על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו חוות עם המעבר לאימהות זה אובדן החופש שלנו. קודם יכולנו לצאת מהבית באופן ספוטני ובקלות, להיפגש עם חברים, למסיבות ופעילויות אחרות. עכשיו כל יציאה כרוכה בהתארגנות וגם לא תמיד אפשרית – כאילו בבת אחת נלקחה מאיתנו השליטה ואנחנו מרגישות כבולות. אצל חלק מהאימהות מתווסף וויתור על קריירה מצליחה או תפקיד בכיר והן מרגישות שהזהות שלהן כנשים משתנה. כל אישה חווה את זה בעוצמה אחרת, וקצב ההסתגלות לאימהות ולטיפול בתינוקות משתנה. אני מציעה לך לבדוק האם את יכולה לשתף את חברותייך במה שעובר עלייך, יכול להיות שתגלי שיש עוד אימהות שחשות כמוך אבל מתביישות לדבר על זה. חשוב שתתני לרגשות שלך את הכבוד שמגיעה להם, זה מה שיש כרגע וזה לגמרי בסדר. הייתי מציעה גם לבדוק כיצד תוכלי לקבל עזרה עם הילדה לפנות זמן לעצמך, לעשות דברים שאת אוהבת. סביר להניח שככל שהילדה תגדל תוכלי לצאת יותר מהבית.


תינוק חדש בא לעולם ואנחנו רוצות להתמסר אליו, להתייחד איתו, לתת לו כל מה שאפשר, אבל הוא בא למשפחה בה הוא לא התינוק היחיד, יש עוד תינוק בבית, אמנם בן 3 וכולם מצפים ממנו להבין, אבל הוא רוצה להמשיך להיות תינוק יחיד ומיוחד. יש אימהות שמדווחות על רגשות קשים כלפי הילד הגדול, פתאום הוא נראה אחרת בענינו וכמו שאת אומרת האהבה משתנה. אנחנו מצפות ממנו ביום אחד לגדול ולפנות מקום וכועסות עליו כשזה לא קורה. אבל אז אנחנו מרחמות עליו, מרגישות שאנחנו לא בסדר, שזה לא מגיע לו. אנחנו מוצפות רגשות אשם הן כלפי הגדול והן כלפי הקטן וזה כל כך קשה להתמודד עם כל כך הרבה רגשות אשם. קודם כל חשוב להבין שאלו הם רגשות טבעיים, שאנחנו לא יכולות להיות מושלמות ובטח לא במצב הזה. זאת תקופה של שינוי גדול ביותר, המשפחה מתרחבת וזה מפר את האיזון שנוצר קודם. את בתקופת הסתגלות והיא מלווה ברגשות מעורבים של בלבול, שמחה, עצב ועוד. חשוב לתת מקום לכל הרגשות שעולים, לחוות אותם ולשתף אנשים קרובים. כמו כן אני ממליצה גם לתת מענה לצורך שלך להיות עם התינוק החדש, זה זמן מיוחד של היכורות והתקשרות. כדאי לבדוק אפשרות שהגדולה תבלה יותר עם אביה וזאת גם תהייה הזדמנות עבור שניהם. כשתרגישי שזה אפשרי תפני מעט זמן להיות עם ביתך. לאט לאט יווצר איזון חדש במשפחה.


אני חושבת שהרבה אימהות היו מזדהות איתך. מאוד קשה להיות עם תינוק לבד בבית כל היום, להתמודד כל רגע ורגע עם מתן מענה לצרכים שלו, עייפות, ויתור על הצרכים שלנו, מטלות הבית. אנחנו מרגישות מאוד בודדות ומתוסכלות, אולי גם כועסות, עולות מחשבות קשות ורצון למסור את התינוק ולהיות קצת לבד. נשים רבות מספרות שגם ברגעים שהיו לבד חשו חוסר שקט וחוו רגשות אשם ופחד. חשוב מאוד לדאוג לעצמינו לחברה תומכת ונעימה, הציפייה להיות לבד כל היום היא מוגזמת ולא הגיונית. הבדידות לא טובה לך או לתינוקך. מגיע לך להיות בסביבה תומכת ומכילה. סביבה כזאת יכולה להיות משפחה, חברות אבל מרבית האימהות מספרות שהחיבור הכי טוב עבורן היה עם נשים בשלבים דומים של האימהות. מפגשים קבועים עם אימהות נוספות מביא הרגשה של הקלה, השיתוף ההדדי, ההכלה, ההקשבה, הידיעה שאת לא לבד. בנוסף אני ממליצה להחליט על זמן קבוע, שמתוכנן מראש שבו את יוצאת מהבית לפעילות שאת אוהבת. זמן כזה ייתן קצת מרחב ויאפשר לך לצבור כוחות מחודשים.


