אני שומע אבל לא מצליח להקשיב!
אני שומע אבל לא מצליח להקשיב!
על השפעת התנאים האקוסטיים בכיתה על תלמידים עם הפרעת קשב וריכוז
מאת ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי מומחה, ראש החוג לחינוך מיוחד, המכללה האקדמית לחינוך אחוה.
מחקר קטן אך מעניין שערך גלאזר (Glaaser, 2008) במסגרת עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת ג'ון הופקינס על השפעות האקוסטיקה בכיתה על תפקודם החינוכי וההתנהגותי של תלמידים עם הפרעות קשב וריכוז בכיתת חינוך מיוחד בתיכון, הצביע על שיפור ההתמדה במשימה והפחתת ההפרעות המילוליות של תלמידים אלו בעקבות שיפור האקוסטיקה בכיתה.
מאמר מ-2002 בירחון Teaching Exceptional Children, הצביע גם הוא על חשיבות שיפור האקוסטיקה בכיתה ושימוש במערכות הגברה גם על הלמידה של תלמידים עם לקויות למידה או הפרעות קשב, ולא רק על הלמידה של תלמידים עם לקות שמיעה. כאשר הרעש בכיתה גובר, יהיה קשה יותר לתלמיד עם הפרעת קשב להמשיך ולהקשיב לדברי המורה על רקע ההסחות שיוצר הרעש, ולהבין את החומר הנלמד.
יש לזכור, שתהליך הלמידה דורש הרבה יותר מאשר מורה מיומן ומנוסה ותלמיד מעוניין ובעל יכולות. זאת משום שהלמידה בביה"ס מערבת שני חושים מרכזיים - השמיעה והראיה.
בעוד שבכל כתה מותקנת תאורה המאפשרת לתלמידים לראות היטב את המורה, ישנן רק כיתות מעטות בהן התלמידים מצליחים לשמוע היטב את המורה או את חבריהם לכיתה בעת דיון. כיתות רבות אליהן נכנסתי היו כה רועשות, עד שתהיתי כיצד התלמידים מצליחים ללמוד בהם, או כיצד המורה אינה מאבדת את קולה בסוף יום הלימודים. אין ספק, שההוראה בכתה אינה יעילה אם התלמידים אינם שומעים היטב את המורה. הלמידה הרבה פחות יעילה בתנאי רעש אלו עבור תלמידים עם הפרעת קשב וריכוז (וגם עבור תלמידים מסוימים עם לקויות למידה, ותלמידים עם הפרעה בעיבוד שמיעה מרכזי – APD, ועולים חדשים שאינם שולטים באופן מלא בשפה).
יש לזכור, שיכולתם של ילדים צעירים להבין דיבור בסביבה רועשת משתפרת באופן הדרגתי, אך מגיעה לשיאה רק בסביבות גיל 15 שנים. מסיבה זו ילדים צעירים יותר זקוקים לכתה שקטה, בה לא יידרשו להשלים כל הזמן מידע שהוחמץ בגלל הרעש.
החוזק לא קובע
מורים וגננות רבים מודעים לכך שכיתותיהם רועשות מאד. כתוצאה מכך, הם מגבירים את קולם וסובלים בשל כך מבעיות קול. הבעיה מבחינת התלמידים היא שהגברת הקול של הגננת או המורה רק מחמירה את הקושי בתפישת הדיבור של הילדים, משום שהיא גם מוסיפה לרעש וגם מחזקת את התנועות על חשבון העיצורים ובכך מעוותת את הדיבור. חשוב לדעת כי שמיעת העיצורים היא הכרחית להבחנה בין מלים (למשל: "שלושים" לעומת "שישים", "פתקים" לעומת "פקקים") ולתפישת דיבור טובה.
מיזוג=רעש
מערכות מיזוג האוויר הן בין גורמי הרעש המרכזיים בכתה. הרעש שנוצר מהמזגן גורם למיסוך צלילי הדיבור ומפריע להבחנה בין המלים וחלקי המשפט השונים.
