על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שירה שלום, מידת המסוגלות של ילדים להתאים את עצמם לדרישות חיצוניות משתנה בין ילד לילד והינה תלויית מזג והקשר. ההבחנה שעשית בין מצב שהוא עם בני דודים/ללא - בני דודים נוספים, וכך בין ערב שבת/שאר ימי השבוע משקפת בדיוק את נושא ההקשר: כאשר יש תעסוקה נוספת, הוא מצליח להתאפק ולהתאים את עצמו, ובהעדרה קשה לו. זה מתקשר כמובן למה שציינת - מידת יכולתו לקבל גבולות והמצבים בהם הוא צריך הבהרה יותר ברורה של החוקים. אני מציעה להגדיר לו מראש מה מצופה ממנו בעת הארוחה, למשל "לשבת 15 דק'", ואז להיערך מראש לאפשרות שהוא יצטרך למצוא לעצמו עיסוק. להביא איתכם חפצים מתאימים שבהם יוכל להתעסק בהעדר בני דודים או טלוויזיה, וכך גם להגדיר לו : אתה תשב למשך רבע שעה ואחר כך תבנה בלגו. ציפיות ברורות הם חלק מרכזי מהעיניין, והיכולת שלכם להתאים את הסביבה לצרכים שלו ולמידת המסוגלות שלו מאוד תעזור כאן. בהצלחה מיכל


דוד שלום, תחילה ברצוני לחזק אותך על ההתבוננות הרגישה והאמפתית כלפי בתך: זיהית נכון והיא כנראה עוברת תקופה קשה שגורמת לה להסתגר. העובדה שהיא התחילה לישון בבית שלך הופכת את הפרידה שלכם למוחשית וממשית יותר, זה כבר לא משהו ארעי, וזה עושה את זה יותר קשה. אני מציעה להמשיך לחזר אחריה ולהתעקש על הזמן איתה, לעודד אותה לפעילויות משותפות ככול הניתן, כאלה שבהן שניכם נהנים וצוברים חוויות חיוביות יחד - הכוונה לא לאיזו חופשה מפוארת, אלא לרגעים אישיים ואינטימים כמו הליכה לגלידריה, רכיבה על אופניים וקריאת סיפור יחד, מצבים שניתן לשמר ביומיום באופן רציף שיעודדו אותה לביטחון בקשר איתך ולאהבתך הרבה אליה, כמו גם לסבלנות שלך להכיל אותה בכל דרך. אני מניחה שעם הזמן היא תצליח לדבר יותר, כאשר תרגיש שאתה באמת פנוי לשמוע ולהקשיב למה שהיא עצמה עוברת ולקושי שלה. כדאי לערב גם את יועצת בית הספר בעיניין הזה. בהצלחה רבה מיכל


טליה שלום, לא הבנתי מדברייך האם להרגשתך הטיפולים שניסו לסייע לבנך אכן עזרו, או האם האבחנה שכן קיבל סייעה לכם להבין אותו יותר, אבל לעיתים נדרשת הערכה מחודשת בהתאם לדרישות המצופות בכל גיל. אני מסכימה איתך שאם הוא אינו מצליח לעצור את הדחף לעכב את הקרוסלה למרות בקשה של חברה לגן עשוי להיות קושי בפרשנות החברתית וכדאי להבין גם מה הגננת עושה כדי לעזור לו. אם הייתם מרוצים מהטיפולים שקיבל, מוטב לחזור אליהן להתייעצות, ובמידה ולא אולי שווה לפנות מחדש. אני בטוחה שגם הוא חווה את המצוקה הגלומה בקושי לייצור חברויות משמעותיות וזה בהחלט לא קל עבורו. בהצלחה, מיכל


דרור שלום, הסדרים שנקבעים בהסכמים של הורות משותפת וברורים מאוד למבוגרים, לא תמיד ברורים עבור פעוטות צעירים. הקשר המצוין שכל אחד מכם ייסד עם בנך יאפשר לו בעתיד להבין את המורכבות יותר לעומק, אבל יתכן שכיום, בגילו הצעיר, זה עדיין מצב מבלבל. הוא לא 'רגיל' למציאות שבה שניכם, אתה וגם אימו, יכולים "להתקיים" במקום אחד, מבחינתו בכל פעם שהורה אחד נוכח זה כנראה בגלל שהשני לא "קיים" והמצבים הספורדיים האלה כנראה מבלבלים. בנוסף, המצבים שתיארת הינם רוויי-התרגשות ממילא, למשל סביב מסיבה או חגיגה וכנראה שגם כן מוסיפים למתח. בהנחה שהיחסים של שניכם עמוקים וטובים איתו, ושאתם משתפים פעולה בצורה טובה כדי לדאוג לרווחתו, אני בטוחה שככול שיגדל יצליח לגשר על הפער הזה במורכבות וליהנות מנוכחות שניכם גם יחד. אני מציעה בינתיים לנסות להכין אותו כל שביכולתכם, ולהסביר במילים את המתרחש ואת הצפוי לבוא - מחר ניפגש במסיבת חנוכה בגן, גם אני וגם אימא נהיה שם יחד, ואולי זה יהיה קצת מבלבל בהתחלה, אבל לשנינו חשוב לחגוג איתך את החג. בהצלחה, מיכל


