על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

כרמיתה שלום, נשמע שגיסתך ותינוקה נקלעו למשבר, ולדעתי זיהית נכונה שדרושה דמות נוכחת, תומכת ומלווה שתסייע לשניים להיחלץ ממנו ולחזור למסלול התקין והחיובי של יחסי אם-תינוק. האם יש דמות קרובה בסביבה הטבעית שיכולה להגיע ולסייע? לפעמים אפשר להיעזר רבות מאישה נוספת שנמצאת ולוקחת חלק בעבודות הבית והטיפול בתינוק, ומפנה את האם לגייס מתוכה משאבים פנימיים. בנוסף, ישנה פונקציה שנקראת דולה פוסט פרטום, המסייעת בליווי שלאחר הלידה בסוגיות ובצרכים שונים. כמו כן ישנו פרוייקט יפהפה שנקרא 'מאם לאם', אשר במהלכו מגיעה אם מנוסה וותיקה שמסייעת לאם הטרייה. עמותה נוספת שמציעה שירות דומה היא אם לדרך. כל אלו כמובן ניתן למצוא באינטרנט. הדגש לדעתי הינו טיפול ועזרה בבית, עם נוכחות גבוהה וליווי מקצועי. בהצלחה!!!


פנינה שלום, סוגיית האוכל היא ללא ספק המעסיקה והמטרידה מכולן, הדאגה שלך מובנת לגמרי. הצרה היא שגם הקטנה שלך ככל הנראה מרגישה את הלחץ שלך ופעמים רבות תינוקות מגיבים לכך בסירוב לאכול. זוהי דרכם בין היתר להעביר מסר של שליטה על גופם (וזה מתחיל כבר בגילאים קטנים). חשוב לנסות ולהחזיר את האכילה להיות אירוע נעים ומהנה לשתיכן, ולא לשמור אותו כמאבק מתסכל, ועל כן נסי לגייס את סבלנותך ואהדתך כשאת מגיעה לזמן האוכל. לדעתי אם היא רוצה לאכול בעגלה ולא על הידיים זה בסדר גמור ולא הייתי מתעקשת על זה. בגיל חצי שנה היא אמורה לעבור למוצקים בהדרגה. נסי להציע עוד מאכלים ולגרות את בלוטת התיאבון וההנאה שלה מאוכל. חשוב מאד שתשתה ועל כן אולי תסכימי לתת לה מרק ואפשר גם תה ללא סוכר. יש גם משקה מיוחד לתינוקות על בסיס צמחי ללא תוספת סוכר. אשר לחלב יש עוד מוצרים בשוק ואני בעד לנסות גם אותם ואולי תצליחי. זהו תהליך של ניסוי ותהייה. שתיכן לומדות להכיר


שלום אפרת, לדעתי כדאי לעשות חיפוש בגוגל ולשאול בפורומים על זכויות עובדים, ככל הידוע לי אמורים להתייחס לימים של הטיפולים כימי מחלה, במידה ויש אישור מהרופא, אך אני לא בטוחה שזו תשובה מדוייקת, ממליצה לפנות לגורם מקצועי בתחום זכיות עובדים, בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה!!!!!


