על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

שלום אמא, אומר לך בקצרה שתי אמירות עימן אני מזדהה ביותר בהקשר לשאלתך: 1. משחק באוכל הוא דבר חיובי וחשוב (כמובן עד גבול מסויים) 2. ילד רעב- אוכל כלומר, אני בעד לתת לו לאכול בעצמו. זהו גיל מצויין להתנסות במגע, בחוש מישוש, במוטוריקה. זוהי דרכו של תינוקך לגלות בעצמו את המזון וגם לטעום מעצמאות. אני יודעת שזה יכול להיות מעצבן/מלכלך וכו, אבל זה חשוב ומקדם. בייחוד אם הוא חפץ בכך. כמובן שהדבר צריך להתרחש בהשגחתך, או אולי יותר נכון לומר- כמעין משחק של שניכם, בו את צופה- משתתפת. מאפשרת לו לשחק, לאכול בידיו, אבל גם שומרת על גבול (למשל, לא להכניס מזון לעיניים וגם לא לזרוק את כל הצלחת לרצפה כי זה לא חינוכי). את האכילה יש ללוות במסרים שנראים לך רלבנטיים (למשל "זה נהדר שאתה אוכל ככה בעצמך, אבל אנחנו לא זורקים אוכל על הרצפה!!") עניין אחר שכדאי שייבדק הוא טעמו של האוכל, ומידת התאמתו לבנך. בדקי את התגובה שלו לטעמים שונים, מאכלים שונים, ולמדי מהו טעמו האישי. ולסיום- סמכי עליו. הוא לא ירשה לעצמו להישאר רעב מדיי. אם את משלימה לו באופן קבוע עם תחליפים/הנקה- אולי אין בכך כדי שיהיה מספיק רעב על מנת לאכול, או שהוא יודע שארוחת חלב ממתינה לו לאחר הארוחה. בהצלחה!


הי לך, גידול ילדים, הכניסה להורות- אלו הן חוויות חיים המכניסות אותנו לרכבת הרים רגשית, שכמוה לא בהכרח ידענו בעבר. התחלפות התחושות עשויה להיות מהירה וקיצונית, ובאופן דומה יכולה להיות חוויה של רגשות עוצמתיים מנוגדים המופיעים בו זמנית. הכל קורה. אני חושבת על כך שחוסר הביטחון שתיארת מופיע כשהקטנה בת חצי שנה. את תוהה האם מדובר בהורמון האהבה שפג קסמו, ואילו אני חשבתי בכיוון אפשרי נוסף- בגיל חצי שנה הולכת ונפתחת דרכה של הילדה אל העולם. עד כה היתה מכוונת כל כולה אלייך, אמא, זקוקה לך ואך ורק לך. גם כשלא היתה עימך היתה בעמדת המתנה לשובך. בגיל חצי שנה היא רוכשת בהדרגה מיומנויות ויכולות המאפשרות לה אינטראקציה עם הסביבה, ויכולת זאת מובילה לסקרנות ולגישוש אחר מה שמתרחש מחוץ לקשר עם אמא. היא מתבוננת בפרצופים אחרים, מנסה לבדוק את כוחה לעצב את התגובה שלהם כלפיה (להוציא מהם חיוך למשל), היא יכולה לשלוט יותר טוב בגופה ולכן יכולה להתבונן במתרחש מזוויות שונות (למשל דרך התהפכות, בהמשך זחילה וישיבה והשיא- הליכה). בתוך הקשר זה היא גם קרוב לוודאי מתוודעת לסבתה, חמותך. בלי קשר לסיבות המובילות לכך שקשה לך החיבור שיכול להיווצר ביניהן, אומר כי יכולת השליטה שלך, בעיניי, בקשרים שתיצור ילדתך עם בני משפחה וקרובים היא מוגבלת. כמובן שאת יכולה לפקח על תדירות המפגשים, מקומם וכד', אך מה שיווצר בין ילדתך לבין האחרים בעולמה תלוי לא פחות מכך בה, בזולת שיחפש אחר הקשר עימה, ובמה שיווצר בין השניים. אם יש סיבה שבגללה את סבורה שחמותך עלולה להזיק לביתך- עלייך לפעול כדי למנוע זאת. זהו תפקידך כאם. אם אין סיבה כזו, והקושי שלך טמון בקשר שלך ושל חמותך- חשוב לדעתי שתמצאי את הזמן והמקום לעבד זאת עם עצמך, כדי שתאפשרי לעצמך את השקט הפנימי ולילדתך את המרחב הרצוי עבורה. בהצלחה רבה...


