על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

שלום פוליאנה, אני שמחה שבחרת לפנות לעזרה למרות המבוכה, שם לתינוק הוא דבר מאוד חשוב שעוזר לחיבור שבין ההורים לתינוק ומאפשר לתינוק לקבל תחושה של זהות, אכן יש הורים שמתלבטים זמן מה, אך לדעתי חשוב לקבל החלטה מוקדם ככל האפשר, לא ברור מכתיבתך האם אביו של התינוק נוכח ומה דעתו על העניין, בכל אופן אופן ברור שהנושא מפריע לך ומבייש אותך ולכן גם משפיע על הקשר עם תינוקך,ועל הקשרים של שניכם עם הסביבה הייתי מציעה לך לבדוק מאיפה בא הקושי להחליט על שם? ממה את חוששת? מה המשמעות של שם עבורך? ?מה את חושבת על השם שלך או שמות של אנשים שקרובים אלייך? כיצד הורייך בחרו את שמך תראי אם את יכולה להתחבר פנימה, להקשיב לקול הפנימי ולראות מה עולה מתוכו....אולי התשובות לשאלות אלו יעזרו לך להבין את הקושי ולנסות לבחור שם בהקדם .... במידה ואת לא מצליחה לקבל החלטה הייתי ממליצה לפנות לייעוץ... בהצלחה


שלום מירית, ניתן להרגיש מכתיבתך את המצוקה שלך ושל ביתך, אין ספק שהלחץ שלה מעורר דאגה וחשוב למצוא דרך להקל עליה ועלייך אני מרגישה שהעצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לפנות לייעוץ מקצועי, להערכתי מטפלת מנוסה בעבודה עם פעוטות תוכל לאחר היכרות מעמיקה לעזור לשתיכן להבין מה הסיבה לקושי ולהתגבר עליו, בהצלחה הדר.


שלום תהילה, את מתארת שינוי משמעותי שקורה לך בחיים וזה בהחלט עלול לעורר חשש, אני חושבת שכמו כל התחלות חדשות חשוב שתתני לעצמך זמן להסתגל למצב החדש. מעבר מהעבודה לבית דורש התארגנות מחדש ואחד הדברים המרכזיים זה חברה לך ולבנך. אני מציעה לך לצאת לגינה ליד הבית, שם אפשר לעיתים לפגוש אימהות אחרות שישמחו לחברה. כמו כן ניתן למצוא באינטרנט קבוצות של אימהות לתינוקות שנפגשות באופן קבוע והקבוצה מהווה תמיכה וחברה גם לאימהות וגם לילדים. לדעתי חשוב שיהיה לך גם זמן לעצמך, אולי לקבוע זמן קבוע שבו בעלך יהיה עם הילד ואת תוכלי לצאת קצת ולעשות משהו שאת אוהבת. אני מבינה את החשש לאבד את עצמך ולכן כדאי להתחבר פנימה ולבדוק מה את צריכה כדי לעבור את התקופה הזאת יותר בקלות. לדעת שזה בסדר וחשוב לדאוג לעצמך......בהצלחה