שלום לך, יש הרבה פרטים שחסרים בפנייתך – האם אמך עובדת? האם היא גרה קרוב? האם היא פעילה? איך היחסים בניכן? אבל אענה בכל זאת באופן כללי כי יש כאן סוגיה מאוד משמעותית. יכול להיות שלפני ההריון והלידה בחרנו להתרחק מהורינו ופיתחנו חיים עצמאיים. כשאנחנו מתחילות ליצור את המשפחה שלנו והופכות לאימהות, הרבה פעמים עולה צורך להתקרב חזרה. להיות קצת ילדה של אמא שוב - לדעת שהיא תמיד תהיה שם בשבילנו, מוותרת על הצרכים שלה למענינו, יודעת בדיוק למה אנחנו זקוקות. אנחנו בעיקר מצפות שאמא תהייה מאושרת עם הפיכתה לסבתא ותרצה לעזור לנו. אבל הרבה פעמים אנחנו מתאכזבות, דבר שמעורר כעס ותסכול שניזון גם מכעסי העבר. את שואלת אם כדאי לדבר איתה – אני חושבת שלשיחה מכל הלב יש משמעות אבל חשוב להתכונן לשיחה כזאת. ראשית לנסות להבין על מה אנחנו כועסות, מאיפה הכעס בא, להיות איתו קצת ולהכיר אותו. שנית לנסות להיכנס קצת לנעליים שלה, אולי המעבר לסבתאות מעורר אצלה חרדה, אולי היא סוף סוף בנתה לעצמה חיים מעניינים ועשירים ולא רוצה לוותר על זה, אולי קשה לה מאוד מבחינה פיזית והיא מתביישת להגיד, את מכירה אותה הכי טוב ויכולה להעלות בדימיונך מה עובר עליה בתקופה זו. לאחר מכן תבדקי האם את תוכלי לנהל שיחה גלויה שבה את משתפת בקשיים שלך אבל פתוחה להקשיב גם לרגשות שלה. בהצלחה.


הפחד מהלידה הוא אחד הפחדים הקדומים ביותר של האישה. כבר כילדות ראינו סרטים ושמענו סיפורים על לידות נוראיות בהן נשים בעיקר סובלות. לכן זה רק טבעי שככל שמתקרבים ללידה עולים דימיונות ומחשבות מעוררי אימה. לרוב אנחנו נוטים להתנגד למחשבות האלו, לנסות להרחיק אותם ולחשוב על דברים אחרים. אך נסיונות אלו מביאים אולי הקלה רגעית אבל לא מונעים את החרדה ולעיתים אף מגבירים אותה. מכיוון שגופינו קשור בנפשינו, חרדה שכזאת עלולה לעיתים להשפיעה על המהלך התקין של הלידה ולכן חשובה מאוד הכנה נפשית. אחד הדברים שמאוד עוזרים זה לחוות את הפחד, להיות איתו ככל שניתן, לתת למחשבות הקשות לעלות, בלי ביקורתיות ושיפוטית. מתוך קבלה שככה זה, הלידה כואבת וזה באמת מפחיד. אחרי ששהינו מספיק זמן עם הפחד ואיפשרנו לעצמינו לחוות אותו, השלב השני יהיה לדמיין את עצמינו עוברות את הלידה בקלות ככל האפשר. כמובן שזה יכאב אבל אפשר לעבור את הכאב הזה יותר בקלות אם מראש מקבלים ומצפים לו ולא מנסים להילחם בו ולעצור אותו. לא פשוט לעבור את התהליך הזה לבד ואם את מרגישה צורך אל תהססי לפנות לעזרה מקצועית.


הריון היא חוויה מטלטלת ועוצמתית הן פיזית והן רגשית. בתחילת ההריון הגוף שלנו מייצר תינוק חדש ויש נשים שזה גוזל מהם הרבה אנרגיות. מבחינה רגשית את כבר בשלב המעבר לאימהות, שלב שבו אנחנו עסוקות בלעכל את העובדה שגדל בתוכינו תינוק, דבר שמעורר התרגשות ושמחה לצד דאגה וחרדה מהעתיד. לרוב אנחנו כבר נחוש אחריות על בריאות העובר והתפתחותו ונקפיד על התנאים הנאותים לשם כך. אין ספק שכל אלה מעייפים מאוד ומנוחה מאפשר, לצבור כוחות, לנוח ולתת לגוף לעשות את מה שהוא יכול הכי טוב. חשוב ביותר בתקופה זו להקשיב לצרכים של הגוף ולענות להם ככל שמתאפשר. יחד עם זאת ברור שהשינויים הפיזיולוגים עלולים לגרום לתחושות של בלבול, מתח, פחד ועוד. אחד החששות הגדולים קשור לזוגיות, חשש טבעי לאור המציאות. את בהריון, את לא חשה בטוב, את כנראה מחוברת יותר פנימה ופחות החוצה ובכל זמן פנוי מעדיפה לנוח. כבר אין כוחות לבשל ארוחות, לצאת או כל דבר אחר שאתם אוהבים לעשות יחד. ראשית צריך לקחת בחשבון שסביר להניח שככל שההריון יתקדם כך תרגישי יותר טוב. אמנם יש נשים שחשות ברע לאורך כל ההריון, אך זה נדיר ואצל רובן הגוף מוצא איזון. שנית אני ממליצה ליזום שיחה עם בן הזוג, זה הזמן לנהל שיחה גלויה על ההרגשות והמחשבות של כל אחד, לשתף בדאגות וכן לתאם ציפיות.