתחום החברתי דווקא חושבים שהם הכי מקובלים בכיתה, לא ברור אם כתוצאה מהכחשה של מצבם או כתוצאה מטעות בהבנה.
השלב הבאה הוא לנסות להבין באיזה שלב בדיוק האדם 'נתקע' האם כיוון שביישן הוא פשוט לא ניגש לשוחח עם חבריו? האם ניגש ולא משתתף בשיחה? האם משתתף בשיחה אך לא באופן מותאם? האם לא מבין את מהלך השיחה או את שפת הגוף של המשתתפים? האם נוצרים אצלו רגשות תואמות לדברים שעלו בשיחה? וכו'.
לכל כשל מתאים טיפול שונה, לדוגמא: טיפול רפואי לילד שלא מצליח לעקוב אחר מהלך השיחה כתוצאה מקשיי קשב יועיל בשילוב החברתית שלו, אותו הדבר לילדה שלא רואה טוב ולכן לא מצליחה לזהות את הרמזים של שפת הגוף, שיפור הראיה ישפיע לטובה על הכישורים החברתיים שלה. לעומת זאת, ילד שמתבייש לגשת ולשוחח עם ילדים אחרים יוכל להיעזר בטיפול פסיכולוגי כפסיכודרמה, בה יתרגל פנייה לחברים, יקבל כלים טכניים כצורת פנייה לחברים ומשפטי מפתח ועבודה על הקושי הרגשי.
יוסי אוסדון
פסיכולוג חינוכי מומחה