שלום לך אמא עובדת.. שאלתך נוגעת במורכבות המרכזית, הנוגעת לאימהות רבות כל כך. כיצד להצליח להיות טובה, גם בעבודה וגם לילדים, וכל זאת תחת עומס נפשי ומתח? איך להצליח לשלב קריירה ומשפחה ולהישאר מרוצה ורעננה? ברור לנו שאין תשובה פשוטה לכך, שהרי אם היתה נוסחה כזו קרוב לוודאי שכולן היו משתמשות בה. אנסה להתמקד בתשובתי, אם כי אין זו משימה פשוטה בעיניי.. התשובה כרוכה בכך שעלייך למצוא בתוכך את הדרך המתאימה ביותר עבורך, זוהי הדרך הפרטית שנכונה לך, וקרוב לוודאי שאינה מתאימה לכל אחת. בררי עם עצמך למה את זקוקה? מה יכול לעשות אותך רגועה יותר? - כאשר ברור לנו שמשאב הזמן הוא יקר ומצומצם. האם, למשל, לחזור הביתה 15 דקות לפני הילדים לצורך מקלחת ושתיית קפה - יכול לסייע לשינוי ולהתארגנות מחדש?, אולי לחלופין, תעדיפי לחזור פעמיים בשבוע מוקדם יותר הביתה, וביתר הימים לאחר מעט (אם יש מישהו שיכול להחליף אותך..), כך שיהיו ימים בשבוע בהם יהיה לך יותר אוויר? המחשבה על סידור זמני העבודה הינה ערוץ אחד של שינויים (אפילו קטנים) שיכולים להקל עלייך את העומס. מחשבה אחרת קשורה בשהות עם הילדים לאחר ששבת הביתה מן העבודה. בעיניי אחת השאלות שעולות מדברייך הינה כיצד להיות או לשהות עם הילדים ולא רק לנהל את הילדים... ואיך אפשר לשמור על אווירה נעימה בבית ובתוכך אחרי שעות רבות כל כך של מאמץ מחוץ לבית? איני יודעת כמה ילדים יש לך ובאילו גילאים, לכן גם כאן אתקשה לתת תשובה מדויקת. אך נדמה לי שהעיקרון דומה- מה יכול לסייע לך להיות רגועה ונינוחה יותר בשעות הערב- -זה יכול להיות קשור בילדים עצמם (כמו למשל לנסות לפצל כך שילד אחד לפחות יהיה אצל חבר או בפעילות אחרת, ואת תישארי עם הילד/ים האחר/ים, או שתזמיני חבר הביתה ואז ילד אחד מעסיק את עצמו בלעדייך) -זה יכול להיות קשור לפעילות בבית בשעות אלו (למשל, וזו בעיניי עצה ממשית הנכונה לכולן, בשעות אחה'צ לא מנסים להספיק גם עבודות בית כמו כביסות וניקיון, כי אז את לא פנויה לילדים, הם מרגישים את זה, מגיבים לזה, את מתוסכלת, מתעצבנת וכו' וכ'ו..) , עד כמה תעדיפי להיות בפעילות מחוץ לבית, שהזמן בה עובר בקלות רבה יותר... וכדומה - זה יכול להיות קשור לנוכחות של מבוגר נוסף שמאד מקלה, רגשית וקונקרטית- אם זו אמא שמגיעה ואתן ביחד, בן זוג (עסוק ככל שיהיה) שמגיע מוקדם ונושא בנטל או אפילו בייביסיטר (!) שנמצאת קצת איתך או עם אחד הילדים. - וזה יכול להיות טמון בך עצמך, במחשבות שיש לך על עצמך ועל התפקוד שלך כאם. שווה לבדוק עד כמה את מקבלת את עצמך כמי שעושה כמיטב יכולתה או שאת מרוכזת בביקורת עצמית על מה שאינך? מחשבות של אשמה וביקורת עצמית יכולות להעמיס מאד על הנפש ולהשפיע גם על התפקוד כולו. ובאשר לרסקיו- אמנם מדובר בטיפות על בסיס צמחי, אך האמת היא שהן לא מטפלות אלא מרגיעות בלבד, ועל כן זו עדיין האחריות שבידייך למצוא את הפתרונות לקשיים עימם את מתמודדת ולדאוג לכך שהשהות עם הילדים תהיה נעימה יותר לך ולהם. כמובן שישנה האפשרות לעבור תהליך בירור שכזה עם אדם קרוב לך או עם איש מקצוע מתאים לכך. המון בהצלחה רחלי גרטי שרון


אירנה שלום, נשמע שאת ממש במצוקה וליבי יוצא אליך. זה אכן מתסכל מאוד והעייפות מקצינה עוד יותר את תחושת התסכול על שנוצר מעגל קסמים של תחושת הכשלון היוצרת חוסר סבלנות היוצר חוסר שקט אצל הילדה וכן הלאה. יכולים להיות כל מיני גורמים לקושי של הילדה לישון- האחד, תינוקות מרגישים את חוסר האונים והתסכול של ההורים ומגיבים בחוסר מנוחה לכך. תינוק שנרדם על הידיים תוך נדנוד- סביר שיתעורר במיטה ויבכה כי מתעורר לא במקום בו נרדם ואז נבהל וכבר התרגל לנדנוד בכדי להירדם. האם יש לך עזרה? לפעמים רק עצם החלפת המשמרת עם אדם אחר שאיננו בתוך המעגל יוצרת רגיעה, את הולכת לישון כמו שצריך כי יש מישהו אחר שיקום אליה ומעגל הקסמים ישבר. יתכן ולילדה יש קושי בויסות או קושי אחר אובייקטיבי שמקשה עליה לישון. במקרה כזה כדאי להייעץ עם איש מקצוע. אפילו כדי שיהיה מישהו שיחשבו איתך וירגיע אותך כי זה המפתח. אני מליצה בחום להתייעץ עם פסיכולוגית התפתחותית. רוב הסיכויים שכמה מפגשים יכולים לשנות את עולמכן! הילה