שלום לך, כשקראתי את הדברים שכתבת חשבתי איזה יופי שהחצי שנה הראשונה עברה בטוב, נשמע שחשת מלאה ומסופקת וזה בכלל לא מובן מאליו. זה נכון שלרוב בחודשים הראשונים אחרי הלידה נוצר קשר מיוחד וטוטאלי בין האם לתינוק. קשר כזה שבו האמא כל כולה מושקעת בתינוק החדש, כל עולמה מתרכז בו ונוצרת מעין יחידה של אם תינוקת, יחידה שמנותקת מהעולם שבחוץ. סביב גיל חצי שנה, בדיוק כפי שאת מרגישה דברים מתחילים להשתנות. התינוק מתחיל להרגיש קצת יותר בטוח בעולם והעיניים כבר לא מופנות רק לאמא אלא גם לכל העולם המסקרן שיש מעבר. זהו שלב בריא וחשוב להתפתחות של התינוק שעדיין זקוק לאמא שצמודה לו ומשרה עליו ביטחון, אבל יכול בעדינות, בקצב שלו ובזכות הביטחון הזה ללמוד את העולם ולפתח קשרים עם אנשים נוספים. באותו הזמן בדרך כלל גם האמא מתחילה בהדרגה ותוך הקשבה לתינוק שלה, להתפנות לצרכים האישיים שלה, לרגשות שלה ולמערכות יחסים נוספות. זהו תהליך טבעי וחשוב, אבל לפעמים קצת קשה כי יש בו שינוי ואובדן של תקופה מיוחדת שלא תחזור על עצמה. זה הזמן שמתחילים האתגרים הנפשיים כמו שאת מתארת ואחד מהם הוא הקשר עם הסבתא. אני מבינה את הקושי שלך בעניין הזה ו הייתי רוצה להציע לך לבדוק מאיפה הוא בא. האם הוא נעוץ ביחסים שלך איתה? האם את לא סומכת עליה? מה הסיבה? ממה את חוששת? מה יקרה אם הבת שלך תאהב אותה? מפני מה את רוצה להגן עליה? קשר עם סבתא הוא קשר חשוב ומשמעותי עבור התינוק. לרוב זהו קשר מיוחד שמאפשר לתינוק להרגיש אהוב ורצוי בעולם. ישנם מקרים שהיינו רוצים שזה יראה אחרת, אבל אנחנו לא יכולים לשלוט על זה. לכן כדאי לבדוק האם יש דברים שהיא עושה עם הבת שלך שאת ממש לא מוכנה לסבול אותם ואז כדאי פשוט לנסות לדבר איתה ולהסביר לה למה שזה חשוב לך. מעבר לזה תנסי לבדוק מה הבת שלך מקבלת ממנה, האם היא אוהבת אותה? האם היא מעניקה לה חום וסביבה תומכת? אם כן, הייתי מציעה לך לבדוק האם את יכולה לנסות לשחרר קצת ופשוט לאפשר להן לפתח את הקשר שלהן כמו שהוא. זאת מתוך ידיעה שרוב הזמן היא איתך, את זו שמגדלת אותה והיא רוב הזמן סופגת ממך וצועדת בדרך שאת סוללת עבורה. בהצלחה..........


שלום מירב, אני מודה לך על הפנייה, מצטערת שלקח לי זמן לענות, הייתה לי בעיה עם האינטרנט, אבל עכשיו אני פה. לידת ילד היא חוויה גופנית ונפשית כאחד. הגוף שלנו שותף כולו ביצירה וכתוצאה מזה משתנה. הנפש שלנו סוערת ומיטלטלת בתוך תהליך של הסתגלות לחיים החדשים כאם. לכן זה רק טבעי שאת מתקשה להפריד בין הנפשי לגופני ושהדברים משפעים על רבדים נוספים בחיים. לפעמים עולים וצפים רגשות שהיו קיימים קודם ומקבלים עוצמה רבה יותר בנסיבות הקיימות. מעניין איך התייחסת לגוף שלך בעבר, מה היה דימוי בגוף שלך והשפעתו על הביטחון העצמי. אני מציעה לך לבדוק אם ניתן להרפות מעט מהציפיות, לאפשר לעצמך לעבור את תהליך ההתאקלמות הפיזי והרגשי קצת יותר לאט ובקצב שנכון לך. להתמסר לשינוי ולקבל את הקשיים שטמונים בחובו. את רק מספר חודשים אחרי הלידה וזה כמעט בלתי אפשרי שהגוף יחזור לעצמו כל כך מהר. האם את יכולה לשוחח על זה עם בן הזוג שלך ולחשוב ביחד איך אתם יכולים להקל אחד על השני ולתמוך זה בזה בתקופה הזו? ככל שתהיו קשובים יותר לצרכים שלכם, תוכלו לעבור את התקופה הזאת קצת יותר בקלות. מקווה שאת מתחברת לדברים, את מוזמנת להמשיך לשתף.....הדר.


