על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

אכן כן, היריון ולידה עלולים להשפיע על מצב השיניים, כמו גם על השיער ושאר שינויים המושפעים ממצבים הורמונליים אלו. פני לרופא השיניים שלך ובדקי האם אכן חל שינוי ומה ניתן לעשות בנידון


אין ספק שזהו אתגר להעסיק בבית ילד בן שנה ו-3 חודשים, אשר ככלל נמצא בתקופה בה הוא נהנה להתרוצץ (אם בזחילה או בריצה) ולבלות עם העולם שבחוץ. עם זאת, נסי לחשוב על כך שהדבר דומה לסיטואציה של חורף קשה שבו לא יוצאים הרבה מן הבית.. העיקרון עליו אני ממליצה הוא שגרת יום, המכילה יחידות של זמן שלכל אחת מהן מטרה ברורה, למשל: השכמה, התלבשות, זמן משחק חופשי (בבוקר ילדים מצליחים להעסיק את עצמם טוב יותר מבשעות מאוחרות יותר)- שימי לו צעצועים על השטיח ותני לו לשחק לבד. ארוחת בוקר- אפשר לבלות בה ביחד, בסבלנות ובהנאה משחק משותף עם אמא- סיפורים, יצירות (אני לעיתים קרובות פוקדת חנות עם דברי יצירה ומבקשת מהם שינחו אותי לגבי אפשרויות בתואנה שאני חסרת דימיון יצירתי) זמן לצפייה בטלביזיה ארוחת צהריים שנת צהריים פעילות אחר הצהריים- אולי עם אנשים נוספים (חבר מהגן, בן משפחה, שכנה..) או אם ניתן להסיע אותו בעגלה לסיבוב קצר ארוחת ערב מקלחת סיפור ולמיטה. בהצלחה.. ותרגישו טוב!



אמא יקרה, הכי חשוב לי שתדעי שאת כל כך נורמלית, וצודקת. זו באמת תקופה נורא קשה- להפוך להיות אמא תוך כדי דאגה וגידול של תינוק חסר ישע. לא תמיד מדברים על זה, לא תמיד מספיק... זו משימה מורכבת, תובענית, מבלבלת ומתישה. זה בכלל לא קשור באהבה לתינוק או ביכולת ההתמסרות אליו. זה פשוט נורא קשה. נקודה. אני חושבת שהמסר הכי משמעותי שיש לי להעביר הוא, שעל מנת לצלוח את התקופה הזו (אני מתכוונת בעיקר לחודשים הראשונים, שנה ראשונה. אצל כל אחת זה אחרת עד שנעשה יותר פשוט) חשוב מאד שתנסי להיות קשובה לעצמך ותבררי "מה אני צריכה כדי שיהיה לי קל/נוח/טוב יותר"- ואז לפעול לשם כך. כל עזרה שיכולה להינתן לך, ואשר מקילה עלייך באמת, נסי להשתמש בה, בררי את יעילותה והשפעתה על תחושתך. בעיניי, אם יציאה קלה מהבית בלי הילד, כשרק גופך לרשותך, עושה לך טוב- זה אומר שזה נכון. אולי לשם כך יש צורך לעבד את האשמה והחרדה הכרוכים בפרידה ממנו, אך האפשרות שתחזרי מאווררת ומעודדת יותר הינה אפשרות חיובית לשניכם. גם לתינוקך יש אינטרס לקבל אמא מרוצה שנהנתה זה עתה מקפה טוב ואולי מרגישה אף צביטת געגוע קלה.. אכן את צודקת, קשה להתייחס לעומק לכל התחושות שלך בכתב. אם תחושי שהמצוקה נמשכת וקשה לך- אמליץ לך לפנות לאיש מקצוע שיסייע לך להכיר בתחושותייך ולהתמודד עימן ביחד. בהצלחה!


שלום אמא, אומר לך בקצרה שתי אמירות עימן אני מזדהה ביותר בהקשר לשאלתך: 1. משחק באוכל הוא דבר חיובי וחשוב (כמובן עד גבול מסויים) 2. ילד רעב- אוכל כלומר, אני בעד לתת לו לאכול בעצמו. זהו גיל מצויין להתנסות במגע, בחוש מישוש, במוטוריקה. זוהי דרכו של תינוקך לגלות בעצמו את המזון וגם לטעום מעצמאות. אני יודעת שזה יכול להיות מעצבן/מלכלך וכו, אבל זה חשוב ומקדם. בייחוד אם הוא חפץ בכך. כמובן שהדבר צריך להתרחש בהשגחתך, או אולי יותר נכון לומר- כמעין משחק של שניכם, בו את צופה- משתתפת. מאפשרת לו לשחק, לאכול בידיו, אבל גם שומרת על גבול (למשל, לא להכניס מזון לעיניים וגם לא לזרוק את כל הצלחת לרצפה כי זה לא חינוכי). את האכילה יש ללוות במסרים שנראים לך רלבנטיים (למשל "זה נהדר שאתה אוכל ככה בעצמך, אבל אנחנו לא זורקים אוכל על הרצפה!!") עניין אחר שכדאי שייבדק הוא טעמו של האוכל, ומידת התאמתו לבנך. בדקי את התגובה שלו לטעמים שונים, מאכלים שונים, ולמדי מהו טעמו האישי. ולסיום- סמכי עליו. הוא לא ירשה לעצמו להישאר רעב מדיי. אם את משלימה לו באופן קבוע עם תחליפים/הנקה- אולי אין בכך כדי שיהיה מספיק רעב על מנת לאכול, או שהוא יודע שארוחת חלב ממתינה לו לאחר הארוחה. בהצלחה!