שלום פוליאנה, אני שמחה שבחרת לפנות לעזרה למרות המבוכה, שם לתינוק הוא דבר מאוד חשוב שעוזר לחיבור שבין ההורים לתינוק ומאפשר לתינוק לקבל תחושה של זהות, אכן יש הורים שמתלבטים זמן מה, אך לדעתי חשוב לקבל החלטה מוקדם ככל האפשר, לא ברור מכתיבתך האם אביו של התינוק נוכח ומה דעתו על העניין, בכל אופן אופן ברור שהנושא מפריע לך ומבייש אותך ולכן גם משפיע על הקשר עם תינוקך,ועל הקשרים של שניכם עם הסביבה הייתי מציעה לך לבדוק מאיפה בא הקושי להחליט על שם? ממה את חוששת? מה המשמעות של שם עבורך? ?מה את חושבת על השם שלך או שמות של אנשים שקרובים אלייך? כיצד הורייך בחרו את שמך תראי אם את יכולה להתחבר פנימה, להקשיב לקול הפנימי ולראות מה עולה מתוכו....אולי התשובות לשאלות אלו יעזרו לך להבין את הקושי ולנסות לבחור שם בהקדם .... במידה ואת לא מצליחה לקבל החלטה הייתי ממליצה לפנות לייעוץ... בהצלחה


שלום מירית, ניתן להרגיש מכתיבתך את המצוקה שלך ושל ביתך, אין ספק שהלחץ שלה מעורר דאגה וחשוב למצוא דרך להקל עליה ועלייך אני מרגישה שהעצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לפנות לייעוץ מקצועי, להערכתי מטפלת מנוסה בעבודה עם פעוטות תוכל לאחר היכרות מעמיקה לעזור לשתיכן להבין מה הסיבה לקושי ולהתגבר עליו, בהצלחה הדר.


שלום תהילה, את מתארת שינוי משמעותי שקורה לך בחיים וזה בהחלט עלול לעורר חשש, אני חושבת שכמו כל התחלות חדשות חשוב שתתני לעצמך זמן להסתגל למצב החדש. מעבר מהעבודה לבית דורש התארגנות מחדש ואחד הדברים המרכזיים זה חברה לך ולבנך. אני מציעה לך לצאת לגינה ליד הבית, שם אפשר לעיתים לפגוש אימהות אחרות שישמחו לחברה. כמו כן ניתן למצוא באינטרנט קבוצות של אימהות לתינוקות שנפגשות באופן קבוע והקבוצה מהווה תמיכה וחברה גם לאימהות וגם לילדים. לדעתי חשוב שיהיה לך גם זמן לעצמך, אולי לקבוע זמן קבוע שבו בעלך יהיה עם הילד ואת תוכלי לצאת קצת ולעשות משהו שאת אוהבת. אני מבינה את החשש לאבד את עצמך ולכן כדאי להתחבר פנימה ולבדוק מה את צריכה כדי לעבור את התקופה הזאת יותר בקלות. לדעת שזה בסדר וחשוב לדאוג לעצמך......בהצלחה