שלום דנה, את מדברת על נושא רגיש אצל נשים רבות, הקשר שלנו עם האוכל שאנחנו אוכלות והאופן בו אנחנו תופסות את הגוף שלנו. זה עניין שאנחנו מתמודדות איתו מגיל צעיר ונמשך אל תוך מערכות יחסים הבוגרות שלנו ולעיתים אף כאימהות מול בנותינו. את מדברת על שליטה ואכן לעיתים העיסוק באוכל משקף מאבקי שליטה וכוח בדינמיקה שבין הילדים לעולם המבוגרים. את אומרת שהיא תמיד אהבה לאכול וזה התחזק סביב הלידה, שהינה לרוב שינוי לא פשוט לעיכול. את מבקשת עצה ואני רוצה לתת לך שתיים. האחת עצה של עזרה ראשונה והיא - להפסיק להתעסק עם האוכל ולא לעשות מזה עניין, לתת לה לאכול כמה שהיא רוצה מבלי להתרגש וכמובן להשתדל שזה יהיה אוכל בריא ומזין. והשנייה ללכת לייעוץ על מנת לנסות להבין מה מפריע לך, מדוע הנושא הזה מעורר את דאגתך וכיצד זה משפיע על היחסים עם ביתך. במקביל תוכלי להבין איזה צורך זה משרת אצלה ומתוך זה למצוא דרכים נכונות להתמודדות עם הנושא מולה. מקווה שעזרתי, את מוזמנת להמשיך לשתף, הדר.


שלום מאיה, ברור שעוברת עלייך תקופה לא קלה, את אימא לשניים שלכל אחד יש את הצרכים שלו. הקטן רוצה את הקשר לגדולה, ללמוד ממנה, להיות כמוה, להיות לצידה. הגדולה נהנית מקירבתו, אך חשוב לה לשמור על המקום שלה בבית שהיא הייתה בו קודם לבדה. מצד אחד היא אוהבת את אחיה הקטן ומצד שני חוששת שהוא יתפוס את מקומה. אלו הם רגשות טבעיים וההתנהגות של האופיינית להרבה ילדים. ברור שלך זה לא פשוט, את עומדת מול זה ומתלבטת כיצד להגיב.ראשית הייתי רוצה להציע לך לשבת רגע עם עצמך ולבדוק מה התגובה הכי נכונה לך, איך לדעתך הכי נכון לך להגיב, אולי אפילו לנסות לדמיין את עצמך כילדה קטנה, איך היית רוצה שיגיבו אלייך, יכול להיות שבאופן הזה תמצאי את התשובה. ממה שאת מתארת לדעתי חשוב להביע הרבה מאוד אהבה לילדה, יחד עם הסבר ברור מה מקובל עלייך ומה לא. אפשר לדבר איתה על איך היא הייתה מרגישה אם חברים לא היו רוצים לתת לה לשחק במשחקים שלהם, או תופסים אותה וכו'. אפשר להחליט יחד איתה על צעצוע או שניים שיהיו רק שלה ושכל השאר של שניהם. אפשר לעזור לה לבטא את רגשותיה במילים, בכל פעם שמתנהגת ככה לעצור ולבדוק מה היא רוצה להגיד. אולי לעזור לה למצוא מקום בבית שיהיה רק שלה ותוכל ללכת אליו בכל פעם שקשה לה. בכל מקרה חשוב להבהיר בצורה ברורה מה לא מקובל בשום אופן ולהיות עקביים בתגובה. לגבי המוצץ, את מציינת שלאחרונה היא זקוקה לו יותר, יכול להיות שזה קשור לשינויים המשפחתיים וההתמודדיות החדשות. יתכן שהמוצץ הוא מקור לנחמה ואז זה לא הזמן לגמול אותה. לא ברור משאלתך מתי ואיפה היא משתמשת במוצץ. יכול להיות שאפשר לדבר איתה ולהחליט ביחד איתה על זמנים ומקומות שבהם היא יכולה לקחת או לא את המוצץ. אבל גם כאן חשוב שתהיי מחוברת לעצמך, את מכירה אותה הכי טוב ויודעת במה היא מסוגלת לעמוד כרגע. אני מאוד ממליצה להקשיב לקולות שעולים מתוכך ובעזרתם למצוא את האפשרות שהכי מתאימה בזמן הזה.