שלום לך, יש צדק רב הטמון בשאיפה שלך לסגל את ילדך לתנאי שינה גמישים, כך שיוכל להירדם ללא קושי במצבים שונים. כמו כן אפשר מאד להתחבר ולהבין את הרצון בחזרה הדרגתית לאינטימיות שלך ושלכם. ועדיין, נדמה שילדכם הצעיר אינו משתף פעולה עם הרציונל ההורי... כל ילד נולד עם טמפרמנט משלו, שיכול להיות זהה או הפוך לזה של הוריו. כמו כן ישנם פרמטרים מולדים אחרים שיכולים להשפיע על שינה- האופן בו הוא קולט גירויים מן הסביבה, היכולת לווסת את המצבים הנקלטים ואת עצמו. בכלל זה בהחלט ייתכן שיש לו רגישות גבוהה יותר לרעשים ולקולות, ועל כן הוא מתקשה להירגע או להירדם בנוכחותם. אפשר להתייעץ בעניין זה בביקור אצל אחות טיפת חלב, יש להן ניסיון ופרספקטיבה של מאות ואלפי תינוקות שהן רואות. זהו גיל שלטעמי עדיין מוקדם לקבוע כי מדובר בפינוק או במאבק כוחות שלו מולכם (מה שמאד נפוץ בגיל שנתיים למשל). עדיין לדעתי יש ערך וחשיבות לכך שאתם מנסים בהזדמנויות שונות להרגיל אותו לתנאים חדשים. ראי למשל את הצלחתכם עם המעבר מהנקה למוצץ, זהו שינוי משמעותי ואני בטוחה שהקל עלייך ואיוורר את היחסים ביניכם. נסו עוד דברים- (טיול בעגלה למשל? טקס שינה מסודר..) תוך שאתם עוקבים לראות את התגובות (לא לוותר מיידית אם קצת בוכה, לתת לזה עוד טיפה הזדמנות). עובדים בשיטת מצליח- מה שמצליח, מאמצים|! לקראת גיל שנה אפשר יהיה לשקול עבודה מסודרת על חינוך וגבולות בעניין השינה (להלן תיקרא "סדרת חינוך") הרבה הצלחה! רחלי





הי אורטל, שאלתך מתארת למעשה את ההתלבטות האם ועד מתי להענות לצרכי התינוק ומתי נכון יותר להציב גבול ולחנך. בעיניי, התשובה נמצאת בעיקר אצלך, והיא קשורה בקשר המסויים שלך ושל בנך. זוהי התחלה של ביסוס היחסים ביניכם. בניסיון להבין מה נכון לכם שאלי את עצמך-מדוע לדעתך הוא רוצה להירדם עלייך ולא בעריסה? מה הוא צריך בגילו? האם את מוכנה נפשית לתת לו לישון עלייך? כמה זמן ומתי זה נעשה לך קשה יותר? האם ישנם רגעים יותר קלים ואחרים יותר קשים? אם עדיין קשה לך לקבל החלטה, אומר לך משהו בכיוון של עמדתי האישית. בעיניי, יכולת של תינוק ללמוד ולהתחנך מתחילה סביב גיל 4 חודשים. עד אז אני סבורה שרצוי לתת מענה לצרכים כפי שמבינים אותם מן התינוק, כמובן תוך התחשבות באמא, ביכולות ובקשיים שלה עצמה. עם זאת, חשוב שתנסי בכל פעם, כפי שאת עושה, לבדוק את מוכנותו לעבור לעריסה, בעדינות ועם קצת עקשנות, אך לא כדאי לפתח זאת למלחמה ארוכה ומתישה עבור שניכם .ברגעים הקשים אמרי לעצמך שזה יעבור, הכל עובר, וגם הוא יעבור עם הזמן לישון במיטה של עצמו...