שלום לך, כשקראתי את הדברים שכתבת חשבתי איזה יופי שהחצי שנה הראשונה עברה בטוב, נשמע שחשת מלאה ומסופקת וזה בכלל לא מובן מאליו. זה נכון שלרוב בחודשים הראשונים אחרי הלידה נוצר קשר מיוחד וטוטאלי בין האם לתינוק. קשר כזה שבו האמא כל כולה מושקעת בתינוק החדש, כל עולמה מתרכז בו ונוצרת מעין יחידה של אם תינוקת, יחידה שמנותקת מהעולם שבחוץ. סביב גיל חצי שנה, בדיוק כפי שאת מרגישה דברים מתחילים להשתנות. התינוק מתחיל להרגיש קצת יותר בטוח בעולם והעיניים כבר לא מופנות רק לאמא אלא גם לכל העולם המסקרן שיש מעבר. זהו שלב בריא וחשוב להתפתחות של התינוק שעדיין זקוק לאמא שצמודה לו ומשרה עליו ביטחון, אבל יכול בעדינות, בקצב שלו ובזכות הביטחון הזה ללמוד את העולם ולפתח קשרים עם אנשים נוספים. באותו הזמן בדרך כלל גם האמא מתחילה בהדרגה ותוך הקשבה לתינוק שלה, להתפנות לצרכים האישיים שלה, לרגשות שלה ולמערכות יחסים נוספות. זהו תהליך טבעי וחשוב, אבל לפעמים קצת קשה כי יש בו שינוי ואובדן של תקופה מיוחדת שלא תחזור על עצמה. זה הזמן שמתחילים האתגרים הנפשיים כמו שאת מתארת ואחד מהם הוא הקשר עם הסבתא. אני מבינה את הקושי שלך בעניין הזה ו הייתי רוצה להציע לך לבדוק מאיפה הוא בא. האם הוא נעוץ ביחסים שלך איתה? האם את לא סומכת עליה? מה הסיבה? ממה את חוששת? מה יקרה אם הבת שלך תאהב אותה? מפני מה את רוצה להגן עליה? קשר עם סבתא הוא קשר חשוב ומשמעותי עבור התינוק. לרוב זהו קשר מיוחד שמאפשר לתינוק להרגיש אהוב ורצוי בעולם. ישנם מקרים שהיינו רוצים שזה יראה אחרת, אבל אנחנו לא יכולים לשלוט על זה. לכן כדאי לבדוק האם יש דברים שהיא עושה עם הבת שלך שאת ממש לא מוכנה לסבול אותם ואז כדאי פשוט לנסות לדבר איתה ולהסביר לה למה שזה חשוב לך. מעבר לזה תנסי לבדוק מה הבת שלך מקבלת ממנה, האם היא אוהבת אותה? האם היא מעניקה לה חום וסביבה תומכת? אם כן, הייתי מציעה לך לבדוק האם את יכולה לנסות לשחרר קצת ופשוט לאפשר להן לפתח את הקשר שלהן כמו שהוא. זאת מתוך ידיעה שרוב הזמן היא איתך, את זו שמגדלת אותה והיא רוב הזמן סופגת ממך וצועדת בדרך שאת סוללת עבורה. בהצלחה..........


שלום מירב, אני מודה לך על הפנייה, מצטערת שלקח לי זמן לענות, הייתה לי בעיה עם האינטרנט, אבל עכשיו אני פה. לידת ילד היא חוויה גופנית ונפשית כאחד. הגוף שלנו שותף כולו ביצירה וכתוצאה מזה משתנה. הנפש שלנו סוערת ומיטלטלת בתוך תהליך של הסתגלות לחיים החדשים כאם. לכן זה רק טבעי שאת מתקשה להפריד בין הנפשי לגופני ושהדברים משפעים על רבדים נוספים בחיים. לפעמים עולים וצפים רגשות שהיו קיימים קודם ומקבלים עוצמה רבה יותר בנסיבות הקיימות. מעניין איך התייחסת לגוף שלך בעבר, מה היה דימוי בגוף שלך והשפעתו על הביטחון העצמי. אני מציעה לך לבדוק אם ניתן להרפות מעט מהציפיות, לאפשר לעצמך לעבור את תהליך ההתאקלמות הפיזי והרגשי קצת יותר לאט ובקצב שנכון לך. להתמסר לשינוי ולקבל את הקשיים שטמונים בחובו. את רק מספר חודשים אחרי הלידה וזה כמעט בלתי אפשרי שהגוף יחזור לעצמו כל כך מהר. האם את יכולה לשוחח על זה עם בן הזוג שלך ולחשוב ביחד איך אתם יכולים להקל אחד על השני ולתמוך זה בזה בתקופה הזו? ככל שתהיו קשובים יותר לצרכים שלכם, תוכלו לעבור את התקופה הזאת קצת יותר בקלות. מקווה שאת מתחברת לדברים, את מוזמנת להמשיך לשתף.....הדר.


