על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

שלום, ביתך עברה שינוי משמעותי של מעבר בין מסגרת טיפול אחת לאחרת. תינוקות מגיבים לשינויים ולמעברים, כמו שגם מבוגרים דרך אגב.. הדרך שלה לבטא את המעבר ואת ההסתגלות הדרושה לה הינה דרך האוכל. זה נורמלי וטבעי לחלוטין. ילדה בגילה בהחלט יכולה לקום מספר פעמים בלילה לאכול ולדעתי אין זה גיל להתעמת עם הקימה בלילה. אני לא חושבת שבגלל זה היא לא אוכלת בבוקר. היי סבלנית כלפי השינוי שהיא עוברת. היא תאכל ותשתלב בשגרה החדשה שלה. סמכי עליה. ייתכן ואפשר לשקול מעבר הדרגתי יותר כדי להקל עליה את תהליך ההסתגלות.


אמא יקרה, נדמה לי שכל מי שקראה את הפנייה שלך בדקה טוב עם עצמה האם זו לא היא שכתבה את זה בהיסח הדעת ושכחה.. אין מי שלא מרגישה ככה, הרבה מאד פעמים. להיות אמא, להיות אמא יחידנית, להיות אמא יחידנית שעובדת- זו אחת המשימות הכי מורכבות וקשות שיכולה להיות. הסובייקטיביות שלך נגזלת ממך ולא נשאר כמעט מקום שבו את מצליחה להעניק לעצמך משהו. להרגיש את מה שאת מתארת הינו הדבר הכי נורמלי ומתבקש לאור הסיטואציה. אם היית אומרת לי שהכל מעולה ואין שום בעיות, ואת רק walking on sunshine כל היום עם הילד שלך - הייתי יותר מודאגת או תוהה על מי את עובדת.. לפני שאני מנסה לתת לך עצה קטנה- חשוב לי מאד לדבר על הכעס וחוסר הסבלנות שאת חשה כלפי הילד שלך. כמובן שגם אלו רגשות טבעיים לחלוטין וטריוויאליים. כאשר ישנם שני הורים- ההורה שהתעייף יכול לבקש החלפה מההורה השני ולקחת לעצמו פסק זמן להתארגנות. עבורך זה לא קיים. את שם כל הזמן. זו משימה מאד מורכבת לווסת את התחושות שלך בנוכחות הילד. על כן, אני מציעה לך מספר כיוונים- (לא ציינת בן כמה הוא לכן אני עונה לך באופן כללי..בהנחה שלי שהוא די צעיר) 1. שמרי על גבולות של זמן. אם הערב הוא הקשה עבורך בני לוח זמנים שיסיים את הערב יותר מוקדם. אין שום הצדקה למשוך ערב עם ילדים קטנים אחרי שמונה בערב, פלוס מינוס 2. הערב אינו זמן למשחקים פרועים. בערב מורידים את הקצב. דאגי לו לאמבטיה חמה, ארוחת ערב (או ההיפך ) ולאחר מכן משחקים שקטים, ספרים וכדומה. ממליצה לך גם לעמעם את האורות בבית כדי לתמוך באווירת הלילה. טקס שינה קצר ולמיטה. 3. דברי איתו גם על תחושותייך, באופן ובמינון שהוא יכול להבין. לדעתי מותר ונחוץ שהילד יראה (שוב, תלוי בגיל) את ההורה שלו ויכיר בקיומו. מותר לומר שאת עייפה ואין לך כרגע חשק לשחק איתו, אבל הוא יכול להיות לידך ולשחק או לראות טלביזיה. וכשאת כועסת בצדק- אמרי לו זאת. אפשר גם לקחת רגע להתרחק ממנו (לכי לשירותים, שימי לו קלטת) כדי להתאפס. 4. היפרדי מהאשמה. כמה שיותר מהר אם אפשר. האשמה מסרבלת ומעיקה עלייך והיא לא נחוצה. את עושה הכי טוב שאת יכולה וזה המון. לילד שלך יש מזל גדול שיש לו אמא שחושבת אותו ועובדת קשה כדי שיהיה מרוצה ויגדל בסביבה מאפשרת. 5. חשוב מאד!!!- את חייבת למצוא לעצמך רגעים שהם שלך. חשבי יצירתית מתי ואיך זה יכול לקרות- תחושת ההזנחה מתסכלת ופוגעת בהנאה ובכוחות. ישנם פתרונות רבים להרוויח קצת זמן לעצמך- בייביסיטר, חברה, קרוב משפחה, הילד ישן. קני לו פחות צעצוע, לכי למרוח לאקה או כל דבר קטן כגדול שיכול לשפר את הרגשתך. אני מניחה שתסכימי עימי שהילד שלך יוצא לא פחות מרווח מכך שיש לו אמא מרוצה. יאללה, לעבודה.