שלום זוהר, תודה רבה על פנייתך, נשמע שאת מאוד סובלת, מבולבלת ומתלבטת מה לעשות. את סובלת מדיכאון ומפחדים וחרדות שמונעים ממך לצאת למפגשים חברתיים, דבר שככל הנראה משפיע על ילדייך וזה מאוד מדאיג אותך. משהו בתוכך אומר לך שיש בעיה והייתי רוצה להזמין אותך להקשיב לקול הזה, כנראה שאם את מרגישה שזה לא טוב למשפחה להיות בבית כל הזמן, אז יש בזה מן הנכון וזה נפלא שאת פונה לעזרה. משאלתך, אני מבינה שאת מקבלת טיפול תרופתי ונמצאת בטיפול פרטני פסיכולוגי. אם זה אכן כך אז הייתי רוצה להציע לך קודם כל לפתוח את הנושא עם המטפל שלך ולהתייעץ עימו. הטיפול הוא המקום שבו אנו אמורים להרגיש בטוחים להיות מה שאנחנו ולהביא את כל הרגשות והמחשבות שעולים וביחד למצוא את הדרך הנכונה עבורך. יכול להיות שהמחשבה על קבוצה קשורה לצורך שלך בתמיכה חברתית ובמקרה הזה זה בהחלט יכול לתת מענה מתאים, יש קבוצות רבות, העוסקות בנושאים שונים. הייתי מציעה לך לדבר על כך עם המטפל שלך ולבדוק יחד איתו איזו קבוצה עשויה להתאים לך. אפשר לחפש באינטרנט קבוצות תמיכה בצפון וסביר להניח שיעלו הרבה מאוד אפשרויות שמתוכן תצטרכי לסנן את אלו שנראות הכי מתאימות. בהצלחה.


שלום לך, ראשית חשוב לי לומר לך שחרדות בהריון הן דבר טבעי ביותר ונשים רבות חוות זאת בשלבים שונים של ההריון. לעיתים ישנן נסיבות שמגבירות את החרדה עד כדי שהיא מפרה את האיזון בחיינו ואף פוגעת בתפקוד שלנו. הפלה היא חוויה קשה ביותר של אובדן, שמלווה בתחושות קשות של כעס, כאב, חוסר אונים, חוסר שליטה ולעיתים אף הרגשה שהגוף שלנו בוגד בנו. לא ברור אם אפשרת לעצמך להתאבל על האובדן, להיות בכאב ולדבר על רגשותייך. בנוסף אני מבינה שבמסגרת עבודתך את נפגשת באופן אינטנסיבי עם ילדים שסובלים בעיות התפתחותיות. סביר להניח שבעבר הצלחת להפריד בין העבודה לבין חייך האישיים אבל כעת כשאת בהריון המציאות בעבודה גולשת לחיים ומערערת אותך. לרוב, עצם האפשרות לדבר על המחשבות המפחידות ביותר עם הקרובים לנו מביאה הקלה מסוימת ומאפשרת לנו להתמודד עם הכאב. אני מבינה שאת מרגישה מאוד לבד עם המצוקה שלך והייתי רוצה להציע לך לבדוק אם את יכולה למצוא בכל זאת מקור לתמיכה. אם בעלך לא מסוגל כרגע אז אולי חברה טובה, משהי מהמשפחה או אולי אפילו חברה לעבודה שעברה הריון ויכולה להתחבר אלייך. בכל מקרה במצב שאת מתארת הייתי ממליצה לא להתספק בזה אלא לפנות לייעוץ מקצועי שייסייע לך להפחית את עוצמת החרדות ולעבור את תקופת ההריון יותר בקלות. מאחלת לך הריון שקט ונעים ככל האפשר.


שלום סיגי, תודה על שאלתך, היא חשובה ומעסיקה אימהות רבות. ילדים בגיל הזה רגישים מאוד למה שקורה בסביבתם, לפעמים הם שומעים אותנו מדברים, גם אם לא התכוונו ,ולפעמים הם פשוט מרגישים. זה כמובן מעלה דאגה לגבי היכולת שלהם להכיל ולהתמודד עם החדשות ואנחנו שואלים את עצמינו מתי הכי מתאים לספר להם. בתשובה לשאלה זו כדאי לקחת בחשבון שני דברים, האחד מה נכון לילד והשני (ולא פחות חשוב) מה נכון לך. יכול להיות שאם הוא שואל ומתעניין כנראה שהוא כבר מבין שמשהו קורה והתמונות שהביא חברו לגן יצרו את ההזדמנות עבורו לדבר על זה. לכן כדאי לשקול לספר לו ולא להסתיר ממנו. מצד שני חשוב שתבדקי איך את מרגישה לגבי זה, האם זה עשוי לגזול ממך אנרגיות שאין לך כרגע, האם את חוששת שהוא יספר לכולם ואת עדיין רוצה לשמור את זה בסוד, או אולי זה דווקא יקל עלייך שאת לא צריכה להתאמץ כל כך להסתיר. אפשר להחליט שכרגע לא מספרים באופן ישיר אבל כן נותנים מקום לנושא הזה. אפשר להראות לו תמונות שהוא היה תינוק קטן ולדבר על איך שהוא היה בבטן של אמא ואח'כ תינוק קטן שגדל, לרוב ילדים מאוד נהנים מזה. לגבי הליווי לסקירת מערכות, יש ילדים, במיוחד בגיל הזה, שעלולים להיבהל מהסיטואציה שבה אמא יושבת על המיטה והרופא בודק אותה, וגם התמונות במסך יכולות להיות מפחידות . וגם חשוב שתבדקי איך זה יהיה בשבילך, בדיקת סקירת מערכות היא לרוב מעוררת מתח ודאגה, האם נוכחותו שם תהייה נעימה או מלחיצה ומסיחה את הדעת. ממליצה לך להתייחס לכל האפשרויות שהעליתי כאן ולבדוק איך זה אצלך ומתוך כך להחליט מה הכי נכון לך ולילדך. מקווה שתשובתי עזרה ולו במעט, את מוזמנת להמשיך לשתף ולשאול. בהצלחה.


אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו חוות עם המעבר לאימהות זה אובדן החופש שלנו. קודם יכולנו לצאת מהבית באופן ספוטני ובקלות, להיפגש עם חברים, למסיבות ופעילויות אחרות. עכשיו כל יציאה כרוכה בהתארגנות וגם לא תמיד אפשרית – כאילו בבת אחת נלקחה מאיתנו השליטה ואנחנו מרגישות כבולות. אצל חלק מהאימהות מתווסף וויתור על קריירה מצליחה או תפקיד בכיר והן מרגישות שהזהות שלהן כנשים משתנה. כל אישה חווה את זה בעוצמה אחרת, וקצב ההסתגלות לאימהות ולטיפול בתינוקות משתנה. אני מציעה לך לבדוק האם את יכולה לשתף את חברותייך במה שעובר עלייך, יכול להיות שתגלי שיש עוד אימהות שחשות כמוך אבל מתביישות לדבר על זה. חשוב שתתני לרגשות שלך את הכבוד שמגיעה להם, זה מה שיש כרגע וזה לגמרי בסדר. הייתי מציעה גם לבדוק כיצד תוכלי לקבל עזרה עם הילדה לפנות זמן לעצמך, לעשות דברים שאת אוהבת. סביר להניח שככל שהילדה תגדל תוכלי לצאת יותר מהבית.


תינוק חדש בא לעולם ואנחנו רוצות להתמסר אליו, להתייחד איתו, לתת לו כל מה שאפשר, אבל הוא בא למשפחה בה הוא לא התינוק היחיד, יש עוד תינוק בבית, אמנם בן 3 וכולם מצפים ממנו להבין, אבל הוא רוצה להמשיך להיות תינוק יחיד ומיוחד. יש אימהות שמדווחות על רגשות קשים כלפי הילד הגדול, פתאום הוא נראה אחרת בענינו וכמו שאת אומרת האהבה משתנה. אנחנו מצפות ממנו ביום אחד לגדול ולפנות מקום וכועסות עליו כשזה לא קורה. אבל אז אנחנו מרחמות עליו, מרגישות שאנחנו לא בסדר, שזה לא מגיע לו. אנחנו מוצפות רגשות אשם הן כלפי הגדול והן כלפי הקטן וזה כל כך קשה להתמודד עם כל כך הרבה רגשות אשם. קודם כל חשוב להבין שאלו הם רגשות טבעיים, שאנחנו לא יכולות להיות מושלמות ובטח לא במצב הזה. זאת תקופה של שינוי גדול ביותר, המשפחה מתרחבת וזה מפר את האיזון שנוצר קודם. את בתקופת הסתגלות והיא מלווה ברגשות מעורבים של בלבול, שמחה, עצב ועוד. חשוב לתת מקום לכל הרגשות שעולים, לחוות אותם ולשתף אנשים קרובים. כמו כן אני ממליצה גם לתת מענה לצורך שלך להיות עם התינוק החדש, זה זמן מיוחד של היכורות והתקשרות. כדאי לבדוק אפשרות שהגדולה תבלה יותר עם אביה וזאת גם תהייה הזדמנות עבור שניהם. כשתרגישי שזה אפשרי תפני מעט זמן להיות עם ביתך. לאט לאט יווצר איזון חדש במשפחה.