על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום יהודה, ספורטאים מצטיינים מתמודדים לא פעם עם מתחים ולחצים הקשורים בתחרותיות שלהם, זה המנוע להצלחה אבל זה גם המכשול כמובן. ספורטאים מקצועיים בוגרים נעזרים לא פעם גם בפסיכולוג-ספורט, כלומר איש מקצוע שיודע לעבוד בדיוק עם התחום הזה. יש פחות מומחים לילדים בתחום הזה, אבל במידה וזה אכן משפיע על המיומנויות שלו אולי שווה להתייעץ עם המאמנים האם כדאי לפנות. כמובן שגם איש מקצוע 'רגיל' יכול להיות לעזר. בהצלחה מיכל


דנה שלום, שני ילדייך אינם אמורים לבוא ולישון איתך במיטתך, ואם הם רוצים להתחבק או להתקרב האחד לשני לקראת ערב הציעי להם לעשות זאת במיטותיהם לפרק זמן קצר בו הם יכולים לדבר, לקרוא וכדומה. יתכן ובנך הבוגר יוזם זאת בגלל צרכים שלו - אולי חש בודד יותר, רוצה להציע קרבה לצעיר, אך לא כדאי לאפשר את זה במידה וזה לא נעים, אפילו במעט, לאחד מהשניים. זה כמובן קשור בתחושת הביטחון הרגשי והחברתי שיש לכל אחד מהם וחשוב להעמיד תחושת ביטחון לשניהם שלא האחר על חשבון השני. בהצלחה מיכל


שלום שרון, זה לא פשוט להצטרף אל כיתה שהיא כבר מגובשת, וגם לילדים עם כישורים חברתיים טובים זה עשוי להיות קשה. אני מציעה לדבר עם המחנכת ולחשוב מי מהילדות בכיתה יכולה להתאים ולנסות להדק את הקשרים בקיץ. כולן פנויות יותר מחוגים ומטלות והורים רבים מחפשים תעסוקה לילדיהם. במידת הצורך היא תחליטו האם לצרף להתלבטות גם את יועצת בית הספר. בהצלחה מיכל


מור שלום, הסתגלות לגן לתקופה של חודשיים בלבד היא כמובן לא רצויה, גם לילדים מפותחים וורבלים לוקח זמן טבעי שהם זקוקים לו על מנת להתאקלם, ותקופה זו של השנה, בה כולם עסוקים בסיומים ובפרידות עשויה להיות קשה לשם כך. לכן, ההחלטה הזו נכונה רק במידה והיא אכן תצטרף לגן שבו תתחיל ללמוד גם בספטמבר. אבל, אם החלטתם שהיא תלמד בגן עירוני בספטמבר - ובזה מעורבים שיקולים אחרים, כלכליים ועוד - ויש לה אפשרות לשהות בבית, הרי שעדיף שלא לדרוש ממנה להסתגל פעמים. בהצלחה מיכל


נלי שלום, סביב גיל שנתיים ילדים מתחילים לגלות את עצמאותם ולרצות לפעול על פי דרכם, זה תהליך טבעי תקין וטבעי של התפתחות. יחד עם זאת, כמובן שצריך ללמוד אותו לשלוט בדחפיו ולא לפגוע בילדים אחרים או בחפצים גם כאשר הוא כועס ומתעצבן. לתהליך הזה, שנקרא וויסות רגשי, יש חשיבות אדירה למידת יכולתו להשתלב מכיון שזה מה שמכתיב עד כמה ייכנע לרגשותיו או יצליח להתאפק וללמוד לשלוט בעצמו. אני מציעה לנסות להבין מהגננת מה הם עושים בגן וכיצד עוזרים לו להירגע, ולהבין שמדובר בתהליך למידה שדורש הרבה מאוד חזרות והסברים. בהצלחה מיכל


הלן שלום, את מתארת פעוט חיוני שרכש כבר לא מעט אבני דרך התפתחותיות בהתאם לגילו. כמובן, שלא ניתן לאבחן אותו דרך תיאור מילולי, ואם דפוסי משחק מסויימים שלו מעוררים בך דאגה מוטב לפנות להתייעצות מקצועית. לא הבנתי האם נמצא במסגרת חינוכית, אבל במידה וכן כדאי כמובן לשאול את הגננת לגבי מידת העיניין שלו בילדים אחרים ומידת יכולתו לפתח משחק ולשהות בו לאורך זמן. בהצלחה מיכל