אני סבורה שהדבר הנכון לעשות הוא מה שאת עושה. להסביר לה שיש כמה סוגי נרות.. יש נרות שבת, נרות חנוכה, ויש נרות שהם תרופה. כמו כן אפשר לשאול למה היא לא רוצה שוב נר..האם כאב לה? לא היה נעים? וגם, אפשר להרגיע ולומר שלא תשימן לה נר אם היא לא רוצה. העיסוק שלה מתחבר לגיל, לשלב של עיסוק בעשיית צרכים ובשליטה. אם שוב תהיה חולה ותסרב לתרופה תשאלי אותה מה היא מעדיפה ונסי לתת לה לבחור בין תרןפה נוזלית לנר. לדעתי, אם חייבים לתת לה תרופה בכוח עדיף דרך הפה.


אכן כן, היריון ולידה עלולים להשפיע על מצב השיניים, כמו גם על השיער ושאר שינויים המושפעים ממצבים הורמונליים אלו. פני לרופא השיניים שלך ובדקי האם אכן חל שינוי ומה ניתן לעשות בנידון


אין ספק שזהו אתגר להעסיק בבית ילד בן שנה ו-3 חודשים, אשר ככלל נמצא בתקופה בה הוא נהנה להתרוצץ (אם בזחילה או בריצה) ולבלות עם העולם שבחוץ. עם זאת, נסי לחשוב על כך שהדבר דומה לסיטואציה של חורף קשה שבו לא יוצאים הרבה מן הבית.. העיקרון עליו אני ממליצה הוא שגרת יום, המכילה יחידות של זמן שלכל אחת מהן מטרה ברורה, למשל: השכמה, התלבשות, זמן משחק חופשי (בבוקר ילדים מצליחים להעסיק את עצמם טוב יותר מבשעות מאוחרות יותר)- שימי לו צעצועים על השטיח ותני לו לשחק לבד. ארוחת בוקר- אפשר לבלות בה ביחד, בסבלנות ובהנאה משחק משותף עם אמא- סיפורים, יצירות (אני לעיתים קרובות פוקדת חנות עם דברי יצירה ומבקשת מהם שינחו אותי לגבי אפשרויות בתואנה שאני חסרת דימיון יצירתי) זמן לצפייה בטלביזיה ארוחת צהריים שנת צהריים פעילות אחר הצהריים- אולי עם אנשים נוספים (חבר מהגן, בן משפחה, שכנה..) או אם ניתן להסיע אותו בעגלה לסיבוב קצר ארוחת ערב מקלחת סיפור ולמיטה. בהצלחה.. ותרגישו טוב!



