על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

מירי שלום, בארבעת החודשים שחלפו מאז לידת אחיה, בתך מנסה להסתגל למעמד החדש, וזה - כצפוי - דיי מורכב. את כל התוקפנות שהיא חשה כלפיו היא מבטאת כלפייך, וכעת על שתיכן להתמודד עם השינוי. כמובן שבהתבוננות לעתיד, לידת אחיה הינו מאורע נפלא וזוהי המתנה הגדולה ביותר לחיים שיכולת להעניק לה, אבל ההתמודדות בהווה הינה קשה ומאתגרת לשתיכן, ודורשת סבלנות ואורך-רוח. אני מציעה לגייס את כל המשאבים שיש לך מבחינת סבלנות למצב החדש, מבלי לחשוב שבתך הפכה למפלצת באמת, כי אז גם היא תחשוב כך על עצמה ויהיה קשה מאוד לשכנע אותה שזה לא ככה. נסי למצוא זמנים בהם שתיכן מבלות יחד תוך שאת מגייסת עוד עזרה לשם כך, וכן חפשי את הרגעים בהם היא יכולה להרוויח מהמעמד החדש ולא רק להפסיד מזה. וזיכרי: בטווח הרחוק יהיה הרבה יותר קל, גם אם כעת זה נראה בלתי אפשרי. בהצלחה מיכל


שלום רב, אני מניחה שהמחשבה לפנות לבירור רגשי היא מתוך ההנחה שעל בתך עובר משהו קשה מעבר לביישנות הרגילה, והוא שגרם לשינוי בהתנהגות שלה לאחר שכבר נרכשו הישגים משמעותיים בעיניין הזה, ומתוך מחשבה שהתפתחותה נפגעת מוך העובדה שהיא אינה מדברת. אני מציעה לערב את פסיכולוגית הגן כדי שתערוך עליה תצפית ותעזור לכם לחשוב האם מדובר בנסיגה קלה בלבד או שנראה שיש שינוי תפקודי מהותי עליו היא משלמת מחיר התפתחותי. בהצלחה מיכל


מוני שלום, זו אכן חוויה קשה מאוד עבור נער צעיר והתגובות שלו לאירוע ברורות. ההימנעויות הללו פוגעות בתפקוד ובעצמאות שלו באופן שעשוי להחמיר ולהשפיע על הדימוי העצמי שלו באופן שלילי. אני מציעה לפנות להתייעצות עם מומחה לטראומה ללא דיחוי, גם כדי לתת לו את התוקף להרגשה שקרה משהו משמעותי, קשה ומפחיד. אל תמתינו- זה לא יחלוף מעצמו. בהצלחה, מיכל


מעין שלום, את צודקת בהחלט כי נסיעה של שעה וחצי עשויה להיות קשה מאוד לפעוטה צעירה ואף קשה מאוד מבחינת ניהול חיים חברתיים כשתהיה בוגרת יותר. יחד עם זאת, להפחתת הקשר הקרוב עם אביה יש השלכות קשות הרבה יותר, הן בטווח הקרוב והן לטווח הרחוק. לכן, בהינתן שהאב גר רחוק - וחבל שכך - עדיפה נסיעה ממושכת על פני היעדר נסיעה. ישנם שופטים שמגבילים את המרחק לטווח קילומטרים מסוים, מאידך, לעיתים גם מרחקים קצרים מתמשכים לכדי נסיעה ממושכת בגלל עומסי תנועה. אני מציעה להמשיך ולנסות לדון בזה כדי לשים את טובתה של בתך בראש סדר העדיפויות. בהצלחה מיכל


ויויאן שלום, התגובה של בנך מאוד מאפיינת ילדים צעירים שנדרשים להסתגל לשינוי הדרמטי הקשור בפרידת ההורים. נסיעות ממושכות והתמקמות מחודשת בכל פעם, שהפכה להיות מנת-חלקו היא משימה קשה ומאתגרת מאוד עבורו והוא מגיב בכעס. בהינתן שזה מה שיהיה עליו להתמודד בשנים הקרובות, חשוב שאתם תשתפו פעולה בכל הנ6גע לו ככול יכולתכם, תשמרו על תקשורת טובה ביניכם, ובעיקר תקפידו להעביר לו את התחושה ששניכם אוהבים אותו מאוד, דואגים לו, ושאין בכוונתכם לעזוב אותו או להיפרד ממנו לעולם. ילדים שחווים פרידה הינם רגישים מאוד לתחושת הבטחון והחשש מפני נטישה רב. בהצלחה, מיכל


רים שלום, ההתייעצות כאן אינה יכולה להחליף ייעוץ, ומדברייך נראה כי מדובר בילדה עם עוצמות רגשיות ועם קושי בוויסות העולם הרגשי שלה. אני מניחה שהאירועים שאת מתארת באינטראקציה עימה בבית אכן מתרחשים בעוצמות שונות גם במסגרת החינוכית והחברתית שלה ונטיות אלו יכולות ל'סבך' אותה לא מעט פעמים או לגרום לה להרגיש אחריהן אשמה ובושה. אני בהחלט חושבת שכדאי לפנות תחילה לאבחון ע"י פסיכולוג, התפתחותי, קליני או חינוכי, ובהמשך לחשוב על תוכנית טיפולית שלה, אולי סביב ריפוי בעיסוק וטיפול רגשי לצד תמיכה עבורכם ההורים. בהצלחה מיכל