שלום דנה, את מדברת על נושא רגיש אצל נשים רבות, הקשר שלנו עם האוכל שאנחנו אוכלות והאופן בו אנחנו תופסות את הגוף שלנו. זה עניין שאנחנו מתמודדות איתו מגיל צעיר ונמשך אל תוך מערכות יחסים הבוגרות שלנו ולעיתים אף כאימהות מול בנותינו. את מדברת על שליטה ואכן לעיתים העיסוק באוכל משקף מאבקי שליטה וכוח בדינמיקה שבין הילדים לעולם המבוגרים. את אומרת שהיא תמיד אהבה לאכול וזה התחזק סביב הלידה, שהינה לרוב שינוי לא פשוט לעיכול. את מבקשת עצה ואני רוצה לתת לך שתיים. האחת עצה של עזרה ראשונה והיא - להפסיק להתעסק עם האוכל ולא לעשות מזה עניין, לתת לה לאכול כמה שהיא רוצה מבלי להתרגש וכמובן להשתדל שזה יהיה אוכל בריא ומזין. והשנייה ללכת לייעוץ על מנת לנסות להבין מה מפריע לך, מדוע הנושא הזה מעורר את דאגתך וכיצד זה משפיע על היחסים עם ביתך. במקביל תוכלי להבין איזה צורך זה משרת אצלה ומתוך זה למצוא דרכים נכונות להתמודדות עם הנושא מולה. מקווה שעזרתי, את מוזמנת להמשיך לשתף, הדר.


שלום מאיה, ברור שעוברת עלייך תקופה לא קלה, את אימא לשניים שלכל אחד יש את הצרכים שלו. הקטן רוצה את הקשר לגדולה, ללמוד ממנה, להיות כמוה, להיות לצידה. הגדולה נהנית מקירבתו, אך חשוב לה לשמור על המקום שלה בבית שהיא הייתה בו קודם לבדה. מצד אחד היא אוהבת את אחיה הקטן ומצד שני חוששת שהוא יתפוס את מקומה. אלו הם רגשות טבעיים וההתנהגות של האופיינית להרבה ילדים. ברור שלך זה לא פשוט, את עומדת מול זה ומתלבטת כיצד להגיב.ראשית הייתי רוצה להציע לך לשבת רגע עם עצמך ולבדוק מה התגובה הכי נכונה לך, איך לדעתך הכי נכון לך להגיב, אולי אפילו לנסות לדמיין את עצמך כילדה קטנה, איך היית רוצה שיגיבו אלייך, יכול להיות שבאופן הזה תמצאי את התשובה. ממה שאת מתארת לדעתי חשוב להביע הרבה מאוד אהבה לילדה, יחד עם הסבר ברור מה מקובל עלייך ומה לא. אפשר לדבר איתה על איך היא הייתה מרגישה אם חברים לא היו רוצים לתת לה לשחק במשחקים שלהם, או תופסים אותה וכו'. אפשר להחליט יחד איתה על צעצוע או שניים שיהיו רק שלה ושכל השאר של שניהם. אפשר לעזור לה לבטא את רגשותיה במילים, בכל פעם שמתנהגת ככה לעצור ולבדוק מה היא רוצה להגיד. אולי לעזור לה למצוא מקום בבית שיהיה רק שלה ותוכל ללכת אליו בכל פעם שקשה לה. בכל מקרה חשוב להבהיר בצורה ברורה מה לא מקובל בשום אופן ולהיות עקביים בתגובה. לגבי המוצץ, את מציינת שלאחרונה היא זקוקה לו יותר, יכול להיות שזה קשור לשינויים המשפחתיים וההתמודדיות החדשות. יתכן שהמוצץ הוא מקור לנחמה ואז זה לא הזמן לגמול אותה. לא ברור משאלתך מתי ואיפה היא משתמשת במוצץ. יכול להיות שאפשר לדבר איתה ולהחליט ביחד איתה על זמנים ומקומות שבהם היא יכולה לקחת או לא את המוצץ. אבל גם כאן חשוב שתהיי מחוברת לעצמך, את מכירה אותה הכי טוב ויודעת במה היא מסוגלת לעמוד כרגע. אני מאוד ממליצה להקשיב לקולות שעולים מתוכך ובעזרתם למצוא את האפשרות שהכי מתאימה בזמן הזה.