שלום רב, נשמע שאת מגדלת ילד רגיש מאוד ודעתן, וזו אכן התלבטות האם עבור ילד כזה נכון להישאר במסגרת חינוכית קונבנציונאלית, שבה החלוקה המגדרית ברורה ("הבנים לכדורגל") והדרישות הלימודיות כה אינטנסיביות. ילדים כאלה מוצאים את עצמם לעיתים בצורה טובה יותר מבחינה חברתית במסגרות חינוכיות אלטרנטיביות ואולי כדאי לחפש חלופות. לגבי טיפול, כדאי מאוד לפנות לעזרה של אשת מקצוע שתקח בחשבון גם את המרכיבים הנוירולוגים והחינוכיים ולכן כדאי מאוד לפנות לעזרה פסיכולוגית ולא לתארפיה בהבעה וביצירה. בהצלחה מיכל


מלאני שלום, בנך כנראה ילד רגיש מאוד שחווה אירועים קטנים כדרמטיים ומעוררי מתח, וזה חוזר בעוצמאות שונות ומשתנות על פי מידת יכולתו לשלוט בעצמו באותו רגע או באותה תקופה. העובדה שבעבר נעזר בטיפול ושחוויתם הטבה משמחת, ועל כן יתכן שכדאי לחזור לטיפול, במתכונת דומה או אחרת, לעוד פרק זמן. עבור ילדים רגישים, שגדלים להיות בוגרים רגישים, הצורך בטיפול כדי לנהל את רגשותיהם הוא לעיתים הרבה יותר גבוה מכפי שנראה לעין. כדאי מאוד להתייעץ עם המטפלת מהעבר ולחשוב יחד על מטרות מחודשות, אולי גם בשיתוף הילד עצמו. בהצלחה מיכל


עינת שלום, חגיגת יומהולדת היא בהחלט אירוע מעורר התרגשות ועבור פעוטה בת שלוש זהו העולם כולו: אורחים, מתנות, מוזיקה, ציפיות גבוהות מהיותה מרכז העיניינים וכו'. כמאמר השיר: "זו המסיבה שלי ואבכה אם רק ארצה...". וזה אכן כך, ילדים מתרגשים לעיתים בעוצמות שקשה להם לווסת והם צריכים את עזרת המבוגרים שיתנו לזה פשר - "את מאוד מתרגשת ולכן את בוכה, מותר לך לבכות/להתאכזב/להתעצבן אבל את לא יכולה להרביץ/להרוס/לפגוע"| וכדומה. היא בעיקר צריכה אתכם שתרגיעו ותכילו את העוצמות שהיא חווה. בהצלחה מיכל


יעל שלום, את מתארת התמודדות מורכבת עם בנך בכמה תחומי תפקוד ורובם קשורים לאופן בו הוא מצליח להתמודד עם דרישות המציאות ועם גבולות שאתם מציבים. זהו האתגר הגדול ביותר עם בני השנתיים שמחפשים עצמאות ועדיין צריכים לרכוש הרגלים. אני ממליצה מאוד שתפנו להתייעצות מקצועית על מנת להבין איך אתם יכולים לסייע לו. בהצלחה, מיכל


אלינור שלום, ילדים מפתחים כל מיני התנהגויות בנושא הגיינה, כמו ליקוק נזלת בדרכים שונות ובדומה לבתך, שנראות לנו המבוגרים חריגות ואף דוחות במיוחד. עדיין, אם מדובר בילדה שההתפתחות החברתית שלה טובה וההבנה שלה תקינה, היא תקלוט בהדרגה את החריגות של העניין ותחדול. אני חושבת שאם מדובר בילדה שמבינה עיניין, היא הרי תמשיך לעשות זאת כל עוד אתם תעירו לה ואת העיניין יהפוך למחלוקת מיותרת ביניכם. בהצלחה מיכל


אורנה שלום, קללות בעת התקף זעם הן ביטוי ברור לקושי בשליטה עצמית וביכולת לוויסות התנהגות. אם מדובר בילד שמהלך התפתחותו תקין ואינו סובל מהפרעה התפתחותית נוספת, הרי שהחלק העיקרי קשור בהצבת גבולות ברורה על ידי ההורים. נחוצה אמירה ברורה ועקבית: 'אצלנו לא מקללים' או 'לא מדברים כך בבית שלנו', וכן סיוע במציאת דרכי ביטוי לתחושות שלו: מותר להגיד שכועסים ושמתעצבנים, מותר ללכת לעשות משהו מרגיע במקום אחר או להוציא אנרגיה בפעילות גופנית. במידה ויש ביטויים נוספים של היעדר שליטה עצמית כדאי לפנות לייעוץ. בהצלחה, מיכל