הד...הד...הד...
ההדהוד מפריע גם כשאין רעש סביבתי. משטחים נוקשים כגון חלונות, תמונות ממוסגרות עם כיסוי זכוכית, פלסטיק או פרספקס מחזירים את הקולות. אם נדמה זאת לקפיצה של כדור פינג פונג, המקפץ בין הקירות, התקרה והרצפה, הרי שגם גלי הקול מהדהדים בתוך חדר הלימוד. כתוצאה מכך התנועות מכסות על העיצורים ותהליך תפישת הדיבור של המורה/גננת על ידי הילד נפגע.
זה (לא) הולך טוב ביחד
שילוב של רעש ברקע עם הדהוד בשל תכנון אקוסטי לא טוב של הכיתה, מקשה מאוד על היכולת להבין דיבור. השפעת השילוב גדולה בהרבה מהשפעת כל אחד מהם בנפרד והוא עלול לגרום לירידה בלימודים.
אקוסטיקה גרועה יכולת להוביל לקשיי הקריאה.
תלמידים המתחנכים בתנאי רעש, קולטים את הדיבור באופן חלקי ומתקשים, לכן, לבצע הבחנה שמיעתית, לפתח מודעות פונולוגית תקינה ולהגיע להישגים בקריאה.
רעש מוביל להפרעות
תלמידים הלומדים בסביבה רועשת, עלולים לוותר מהר יותר על נסיון לפתור בעיות, לעומת אלו המתחנכים בסביבה הולמת. הרעש מפריע לביצוע מטלות מורכבות הכוללות גם האזנה. התלמידים אינם מסתגלים להאזנה בתנאי רעש אלא פשוט מוותרים. כשהם מוותרים על ההאזנה, מתחילים גם להפריע לסביבה.
מה ניתן לעשות?
כאשר עוצמת הקול של המורה חזקה ב 15dB מעוצמת הרעש וזמן ההדהוד קצר.
נמצא כי תקרה אקוסטית היא הגורם המשמעותי ביותר על שיפור התנאים האקוסטיים בכתה.
להלן הצעות לשיפור הסביבה האקוסטית בכתות קיימות, אשר אינן מצריכות השקעה כספית משמעותית :
- שמירה על תרבות דיבור ושיח: המורים חייבים לשמש דוגמא לתלמידים ולהימנע מצעקות ומדיבור רם ולהקפיד על "לקיחת תור" בשיח. כך, בסופו של דבר, תפחת עוצמת הרעש בכתות ובמסדרונות.
- הפחתת רעשים בתוך הגן/כתה:
א. אל תשמיעו מוסיקת רקע בעוצמה חזקה. כבו את המוסיקה בפנותכם אל הילדים.
ב. הנמיכו את עוצמת מערכת הכריזה וקבעו נהלי שימוש ברורים. למשל, מלבד במצבי חירום, ייעשה שימוש במערכת הכריזה רק בתחילת שיעור.
ג. השתמשו במכשור אלקטרוני שקט (פלורוסנט, מאוורר מחשב וכו').
ד. כבו מכשור אלקטרוני מרעיש, כאשר אינו נדרש יותר בשיעור (למשל מטול שקפים).
ה. כבו טלפונים ניידים.
ו. שימרו על תחזוקה תקינה של המזגנים (למשל ניקוי קבוע של הפילטרים), כך תפחיתו את עוצמת הרעש שהם מייצרים.
הימנעו ממיקום המזגן מעל הלוח. כך תמנעו "תחרות" בין קול המורה לבין רעש המזגן.
הוציאו את מדחס המזגן מחוץ לכתה והרחיקו אותו מחלונות הכתה.
ז. הימנעו מגרירת כסאות ושולחנות במהלך השיעור והרכיבו גומיות או תחתיות לבד/שעם לרגליהם.
ח. הרחיקו את פינות המוסיקה, הטלביזיה והמחשבים ממרכז החדר. הפנו את הרמקולים המשמשים בהן בכיוון הפוך ממרכז החדר. הנמיכו את העוצמה והשתמשו לעתים גם באוזניות בזמן פעילות בפינות אלו.