הי מורן, נדמה לי פעמים רבות שיש חוסר בשיח בין האימהות (בעיקר אימהות טריות) על כך שראשית החיים של התינוק הינו תהליך מורכב, קשה, עם הרבה עליות ומורדות. לא הכל זורם חלק- אצל אף אחת. דרכו של התינוק להסתגל לעולם עוברת בחוויות של אי נוחות, חוסר התאמה, כאב ומתח. לוקח זמן עד שהדברים נעשים ברורים יותר ומוכרים יותר. רוצה אני לומר לך שתתני לעצמך ולנסיכה שלך את הזמן, להסתגל האחת לשנייה ולחיים בכלל. נשמע מדברייך שאת מנסה להיות מאד קשובה אליה, ובמקביל שאת מתייעצת עם רופאים ובטיפת חלב. יש להם המון ניסיון וטיפים עבורך. ייתכן והמזון שבאפשרותה של הקטנה לקבל אינו מאד לטעמה, או שגם הוא לא מתעכל באופן אידאלי. ייתכן והדבר משפיע על מידת הרוגע שלה, כפי שציינת, אם כי יכולות להיות המון סיבות לתינוק לא רגוע (אפילו עניין של טמפרמנט)- קשה לנו לדעת בגיל כה צעיר, ועל כן עלייך להיות סבלנית... אולם אם היא אובחנה אלרגית הרי שאין לך ברירות רבות, ותצטרכי להתמודד עם מה שיש עד שתתחילי לתת לה מוצקים (אולי תשקלי להתחיל מוצקים בגיל מוקדם יותר. ההמלצה כיו םהיא סביב גיל חצי שנה אולם מדובר לדעתי באופנה, כי למשל לפני כשנתיים דובר על גיל ארבעה חודשים..). נסי לבנות חווית אכילה מזמינה ונינוחה ככל הניתן, לשתיכן. חכי לראות שהיא די רעבה (לא מדיי) כדי שתרצה לאכול. בנוגע לשתיית מים- בעיקרון אין צורך לשלב מים עד להכנסתם של המוצקים לתפריט. יחד עם זאת, בימי הקיץ החמים, או לחלופין אם היא לא אוכלת את המנה המומלצת לגילה, אפשר לשלב מעט מים במהלך היום. אומר לך בנימה אישית כי שלושת החודשים הראשונים הם בדרך כלל הקשים והמתסכלים (לצד כמובן שמחה גדולה וכו' וכו'). רוב העניינים מסתדרים ונכנסים למסלולם לאחר שלושה או ארבעה חודשים. שמרי על אופטימיות.. בהצלחה!! רחלי


כרמיתה שלום, נשמע שגיסתך ותינוקה נקלעו למשבר, ולדעתי זיהית נכונה שדרושה דמות נוכחת, תומכת ומלווה שתסייע לשניים להיחלץ ממנו ולחזור למסלול התקין והחיובי של יחסי אם-תינוק. האם יש דמות קרובה בסביבה הטבעית שיכולה להגיע ולסייע? לפעמים אפשר להיעזר רבות מאישה נוספת שנמצאת ולוקחת חלק בעבודות הבית והטיפול בתינוק, ומפנה את האם לגייס מתוכה משאבים פנימיים. בנוסף, ישנה פונקציה שנקראת דולה פוסט פרטום, המסייעת בליווי שלאחר הלידה בסוגיות ובצרכים שונים. כמו כן ישנו פרוייקט יפהפה שנקרא 'מאם לאם', אשר במהלכו מגיעה אם מנוסה וותיקה שמסייעת לאם הטרייה. עמותה נוספת שמציעה שירות דומה היא אם לדרך. כל אלו כמובן ניתן למצוא באינטרנט. הדגש לדעתי הינו טיפול ועזרה בבית, עם נוכחות גבוהה וליווי מקצועי. בהצלחה!!!


פנינה שלום, סוגיית האוכל היא ללא ספק המעסיקה והמטרידה מכולן, הדאגה שלך מובנת לגמרי. הצרה היא שגם הקטנה שלך ככל הנראה מרגישה את הלחץ שלך ופעמים רבות תינוקות מגיבים לכך בסירוב לאכול. זוהי דרכם בין היתר להעביר מסר של שליטה על גופם (וזה מתחיל כבר בגילאים קטנים). חשוב לנסות ולהחזיר את האכילה להיות אירוע נעים ומהנה לשתיכן, ולא לשמור אותו כמאבק מתסכל, ועל כן נסי לגייס את סבלנותך ואהדתך כשאת מגיעה לזמן האוכל. לדעתי אם היא רוצה לאכול בעגלה ולא על הידיים זה בסדר גמור ולא הייתי מתעקשת על זה. בגיל חצי שנה היא אמורה לעבור למוצקים בהדרגה. נסי להציע עוד מאכלים ולגרות את בלוטת התיאבון וההנאה שלה מאוכל. חשוב מאד שתשתה ועל כן אולי תסכימי לתת לה מרק ואפשר גם תה ללא סוכר. יש גם משקה מיוחד לתינוקות על בסיס צמחי ללא תוספת סוכר. אשר לחלב יש עוד מוצרים בשוק ואני בעד לנסות גם אותם ואולי תצליחי. זהו תהליך של ניסוי ותהייה. שתיכן לומדות להכיר


שלום אפרת, לדעתי כדאי לעשות חיפוש בגוגל ולשאול בפורומים על זכויות עובדים, ככל הידוע לי אמורים להתייחס לימים של הטיפולים כימי מחלה, במידה ויש אישור מהרופא, אך אני לא בטוחה שזו תשובה מדוייקת, ממליצה לפנות לגורם מקצועי בתחום זכיות עובדים, בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה!!!!!