ענת שלום, קושי במעברים הוא עיניין מאוד אישי שמשתנה מילד לילד ואין לזה חוקים.... יתכן שבנך יתקשה לשאת את המעבר כעת לא בגלל הילדים, אלא בגלל הצוות שאליהם הוא קשור והן שאמונות על הטיפול האינטנסיבי בו, ותכן שייתקשה לקראת סיום בית הספר בגלל שכבר רכש חברחים קרובים ואז השינוי של מעבר גן-ביה"ס עשוי להיות רב יותר כי כדי להסתגל ייחפש היכרויות קודמות. בכל מקרה, ובכל גיל שלא תחליטו לעשות זאת, יש להכין אותו בהתאם לשלב ההתפתחותי שבו נמצא ולאפשר טקסי פרידה ברורים. בהצלחה מיכל


דפנה שלום, ילדים רגישים שנוטים לחרדה ומתקשים לבטא את המצוקה שלהם במילים, מגיבים לעיתים בביטויים גופניים שונים בתור הגנה. הכאב הוא אמיתי לגמרי, הילד אכן סובל, אבל המקור הוא בעצם נפשי ולא קשור למערכת פיזיולוגית כלשהי. גם הפחד שיכאב הוא אמיתי, ובהדרגה מתפתח פחד מהפחד, כלומר זה כל כך מפחיד שיחזור לכאוב שוב, עד אשר מעדיפים להימנע מהסיטואציה לחלוטין. אני מציעה לפנות לייעוץ נפשי בהקדם, על ידי פסיכולוג או אף פסיכיאטר שמתמצאים בסומטיזציה אצל ילדים, כי בהעדר עזרה מתאימה עשויה להתפתח סרבנות בית ספר שהיא הרבה יותר מורכבת לטיפול. לא כדאי לחכות. בהצלחה מיכל


לימור שלום, ההחלטה להחליף לילד שם היא החלטה כבדת-משקל מבחינת המשמעויות הסימבוליות/מיסטיות שלה, ואני לא בטוחה האם ילד צעיר יכול להחליט עיניין כזה, אבל אני מבינה בהחלט את הרצון להיענות למצוקה שלו שמתבססת על קושי התפתחותי אמיתי. גם אם נבחר לו שם ייחודי ומוצלח, העובדה שהוא לא מצליח לבטא אותו ונמנע מכך בהחלט לא תורמת לתחושת הדימוי העצמי שלו . אני חושבת שהאפשרות להתחיל בהוספת שם כ'כינוי' ובהדרגה לבדוק איך את מרגישים עם זה עשויה להיות פתרון ביניים מוצלח, קצת כמו במקרים בהם שם החיבה הופך להיות השם העיקרי שבו הילד משתמש. בהצלחה מיכל


ארז שלום, ילדים מפתחים דפוסים מסוג זה לשם הפגת מתח, לרוב זה מתחיל באקראי ואז הופך לנוהג שנחווה כטקס מרגיע או עוזר לוויסות מול מתח או שעמום. ההמלצה היא לסייע לו למצוא אמצעי הרגעה אחרים כמו חפצים או עיסוק קונסטרוקטיבי, ולנסות להימנע מלהעיר. אם להרגשתך מדובר בילד שעובר תקופה מתוחה במיוחד והעיניין ניכר בעוד תחומי תפקוד שלו, מוטב לפנות לייעץ. בהצלחה מיכל


ליאתי שלום עם ההתפתחות משתנים גם הצרכים של הילדים ומשתנה הקשר איתם, מה שהתאים כשהיה צעיר יותר, אולי כעת פחות מתאים ומעורר כעס ותסכול. הקביעה שלך שילדים צריכים גבולות ברורים וסדר יום נכונה בהחלט, אבל הרגלים שהתאימו כשהיה פעוט, אולי פחות מתאימים היום. הרבה ילדים בני גילו חוזרים הבייתה מבית הספר ומחפשים את זמני המסך שלהם כי זו האווירה החברתית כיום וזה מה שמעסיק אותם, ויתכן שהגמשה קלה שלך את הכללים, תוכל לתת לו תחושת שליטה והרגשה שאת באה לקראתו ואפשרות להפחית את המאבק. מול ילדים שנוטים לנוקשות אנחנו צריכים לתת מודל דווקא של גמישות רבה יותר וזה לא בהכרח יגרום לנו לאבד את הסמכות ההורית או את מסגרת הזמנים שמשרתת בעיקר את הרוגע שלנו, ואני מניחה שזה דרוש מאוד בבית שיש בו ארבעה קטנטנים וצורך גדול בניהול ובסדר. בהצלחה מיכל


שרה שלום, מאוד קשה להתערב ביחסים החברתיים של ילדים. גם כשהורים מביעים אי שביעות רצון מהקשר, ויכולים לשלוט במינון הפגישות אחהצ, אם יש קרבה בין ילדים, הם ישחקו יחד במסגרת החינוכית. לכן אני מציעה שתחשבי, אולי בהתייעצות עם הגננת, למה בעצם את לא מרוצה מהיחסים, אולי יתברר שלאותה ילדה יש גם תרומה חיובית לבתך וניסיון התערבות בזה יזיק ליחסים שלכן. בהצלחה, מיכל