הי לך, גידול ילדים, הכניסה להורות- אלו הן חוויות חיים המכניסות אותנו לרכבת הרים רגשית, שכמוה לא בהכרח ידענו בעבר. התחלפות התחושות עשויה להיות מהירה וקיצונית, ובאופן דומה יכולה להיות חוויה של רגשות עוצמתיים מנוגדים המופיעים בו זמנית. הכל קורה. אני חושבת על כך שחוסר הביטחון שתיארת מופיע כשהקטנה בת חצי שנה. את תוהה האם מדובר בהורמון האהבה שפג קסמו, ואילו אני חשבתי בכיוון אפשרי נוסף- בגיל חצי שנה הולכת ונפתחת דרכה של הילדה אל העולם. עד כה היתה מכוונת כל כולה אלייך, אמא, זקוקה לך ואך ורק לך. גם כשלא היתה עימך היתה בעמדת המתנה לשובך. בגיל חצי שנה היא רוכשת בהדרגה מיומנויות ויכולות המאפשרות לה אינטראקציה עם הסביבה, ויכולת זאת מובילה לסקרנות ולגישוש אחר מה שמתרחש מחוץ לקשר עם אמא. היא מתבוננת בפרצופים אחרים, מנסה לבדוק את כוחה לעצב את התגובה שלהם כלפיה (להוציא מהם חיוך למשל), היא יכולה לשלוט יותר טוב בגופה ולכן יכולה להתבונן במתרחש מזוויות שונות (למשל דרך התהפכות, בהמשך זחילה וישיבה והשיא- הליכה). בתוך הקשר זה היא גם קרוב לוודאי מתוודעת לסבתה, חמותך. בלי קשר לסיבות המובילות לכך שקשה לך החיבור שיכול להיווצר ביניהן, אומר כי יכולת השליטה שלך, בעיניי, בקשרים שתיצור ילדתך עם בני משפחה וקרובים היא מוגבלת. כמובן שאת יכולה לפקח על תדירות המפגשים, מקומם וכד', אך מה שיווצר בין ילדתך לבין האחרים בעולמה תלוי לא פחות מכך בה, בזולת שיחפש אחר הקשר עימה, ובמה שיווצר בין השניים. אם יש סיבה שבגללה את סבורה שחמותך עלולה להזיק לביתך- עלייך לפעול כדי למנוע זאת. זהו תפקידך כאם. אם אין סיבה כזו, והקושי שלך טמון בקשר שלך ושל חמותך- חשוב לדעתי שתמצאי את הזמן והמקום לעבד זאת עם עצמך, כדי שתאפשרי לעצמך את השקט הפנימי ולילדתך את המרחב הרצוי עבורה. בהצלחה רבה...


שלום לך, יש צדק רב הטמון בשאיפה שלך לסגל את ילדך לתנאי שינה גמישים, כך שיוכל להירדם ללא קושי במצבים שונים. כמו כן אפשר מאד להתחבר ולהבין את הרצון בחזרה הדרגתית לאינטימיות שלך ושלכם. ועדיין, נדמה שילדכם הצעיר אינו משתף פעולה עם הרציונל ההורי... כל ילד נולד עם טמפרמנט משלו, שיכול להיות זהה או הפוך לזה של הוריו. כמו כן ישנם פרמטרים מולדים אחרים שיכולים להשפיע על שינה- האופן בו הוא קולט גירויים מן הסביבה, היכולת לווסת את המצבים הנקלטים ואת עצמו. בכלל זה בהחלט ייתכן שיש לו רגישות גבוהה יותר לרעשים ולקולות, ועל כן הוא מתקשה להירגע או להירדם בנוכחותם. אפשר להתייעץ בעניין זה בביקור אצל אחות טיפת חלב, יש להן ניסיון ופרספקטיבה של מאות ואלפי תינוקות שהן רואות. זהו גיל שלטעמי עדיין מוקדם לקבוע כי מדובר בפינוק או במאבק כוחות שלו מולכם (מה שמאד נפוץ בגיל שנתיים למשל). עדיין לדעתי יש ערך וחשיבות לכך שאתם מנסים בהזדמנויות שונות להרגיל אותו לתנאים חדשים. ראי למשל את הצלחתכם עם המעבר מהנקה למוצץ, זהו שינוי משמעותי ואני בטוחה שהקל עלייך ואיוורר את היחסים ביניכם. נסו עוד דברים- (טיול בעגלה למשל? טקס שינה מסודר..) תוך שאתם עוקבים לראות את התגובות (לא לוותר מיידית אם קצת בוכה, לתת לזה עוד טיפה הזדמנות). עובדים בשיטת מצליח- מה שמצליח, מאמצים|! לקראת גיל שנה אפשר יהיה לשקול עבודה מסודרת על חינוך וגבולות בעניין השינה (להלן תיקרא "סדרת חינוך") הרבה הצלחה! רחלי