אמא יקרה, הכי חשוב לי שתדעי שאת כל כך נורמלית, וצודקת. זו באמת תקופה נורא קשה- להפוך להיות אמא תוך כדי דאגה וגידול של תינוק חסר ישע. לא תמיד מדברים על זה, לא תמיד מספיק... זו משימה מורכבת, תובענית, מבלבלת ומתישה. זה בכלל לא קשור באהבה לתינוק או ביכולת ההתמסרות אליו. זה פשוט נורא קשה. נקודה. אני חושבת שהמסר הכי משמעותי שיש לי להעביר הוא, שעל מנת לצלוח את התקופה הזו (אני מתכוונת בעיקר לחודשים הראשונים, שנה ראשונה. אצל כל אחת זה אחרת עד שנעשה יותר פשוט) חשוב מאד שתנסי להיות קשובה לעצמך ותבררי "מה אני צריכה כדי שיהיה לי קל/נוח/טוב יותר"- ואז לפעול לשם כך. כל עזרה שיכולה להינתן לך, ואשר מקילה עלייך באמת, נסי להשתמש בה, בררי את יעילותה והשפעתה על תחושתך. בעיניי, אם יציאה קלה מהבית בלי הילד, כשרק גופך לרשותך, עושה לך טוב- זה אומר שזה נכון. אולי לשם כך יש צורך לעבד את האשמה והחרדה הכרוכים בפרידה ממנו, אך האפשרות שתחזרי מאווררת ומעודדת יותר הינה אפשרות חיובית לשניכם. גם לתינוקך יש אינטרס לקבל אמא מרוצה שנהנתה זה עתה מקפה טוב ואולי מרגישה אף צביטת געגוע קלה.. אכן את צודקת, קשה להתייחס לעומק לכל התחושות שלך בכתב. אם תחושי שהמצוקה נמשכת וקשה לך- אמליץ לך לפנות לאיש מקצוע שיסייע לך להכיר בתחושותייך ולהתמודד עימן ביחד. בהצלחה!


שלום אמא, אומר לך בקצרה שתי אמירות עימן אני מזדהה ביותר בהקשר לשאלתך: 1. משחק באוכל הוא דבר חיובי וחשוב (כמובן עד גבול מסויים) 2. ילד רעב- אוכל כלומר, אני בעד לתת לו לאכול בעצמו. זהו גיל מצויין להתנסות במגע, בחוש מישוש, במוטוריקה. זוהי דרכו של תינוקך לגלות בעצמו את המזון וגם לטעום מעצמאות. אני יודעת שזה יכול להיות מעצבן/מלכלך וכו, אבל זה חשוב ומקדם. בייחוד אם הוא חפץ בכך. כמובן שהדבר צריך להתרחש בהשגחתך, או אולי יותר נכון לומר- כמעין משחק של שניכם, בו את צופה- משתתפת. מאפשרת לו לשחק, לאכול בידיו, אבל גם שומרת על גבול (למשל, לא להכניס מזון לעיניים וגם לא לזרוק את כל הצלחת לרצפה כי זה לא חינוכי). את האכילה יש ללוות במסרים שנראים לך רלבנטיים (למשל "זה נהדר שאתה אוכל ככה בעצמך, אבל אנחנו לא זורקים אוכל על הרצפה!!") עניין אחר שכדאי שייבדק הוא טעמו של האוכל, ומידת התאמתו לבנך. בדקי את התגובה שלו לטעמים שונים, מאכלים שונים, ולמדי מהו טעמו האישי. ולסיום- סמכי עליו. הוא לא ירשה לעצמו להישאר רעב מדיי. אם את משלימה לו באופן קבוע עם תחליפים/הנקה- אולי אין בכך כדי שיהיה מספיק רעב על מנת לאכול, או שהוא יודע שארוחת חלב ממתינה לו לאחר הארוחה. בהצלחה!