שלום לך אמא עובדת.. שאלתך נוגעת במורכבות המרכזית, הנוגעת לאימהות רבות כל כך. כיצד להצליח להיות טובה, גם בעבודה וגם לילדים, וכל זאת תחת עומס נפשי ומתח? איך להצליח לשלב קריירה ומשפחה ולהישאר מרוצה ורעננה? ברור לנו שאין תשובה פשוטה לכך, שהרי אם היתה נוסחה כזו קרוב לוודאי שכולן היו משתמשות בה. אנסה להתמקד בתשובתי, אם כי אין זו משימה פשוטה בעיניי.. התשובה כרוכה בכך שעלייך למצוא בתוכך את הדרך המתאימה ביותר עבורך, זוהי הדרך הפרטית שנכונה לך, וקרוב לוודאי שאינה מתאימה לכל אחת. בררי עם עצמך למה את זקוקה? מה יכול לעשות אותך רגועה יותר? - כאשר ברור לנו שמשאב הזמן הוא יקר ומצומצם. האם, למשל, לחזור הביתה 15 דקות לפני הילדים לצורך מקלחת ושתיית קפה - יכול לסייע לשינוי ולהתארגנות מחדש?, אולי לחלופין, תעדיפי לחזור פעמיים בשבוע מוקדם יותר הביתה, וביתר הימים לאחר מעט (אם יש מישהו שיכול להחליף אותך..), כך שיהיו ימים בשבוע בהם יהיה לך יותר אוויר? המחשבה על סידור זמני העבודה הינה ערוץ אחד של שינויים (אפילו קטנים) שיכולים להקל עלייך את העומס. מחשבה אחרת קשורה בשהות עם הילדים לאחר ששבת הביתה מן העבודה. בעיניי אחת השאלות שעולות מדברייך הינה כיצד להיות או לשהות עם הילדים ולא רק לנהל את הילדים... ואיך אפשר לשמור על אווירה נעימה בבית ובתוכך אחרי שעות רבות כל כך של מאמץ מחוץ לבית? איני יודעת כמה ילדים יש לך ובאילו גילאים, לכן גם כאן אתקשה לתת תשובה מדויקת. אך נדמה לי שהעיקרון דומה- מה יכול לסייע לך להיות רגועה ונינוחה יותר בשעות הערב- -זה יכול להיות קשור בילדים עצמם (כמו למשל לנסות לפצל כך שילד אחד לפחות יהיה אצל חבר או בפעילות אחרת, ואת תישארי עם הילד/ים האחר/ים, או שתזמיני חבר הביתה ואז ילד אחד מעסיק את עצמו בלעדייך) -זה יכול להיות קשור לפעילות בבית בשעות אלו (למשל, וזו בעיניי עצה ממשית הנכונה לכולן, בשעות אחה'צ לא מנסים להספיק גם עבודות בית כמו כביסות וניקיון, כי אז את לא פנויה לילדים, הם מרגישים את זה, מגיבים לזה, את מתוסכלת, מתעצבנת וכו' וכ'ו..) , עד כמה תעדיפי להיות בפעילות מחוץ לבית, שהזמן בה עובר בקלות רבה יותר... וכדומה - זה יכול להיות קשור לנוכחות של מבוגר נוסף שמאד מקלה, רגשית וקונקרטית- אם זו אמא שמגיעה ואתן ביחד, בן זוג (עסוק ככל שיהיה) שמגיע מוקדם ונושא בנטל או אפילו בייביסיטר (!) שנמצאת קצת איתך או עם אחד הילדים. - וזה יכול להיות טמון בך עצמך, במחשבות שיש לך על עצמך ועל התפקוד שלך כאם. שווה לבדוק עד כמה את מקבלת את עצמך כמי שעושה כמיטב יכולתה או שאת מרוכזת בביקורת עצמית על מה שאינך? מחשבות של אשמה וביקורת עצמית יכולות להעמיס מאד על הנפש ולהשפיע גם על התפקוד כולו. ובאשר לרסקיו- אמנם מדובר בטיפות על בסיס צמחי, אך האמת היא שהן לא מטפלות אלא מרגיעות בלבד, ועל כן זו עדיין האחריות שבידייך למצוא את הפתרונות לקשיים עימם את מתמודדת ולדאוג לכך שהשהות עם הילדים תהיה נעימה יותר לך ולהם. כמובן שישנה האפשרות לעבור תהליך בירור שכזה עם אדם קרוב לך או עם איש מקצוע מתאים לכך. המון בהצלחה רחלי גרטי שרון