הי אורטל, שאלתך מתארת למעשה את ההתלבטות האם ועד מתי להענות לצרכי התינוק ומתי נכון יותר להציב גבול ולחנך. בעיניי, התשובה נמצאת בעיקר אצלך, והיא קשורה בקשר המסויים שלך ושל בנך. זוהי התחלה של ביסוס היחסים ביניכם. בניסיון להבין מה נכון לכם שאלי את עצמך-מדוע לדעתך הוא רוצה להירדם עלייך ולא בעריסה? מה הוא צריך בגילו? האם את מוכנה נפשית לתת לו לישון עלייך? כמה זמן ומתי זה נעשה לך קשה יותר? האם ישנם רגעים יותר קלים ואחרים יותר קשים? אם עדיין קשה לך לקבל החלטה, אומר לך משהו בכיוון של עמדתי האישית. בעיניי, יכולת של תינוק ללמוד ולהתחנך מתחילה סביב גיל 4 חודשים. עד אז אני סבורה שרצוי לתת מענה לצרכים כפי שמבינים אותם מן התינוק, כמובן תוך התחשבות באמא, ביכולות ובקשיים שלה עצמה. עם זאת, חשוב שתנסי בכל פעם, כפי שאת עושה, לבדוק את מוכנותו לעבור לעריסה, בעדינות ועם קצת עקשנות, אך לא כדאי לפתח זאת למלחמה ארוכה ומתישה עבור שניכם .ברגעים הקשים אמרי לעצמך שזה יעבור, הכל עובר, וגם הוא יעבור עם הזמן לישון במיטה של עצמו...


הי מורן, נדמה לי פעמים רבות שיש חוסר בשיח בין האימהות (בעיקר אימהות טריות) על כך שראשית החיים של התינוק הינו תהליך מורכב, קשה, עם הרבה עליות ומורדות. לא הכל זורם חלק- אצל אף אחת. דרכו של התינוק להסתגל לעולם עוברת בחוויות של אי נוחות, חוסר התאמה, כאב ומתח. לוקח זמן עד שהדברים נעשים ברורים יותר ומוכרים יותר. רוצה אני לומר לך שתתני לעצמך ולנסיכה שלך את הזמן, להסתגל האחת לשנייה ולחיים בכלל. נשמע מדברייך שאת מנסה להיות מאד קשובה אליה, ובמקביל שאת מתייעצת עם רופאים ובטיפת חלב. יש להם המון ניסיון וטיפים עבורך. ייתכן והמזון שבאפשרותה של הקטנה לקבל אינו מאד לטעמה, או שגם הוא לא מתעכל באופן אידאלי. ייתכן והדבר משפיע על מידת הרוגע שלה, כפי שציינת, אם כי יכולות להיות המון סיבות לתינוק לא רגוע (אפילו עניין של טמפרמנט)- קשה לנו לדעת בגיל כה צעיר, ועל כן עלייך להיות סבלנית... אולם אם היא אובחנה אלרגית הרי שאין לך ברירות רבות, ותצטרכי להתמודד עם מה שיש עד שתתחילי לתת לה מוצקים (אולי תשקלי להתחיל מוצקים בגיל מוקדם יותר. ההמלצה כיו םהיא סביב גיל חצי שנה אולם מדובר לדעתי באופנה, כי למשל לפני כשנתיים דובר על גיל ארבעה חודשים..). נסי לבנות חווית אכילה מזמינה ונינוחה ככל הניתן, לשתיכן. חכי לראות שהיא די רעבה (לא מדיי) כדי שתרצה לאכול. בנוגע לשתיית מים- בעיקרון אין צורך לשלב מים עד להכנסתם של המוצקים לתפריט. יחד עם זאת, בימי הקיץ החמים, או לחלופין אם היא לא אוכלת את המנה המומלצת לגילה, אפשר לשלב מעט מים במהלך היום. אומר לך בנימה אישית כי שלושת החודשים הראשונים הם בדרך כלל הקשים והמתסכלים (לצד כמובן שמחה גדולה וכו' וכו'). רוב העניינים מסתדרים ונכנסים למסלולם לאחר שלושה או ארבעה חודשים. שמרי על אופטימיות.. בהצלחה!! רחלי