שאלה: דימוי עצמי נמוך וההשפעתם על קיום יחסי מין - (דנית)
שלום, אני בת 23 סטודנטית, נראית טוב .. כך אומרים לי (אין הנחתום מעיד על עיסתו .. אך לצורך השאלה...) מערכת היחסים הראשונה שלי הייתה בגיל 19 ונמשכה שנה וארבעה חודשים, העניין המיני נכנס בהדרגה ובעדינות למערכת היחסים אם כי לאט לאט הפך לאלמנט עיקרי. מאז הפרידה (יותר משנתיים...) מערכות היחסים שלי הינן זניחות קצרות וריקות .. חסרות רגש והסקס הוא האלמנט העיקרי בקשר. העניין הוא.. שכל פעם שאני עושה את זה אני מתחרטת, לא שלמה עם מה שעשיתי.. החרטה מגיעה ביום שאחרי... והאפקט הבולט ממערכות היחסים הוא שאני לא מצליחה להאמין לבחור שאומר לי שהוא איתי בגלל מי שאני ולא בגלל הרצון לשכב איתי... לא משנה כמה ינסה לשכנע אותי. אני לא יודעת להתמודד עם מצבים אינטימיים... מצד אחד אני כמהה למגע בין אישי אבל לא כזה שמתבטא רק בסקס.. הקשרים האלה פוגעים לי בדימוי העצמי באופן קשה ולמרות זאת אני לא מצליחה לשנות את ההתנהגות... אני לא יודעת עד כ זה קשור אך, בגיל ההתבגרות (13) איבדתי את אבי, ובשאר השנים עד גיל 16-17 לא הייתה לי כמעט אינטקרציות חברתיות... (חברים וחברות .. באופן כללי.. בלי קשר לסקס). מה אוכל לעשות? בתודה מראש, דנית.
תשובה: דימוי עצמי נמוך וההשפעתם על קיום יחסי מין - (0)
דנית שלום,
נושא השאלה האמיצה שלך (בניכוי כמה טעויות הקלדה) הוא: 'דימוי עצמי נמוך והשפעתו על קיום יחסי מין',
אולם לדעתי אפשר בהחלט היה גם לקרוא לה 'השפעת קיום יחסי מין על הדימוי העצמי'. שלוש נקודות למחשבה עולות למקרא דברייך, ואני מזהיר מראש שתשובתי תתפזר על פני אסוציאציות מקראיות והרהורים פילוסופיים. בכל זאת, אני מקווה שתמצאי אותן רלוונטיות אלייך:
ראשית, מה שאת מכנה 'העניין המיני': יחסי מין הם, פוטנציאלית, הצורה האינטימית ביותר בין שניים; הם הביטוי הגופני למילה 'אהבה', ולכן הם נקראים גם 'לעשות אהבה'. אולם, אהבה וקוץ בה: הזירה האינטימית הגופנית היא גם הזירה שמנקזת אל תוכה הכי הרבה תסביכים וקונפליקטים. כל מה שנפלא וכל מה שאיום ונורא, נכנס לתחום הרגשי שמתעורר סביב יחסי מין. את זה אמר פרויד. מה שהוא לא אמר, זה שהסיבה לכך היא שלעשות אהבה זה גם להיות במגע עם הפחד הכי גדול של כולנו: פחד המוות.
נרחיק קצת לספר בראשית ואז נחזור לשאלתך. אדם וחווה הצטוו להימנע מלאכול מפרי עץ הדעת, אחרת ימותו. אבל רק לאחר שהפרו את האיסור, ונענשו בעונשים
מבאסים, כתוב: 'והאדם ידע את חוה אשתו'.
כלומר, משחר ההיסטוריה היו מוות ומין כרוכים זה בזה. וזה מביא אותי לנקודה השניה:
כשחווים אובדן קרוב בגיל צעיר כמו שלך, יחסי מין יכולים להוות אמצעי מצוין להתגבר על הכאב ולהכחיש את המוות. הבעיה היא, שזה עלול להצליח 'יותר מדי', כך שיחסי המין מוחקים לא רק את הכאב אלא גם רגשות אחרים של קירבה, הנאה, עונג, חושניות. במילים אחרות, קיום יחסי מין הוא חוויה רוחנית לא פחות מאשר גופנית, אבל הוא בקלות יכול להידרדר לפעילות גופנית מנוכרת (והתרבות שלנו מעודדת את זה על ידי שימוש תכוף בדימויים פורנוגראפיים). הניחוש שלי הוא שמשהו מכל אלה מוכר לך, והיופי שבקירבה לאדם שאת אוהבת, המקום שבו מתבטל ההבדל שבין לקבל ולתת, אבדו לך ואת תוהה אם בכלל היו שם מלכתחילה. מה שמוביל לנקודה השלישית:
את מציינת שבגיל 13 איבדת את אביך ובמשך שלוש-ארבע השנים הבאות לא היו לך כמעט אינטראקציות חברתיות. זה לא בהכרח מפתיע לאור עוצמת המכה שניחתה על נפשך, שיכולה להביא לניתוק: הגוף מתפקד והנפש כאילו 'ממשיכה בחיים', כשלמעשה היכולת להרגיש נעצרת. את בת עשרים ושלוש, כלומר עשר שנים לאחר מות אביך. יתכן שאת מצויה בשלב בחייך בו את מפתחת יכולת שטרם היתה לך להתמודד עם משמעויות שונות של מות אביך, עם הגעגועים אליו ועם רגשות נוספים הקשורים לאובדנו ולקשר שהיה ביניכם בטרם מת. אם זה כך, בלתי נמנע ששאלות של אינטימיות – שסקס, כאמור, אינו אלא הביטוי העז ביותר שלה – יעסיקו אותך יותר מקודם. נושא הדימוי העצמי הנמוך נגזר מהקונפליקט סביב מיניות, לא פחות מאשר משפיע עליו: אם את מתקשה להאמין שיש לך מה להציע לפארטנר מלבד הנאה גופנית גרידא, משמע שאינך אוהבת את עצמך דייך; אם אינך אוהבת את עצמך דייך, כיצד תעשי אהבה עם אחר? אם אינך מקבלת את עצמך כמו שאת, איך תוכלי להאמין שמישהו אחר מקבל אותך כמו שאת? ואיך תקבלי אחר כמו שהוא? אלה השאלות שאת שואלת (ולא רק את; גם שאר האנושות, לאורך הדורות...)
זהו עיתוי מצוין לברר את הדברים האלה בתהליך האינטימי שנקרא טיפול בשיחות. זה ייקח זמן, זה ידרוש נכונות ואומץ. וזה ישתלם לך. בהצלחה.