הי לך, גידול ילדים, הכניסה להורות- אלו הן חוויות חיים המכניסות אותנו לרכבת הרים רגשית, שכמוה לא בהכרח ידענו בעבר. התחלפות התחושות עשויה להיות מהירה וקיצונית, ובאופן דומה יכולה להיות חוויה של רגשות עוצמתיים מנוגדים המופיעים בו זמנית. הכל קורה. אני חושבת על כך שחוסר הביטחון שתיארת מופיע כשהקטנה בת חצי שנה. את תוהה האם מדובר בהורמון האהבה שפג קסמו, ואילו אני חשבתי בכיוון אפשרי נוסף- בגיל חצי שנה הולכת ונפתחת דרכה של הילדה אל העולם. עד כה היתה מכוונת כל כולה אלייך, אמא, זקוקה לך ואך ורק לך. גם כשלא היתה עימך היתה בעמדת המתנה לשובך. בגיל חצי שנה היא רוכשת בהדרגה מיומנויות ויכולות המאפשרות לה אינטראקציה עם הסביבה, ויכולת זאת מובילה לסקרנות ולגישוש אחר מה שמתרחש מחוץ לקשר עם אמא. היא מתבוננת בפרצופים אחרים, מנסה לבדוק את כוחה לעצב את התגובה שלהם כלפיה (להוציא מהם חיוך למשל), היא יכולה לשלוט יותר טוב בגופה ולכן יכולה להתבונן במתרחש מזוויות שונות (למשל דרך התהפכות, בהמשך זחילה וישיבה והשיא- הליכה). בתוך הקשר זה היא גם קרוב לוודאי מתוודעת לסבתה, חמותך. בלי קשר לסיבות המובילות לכך שקשה לך החיבור שיכול להיווצר ביניהן, אומר כי יכולת השליטה שלך, בעיניי, בקשרים שתיצור ילדתך עם בני משפחה וקרובים היא מוגבלת. כמובן שאת יכולה לפקח על תדירות המפגשים, מקומם וכד', אך מה שיווצר בין ילדתך לבין האחרים בעולמה תלוי לא פחות מכך בה, בזולת שיחפש אחר הקשר עימה, ובמה שיווצר בין השניים. אם יש סיבה שבגללה את סבורה שחמותך עלולה להזיק לביתך- עלייך לפעול כדי למנוע זאת. זהו תפקידך כאם. אם אין סיבה כזו, והקושי שלך טמון בקשר שלך ושל חמותך- חשוב לדעתי שתמצאי את הזמן והמקום לעבד זאת עם עצמך, כדי שתאפשרי לעצמך את השקט הפנימי ולילדתך את המרחב הרצוי עבורה. בהצלחה רבה...


שלום לך, יש צדק רב הטמון בשאיפה שלך לסגל את ילדך לתנאי שינה גמישים, כך שיוכל להירדם ללא קושי במצבים שונים. כמו כן אפשר מאד להתחבר ולהבין את הרצון בחזרה הדרגתית לאינטימיות שלך ושלכם. ועדיין, נדמה שילדכם הצעיר אינו משתף פעולה עם הרציונל ההורי... כל ילד נולד עם טמפרמנט משלו, שיכול להיות זהה או הפוך לזה של הוריו. כמו כן ישנם פרמטרים מולדים אחרים שיכולים להשפיע על שינה- האופן בו הוא קולט גירויים מן הסביבה, היכולת לווסת את המצבים הנקלטים ואת עצמו. בכלל זה בהחלט ייתכן שיש לו רגישות גבוהה יותר לרעשים ולקולות, ועל כן הוא מתקשה להירגע או להירדם בנוכחותם. אפשר להתייעץ בעניין זה בביקור אצל אחות טיפת חלב, יש להן ניסיון ופרספקטיבה של מאות ואלפי תינוקות שהן רואות. זהו גיל שלטעמי עדיין מוקדם לקבוע כי מדובר בפינוק או במאבק כוחות שלו מולכם (מה שמאד נפוץ בגיל שנתיים למשל). עדיין לדעתי יש ערך וחשיבות לכך שאתם מנסים בהזדמנויות שונות להרגיל אותו לתנאים חדשים. ראי למשל את הצלחתכם עם המעבר מהנקה למוצץ, זהו שינוי משמעותי ואני בטוחה שהקל עלייך ואיוורר את היחסים ביניכם. נסו עוד דברים- (טיול בעגלה למשל? טקס שינה מסודר..) תוך שאתם עוקבים לראות את התגובות (לא לוותר מיידית אם קצת בוכה, לתת לזה עוד טיפה הזדמנות). עובדים בשיטת מצליח- מה שמצליח, מאמצים|! לקראת גיל שנה אפשר יהיה לשקול עבודה מסודרת על חינוך וגבולות בעניין השינה (להלן תיקרא "סדרת חינוך") הרבה הצלחה! רחלי