שלום רב, פחד מפני מפלצות אינו שכיח בגיל 11, בגילה מרבית הילדים מבינים לגמריי שמפלצות הן יציר דימיונם הפרטי, ומצליחים להפריד את הדמיון מהמציאות. לפיכך, אני מניחה שהיא נאחזת באמירה הזו על מנת לגייס התייחסות לפחד שלה שקיים, אך הוא כנראה מורכב מעיניינים אחרים לגמריי, שהינם תואמי גיל. לא ציינת עד כמה מדובר בילדה שמתמודדת עם חרדות או עם קשיים אחרים, אבל אני חושבת שהעובדה שהיא נאלצת לישון אתכם בהכרח מפריעה גם לה, ומאותת על תחושת מצוקה. אני מציעה לפנות להתייעצות מקצועית, אולי בתור התחלה עם יועצת בית הספר שתנסה לחשוב אתכם על התפקוד שלה בשאר תחומי החיים ותעזור לכם לפנות למטפל באיזור המגורים שלכם. בהצלחה מיכל



דנה שלום, קשה מאוד להיפטר ממחשבה טורדנית כיון שכשמנסים לגרש אותה היא הרי חוזרת ומופיעה. המטרה תהיה ללמד את בתך ללמוד לחיות ולהתנהל לצד המחשבות האלה: כולנו חושבים מידיי פעם על מחשבות מפחידות, ואפילו על המוות, אבל זה לא גורם לנו לא לחיות את חיינו או להימנע מפעילויות אחרות. במידה וזה לא חולף מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


דפנה שלום, כפי שציינת בנך 'עבר' הרבה באחרונה, לידת אח ומעבר לגן. אלו הם שני אירועים דרמטיים ביותר בחייו של פעוט שדורשים ממנו הסתגלות ומאמץ רב. אני חושבת שדפוסי התגובה שלו אומנם קשים לכם ולו, אבל כנראה מאפשרים את מידת יכולתו לתפקד בכל זאת מחוץ לבית. הוא זקוק לזמן, תשומת לב והכלה רבה ככול הניתן, ובהדרגה יוכל לקבל על עצמו את המציאות החדשה והמורכבת. בהצלחה, מיכל


שלום שרון, אני מניחה שהעיניין התחיל באופן אקראי-כדרך של חקירה טבעית, והפך והתקבע לדפוס קבטע ואף לטקס. קשה אומנם שלא להגיב לזה באיסור ואף בכעס, אבל בהנחה שמדובר בפעוט עם התפתחות תקינה, אני חושבת שצריך לנסות פשוט להתעלם. סביר שהוא גם קצת נהנה מהתגובה שלכם ומהעובדה שמדובר ברעיון פרטי שלו, שהוא המציא, וכעת על מנת להכחיד את זה תאלצו להפחית את התגובות. במידה ואתם חוששים לגבי עוד הבטים בהתפתחותו אני מציעה לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


הי ורד, הכנת שיעורים משותפת של הורים וילדים יכולה להידרדר בקלות למאבק כוחות שמאוד פוגע ביחסים ובאוירה בבית. בהינתן שאכן יש לו קושי אמיתי, אני מציעה לפנות לסיוע של מורה להוראה מתקנת כדי לחשוב איתה על אמצעי למידה יעילים יותר וכן להוציא את המאבק הזה מהבית. גם ילדים נבונים ואינטליגנטים מתמודדים לעיתים עם לקויות למידה ובמידת הצורך אפשר גם לפנות להערכה איבחונית מקיפה יותר ולקבל התאמות בבית הספר. ניתן גם להתייעץ עם היועצת. בהצלחה, מיכל


אבי שלום, ההחלטה האם לפנות לטיפול קדורה במידה בה החרדה המוגברת מחומרי ניקוי משבשת לבנך ולכם את השגרה. אם מדובר ברתיעה קלה שהוא מצליח לווסת אחרי תיווך קל ושיחה מרגיעה אתכם יתכן שאין צורך, אולם אם מדובר בהתקפים תדירים של פחד שמעוררים הימנעות-לא רוצה ללכת לבית הספר כדי שלא לפגוש את המנקה, מסרב להסתפר וכו', כדאי לפנות לייעוץ. בהצלחה, מיכל


מיכל שלום, דפוסים אלה אופיינים אצל ילדים שמפתחים הרגל תגובה לאי שביעות הרצון שלהם, יתכן והתגובה הראשונית שלכם שביטאה את הלחץ והבהלה היוותה מעין חיזוק להתנהגות והוא כעת משחזר את זה. מאחר ומדובר בפעוט מאוד צעיר, וחשובה מאוד ההזדמנות שלו לרכישת יחסי אמון ובטחון אתכם, אני מציעה להקפיד על נוכחותכם המרגיעה במצבים האלה. למשל, גם את אתם מחליטים לא להוציאו מהעגלה, לרכון לעברו ולדבר, להמשיך ללטף ולהסביר ברוגע שאת מבינה שהוא רוצה לרגת עכשיו אבל העגלה שומרת עליו. בגילו הוא למד שעדיף להיות אתכם ולא לבד ולכן מנסה להשיג את קרבתכם בכל דרך. במידה וזה לא חולף בקרוב אני מציעה לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל