על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

מריה שלום, ילדים בגילו של בנך מפתחים את עצמאותם ואת הבטחון שלהם על ידי התנגדות להורים ואם אין שיוני משמעותית במשפחה שגורם למצוקה או לשינוי משמעותי בהתנהגותו נשמע לי שדווקא טוב מאוד שהוא התחיל להתנגד ולבטא את עצמו. זה כמובן דורש מכם הרבה יותר סבלנות ומאמץ כדי להניע אותו לכדי שיתוף פעולה בהתארגנות ובהתמודדות בחיי היומיום, אבל מבחינת התפתחותו הנפשית, חשוב מאוד שיידע להגיד מה חשוב לו ומה הוא רוצה. אתם אכן צריכים ללמוד להציב לו גבולות אך חשוב לעשות את זה באופן מותאם ולא תוקפני, כדי לתת לו עדיין הרגשה בטוחה, ולא להיות נוקשים כמוהו. ילד שנוטה להתעקש צריך לפגוש הורים שיהיו דווקא גמישים יותר כדי ללמוד איך לעשות את זה בעצמו מבלי להיכנס לויכוחי 'ראש בראש'. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, האמירות הללו מטרידות את ההורים בצדק מכיון שמדובר באמירות אובדניות שמחייבות בירור מקצועי. אל תקטינו את הקושי של משבר ההסתגלות, זו לא מניפולציה, וגם אם כן זה מחייב התייחסות. דכאון אצל ילדים אינו מתבטא בהכרח בהסתגרות ובהפחתת פעילות, לפעמים אף להיפך: ילדים יכולים להמשיך לשחק ועדיין לרצות למות ואף לתכנן את הדרך ורק איש מקצוע מיומן יידע לעשות את ההבחנה ולהבין לעומק את מהות הזעקה לעזרה. אל תחכו. בהצלחה, מיכל


איציק שלום, תקופה של כניסה למסגרות חינוך חדשות או אחרי חופשות מערערת מאוד את הבטחון של פעוטות, קשה להם להתרגל ולהסתגל, יש הרבה גורמים שעליהם לקחת בחשבון כדי להתמודד וזה מאוד קשה. ההיצמדות לדמויות שמקנות בטחון כמו הורים, סבתא או גננת משקפת את הצורך שלה בהגנה ובסיוע בתוך הבלבול המפחיד הזה, וזוהי תגובה טבעית ואף רצויה. כדאי מאוד לאפשר לה את הקרבה הזו ולהדגיש את המסר המתמיד שאתם שומרים עליה, מגנים עליה, עוזרים לה להתרגל ולהכיל את הקושי. אם אחרי תקופה של שגרה במסגרת השנית הדברים לא נרגעים מוטב לפנות לעזרה ולסיוע. מקצועי. בהצלחה. מיכל


ג'ולי שלום, השכבות מאתגרות הן תמיד קשות ומעוררות מתח עם פעוט צעיר, ובוודאי הופכות קשות יותר כשמדובר בפעוט שעליו להסתגל לדפוסי השכבה שונים על ידי כל הורה, במיטה ובחדר אחרים, ובוודאי יחד עם הסתגלות למסגרת גנית חדשה. כלומר, לא פלא שאת יורדת מהפסים, ויתכן שגם אבא שלו, אולם הוא מקטין את הקושי או מגיב לזה אחרת. אני בהחלט מציעה לפנות לסיוע, יועצת שינה היא אפשרות טובה אם מדובר בדמות שיש לה גם מקצוע טיפולי נוסף כיון שנדרשת התבוננות על כל מערך החיים המחודש שלכם ולא רק על שינה. רצוי למצוא סיוע שיביא בחשבון גם אותך, כי אם את עייפה וחסרת סבלנות אין שום סיכוי שבנך יצליח להירגע ולהירדם. בהצלחה מיכל


מיכל שלום, את מתארת פעוטה שמתפתחת נהדר, והיא מתחילה להפגין העדפה. כפי שידוע שתינוקות 'מעדיפים' קולות וםרצופים מוכרים שמקנים ביטחון, כך גם לגבי חידושים אחרים כמו ספרים. לך זה נראה עיניין שולי או תמוה, אבל הספרים המוכרים מקבלים בעינייה עדיפות על פני ספרים חדשים. ולכן, כדאי להמשיך להקריא, (ולהקריא הרבה!) גם ישן וגם חדש, ולהמשיך להציע גירויים התפתחותיים מותאמים לגילה. בהצלחה (ובהנאה....) מיכל


אילנית שלום, מאחר ומדובר בילדה גדולה, וכמובן שהירדמות לצידה כפי שנהוג לעיתים עם פעוטות הינה בלתי מותאמת ולא יכולה להימשך, אני מניחה שלא יהיה מנוס ויהיה עליכם לפנות לייעוץ על מנת להבין מה עובר עליה. בין אם היא פיתחה את התסמין הזה בגלל אירוע אוביאקטיבי שקרה במציאות, ובין אם העיניין קשור לתהליך נפשי פנימי שעובר עליה, וקשור בה, ביחסים החברתיים שלה או ביחסים אתכם, הרי שלא סביר שאתם תישנו לידה. קחו בחשבון שילדים שמחפשים את קרבת הוריהם בלילה הם בד"כ ילדים שזקוקים להוריהם במהלך היום. נשמע לי שמומלץ מאוד לפנות לקבלת עזרה. בהצלחה מיכל



יעל שלום, כולנו מתעוררים במהלך הלילה, אך יודעים להחזיר את עצמנו לשינה ואנחנו עושים זאת באותו האופן בו אנחנו נרדמים בתחילת הלילה. מאחר ובנך רגיל שיושבים לידו, הוא זקוק לזה גם במהלך הלילה כשמתעורר, ולכן, כדי שייתאפשר שינוי, יש לעשות אותו בתהליך ההירדמות. מאחר והדפוסים כבר דיי 'התקבעו', זה לא יהיה תהליך קל, והוא צפוי להתנגד לשינוי כזה. המסר צריך להיות שאתם אוהבים אותו מאוד וסומכים עליו שהוא יכול להירדם לבד, צריך להיות איתו בטקס השכבה של סיפור/שיר/ליטופים ולצאת מהחדר כשהוא עדיין ער על מנת שיצליח להרדים את עצמו. זה עשוי לקחת הרבה זמן, לדרוש הרבה בכי וסבלנות מצידכם, אבל אם אין קשיים רגשיים משמעותיים או בעיות התפתחות, התמדה מצידכם תוביל להצלחה. אם לא הולך, אפשר כמובן לפנות לטיפול וייעוץ. בהצלחה מיכל


אלי שלום, העובדה שבתך כותבת ומבטאת את עצמה היא כמובן נהדרת ובוודאי תורמת להתפתחותה הנפשית מאוד. עדיין, לא כל טקסט ואף לא כל חלום משקפים את המציאות הפנימית באופן מובהק שניתן להסיק דרכו מידע נסתר. אני מניחה שהתייעצות עם פסיכולוגית תוכל לתרום להבנה אותה, אבל לדעתי לא ניתן יהיה להעמיק בזה באמת מבלי להכיר אותה ואתכם יותר. כל ניסיון הסקת מסקנות מיידי, ללא אבחון מעמיק שלה, יהיה סוג של שרלטנות או "פסיכולוגיה בגרוש", ולכן הייתי מאוד נזהרת בזה. וגם, מדוע בכלל להעביר אותה תהליך כזה....? בהצלחה, מיכל


רוני שלום, מרבית הפעוטות שהתפתחותם תקינה 'מבינים' בשלב מאוד מוקדם שלא עושים קקי בלילה, זה קשור לתזונה ולחילוף החומרים. לפיכך, נשמע לי שבתך בעצם מתמודדת עם קשיים בשינה, כלומר, היא מתעוררת, לא מצליחה להרדים את עצמה חזרה, נכנסת להיפר-פעילות, שמהלכו גם מעירה אותך ועושה קקי. את צודקת שהדרך להפחית את זה לעיתים היא להימנע מקשר עין ומהדלקת האור כדי שזה לא יהפוך לזמן משחק, אבל נשמע לי שצריך להעמיק בהבנה גם של דפוסי השינה והאכילה שלה, כך שלפני שפונים לכיוונים הרגשיים והנפשיים, מוטב להתייעץ עם דיאטנית ועם יועצת שינה. בהצלחה, מיכל


שלום רעות, עיניין הרעשים הוא אכן לא נעים, ועשוי להיות חוויה קשה אצל פעוט רגיש, אבל זה מצטרף לשינויים הדרמטיים יותר: לידת האח ומעבר הדירה. מה שמקטין את הסיכוי שאכן יתפתח קושי קבוע הוא לתמוך בו מאוד מאוד ולתת לו חוויה של הגנה למרות הלחץ: הרעש מפחיד אבל לא מסוכן, אימא/אבא שומרים עלייך, אתה מוגן וכיוצ"ב. חשוב לוודא שכן מרחיקים אותו ממוקדי רעש ושמסבירים לו מה צפוי: תיכף יהיה רעש חזק ואנחנו נלך למקום אחר כי אתה מפחד. בהצלחה מיכל


שי שלום, ההתנהגות שאת מתארת מאוד מאםיינת פעוטות בני גילו של בנך והדרך לסייע בכך היא בדיוק מה שאת מתארת: להרחיק אותו בעדינות, לומר שאסור לנשוך, ולהציע צעצוע חלופי. חינוך לוקח זמן, ולכן נדרשות הרבה חזרות על התגובה הזו, מבלי לאבד את השליטה ולהתפוצץ עליו בכעס. חשוב שכך ינהגו גם בגן שלו. חשוב כמובן שהגן לא יהיה עמוס מידיי ושהצוות יהיה סבלני ככול הניתן. בהצלחה, מיכל