ט. אם יש בגן/בכתה בעלי חיים מרעישים ( כמו למשל תוכים ) הציבו אותם רחוק ככל שניתן מאזור הלימוד.
י. הוסיפו פסי איטום לחלונות ולדלתות. בכך תפחיתו את הרעש הנוצר כשהם רוטטים או נטרקים וגם את עוצמת הרעש החודרת דרכם מחוץ לחדר.
יא. הימנעו משימוש במערכות הגברה בתוך חדר מהדהד!
3. הפחתת הדהוד:
א. כסו את הקירות בלוחות שעם או לבד ובקישוטים שונים העשויים מחומרים רכים (העומדים בתקן בטיחות אש).
ב. העמידו פרגודים מחומר רך (3 כנפיים) בפינות החדר.
ג. כסו את החלונות בוילונות בעלי קפלים רבים.
ד. הניחו על רצפת החדר משטחים רכים (שטיחים, מחצלות, לינולאום וכיו"ב).
4. הפחתת רעשים מחוץ לכתה:
א. סגרו את הדלת הפונה לפרוזדור.
ב. סגרו את החלונות הפונים לחצר רועשת.
ג. אטמו את החלונות הפנימיים הפונים לפרוזדור.
ד. הימנעו מחלוקת חללים באמצעות בניה קלה (למשל קיר גבס סטנדרטי), המעבירה
רעשים מחלל לחלל.
ה. אין להשתמש במפוח עלים בחצר הגן/ביה"ס בשעות הלימודים.
ו. אין להשתמש בשואב אבק בשעות הלימודים.
ז. הנמיכו את עוצמת הרמקולים בחצר ביה"ס.
5. הנחיות כלליות
א. הכינו מיפוי אקוסטי של כתות ביה"ס. ציינו בו אלו הם האזורים השקטים ביותר.
ב. הקפידו למקם כתות לתלמידים עם צרכים מיוחדים, באזור שקט של ביה"ס.
ג. הקפידו למקם כתות ייחודיות (שפות, מחשבים וכד') באזור שקט של ביה"ס.
ד. הימנעו מישיבה בפרוזדור בעת הוראה פרטנית לתלמידים המתקשים בלימודים.
ה. ידיעת ההקשר מסייעת לתפיסת דיבור. לכן חשוב, למשל, להטרים את החומר הנלמד
בשיעור, לרשום מילות מפתח על הלוח, להכריז על שינוי נושא וכיו"ב.
ו. אם במהלך השיעור היה רעש חזק שגבר על דברי המורה, יש לחזור על הדברים בשנית.
ז. לשם הקלה על תפיסת דיבור בסביבה רועשת מומלץ להאט את קצב הדיבור.
לסיכום
כל הילדים מתקשים לתפוס דיבור בתנאי רעש.
ילדים עם קשיי קשב וריכוז, לקויות למידה, ירידה בשמיעה (אפילו קלה או חד צדית) וצרכים מיוחדים אחרים, מתקשים עוד יותר.
במציאות שלנו, בה השיעורים מתנהלים בכתות רועשות, התלמידים עלולים להפסיד מידע, להתעייף ולוותר. תלמיד המוותר על ההאזנה נפגע בלימודיו ועלול גם להפריע לסביבתו.
חשוב, לכן, לנסות ולשפר את הסביבה האקוסטית ככל הניתן.
התחילו בתרבות הדיבור, המשיכו בהפחתת רעשים מחוץ לכתה ובתוכה, פעלו להפחתת ההדהוד ולשיפור התאורה ודאגו לכך שהתלמידים יראו אתכם וישמעו את דבריכם.
מפו את הסביבות האקוסטיות השונות בבית הספר והתייחסו לכך במיקום מרחבי הלמידה השונים.
התוצאה תהיה כתות שקטות יותר, שיפור בלמידת התלמידים ובהתנהגותם והקלה למורה.
< חזרה לבלוג
