על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רחל, כידוע, ילדים היום חשופים לכמויות מידע ותכנים שאינם תואמים לגילם דרך המדיה . אם בעבר ילדים היו מסתפקים בלשחק בשדים או שודדים, הרי שהיום זה מוכרח להיות מצולם ומוסרט כדי שירגישו שזה משמעותי. העיניין הוא שבגילם הצעיר הם עשויים להיבהל מהעוצמות של עצמם או לחוות את זה באופן מציאותי שגולש מחוץ לגבולות המשחק. אני מציעה לנסות להבין מה בדיוק הם מדמיינים או מתכננים לעשות, ללוות אותם בשלבים הללו וגם לוודא שהם מבינים בכל שלב ושלב שמדובר במשחק. אם להרגשתכם מדובר בתסריט שבו הבטים מציאותיים מידיי, שחורגים מגבול של משחק דמיוני מצולם, והם לא מצליחים לווסת את הדחפים האלימים שלהם מוטב להגביל ולעצור את זה. כדאי גם לוודא דרך המחנכת או יועצת בית הספר האם בכיתתם ניתנת הדרכה על סכנות ברשת ועל הסיכוי לפגיעה באדם אחר גם אם מדובר בחוויה שהינה ויראוטלית לגמריי. בהצלחה מיכל


אורנה שלום, את מתארת התנהגות לא-מוסתת של בנך כלומר הוא לא מצליח לשלוט בעוצמת הרגשות השליליים שהוא חווה ואז מגיב ברגרסיה - התנהגות המתאימה לילדים צעירים ממנו. השאלה מה לעשות קשורה בשאלה עד כמה תגובות אלה תדירות ומפריעות לו להתנהל ביומיום. אם אתם מרגישים שעוצמות אלה מפריעות להתפתחות שלו או לשלווה של כלכם מוטב לפנות לקבל סיוע: תוכלו אתם ללמוד איך לעזור לו במתקפות הללו ובהמשך אולי כדאי יהיה לחשוב גם על תמיכה רגשית בשבילו. בהצלחה מיכל


עדי שלום, את בעצם מעודדת את בתך לעצמאות ולהסתגלות ולפי התגובות שלה עד כה נראה שזה מותאם ואפשרי לה. עצמאות מוקדמת בהחלט יכולה לקדם בטחון עצמאי ותחושת מסוגלות. יחד עם זאת, ובעיקר סביב הלידה הצפויה, כדאי לשים לב היכן היא מקבלת את הזכות להיות גם 'קטנה' ועדיין נזקקת אליכם כי אחרי הכל מדובר בפעוטה צעירה מאוד ואין לקחת לה את הזכות הזאת. חשוב יהיה להמשיך להתייחס אליה על פי גילה מבלי להחזיר לה את הסממנים הינקותיים כמו חיתול או בקבוק. היא יכולה לזכות להתייחסות הזאת גם באופן מופשט יותר על ידי התייחסות לעולם הרגשי שלה בצורה מותאמת. בהצלחה מיכל


ראלי שלום, תארת היטבאת המאמצים שאתם עושים כדי לתמוך בבתך למרות כל המשברים ואכן נשמע שאתם מבינים את המורכבות שהיא חווה ומנסים להקל עליה וכל הכבוד על זה. לעיניין הטיקים, זה אכן עשוי להיות סימפטום נוסף של המתח והחרדה שלה, ויתכן שיתמעטו באמצעות הטיפול הרגשי. ישנן גישות שדווקא מציעות שכן להגיב ולדבר עם הילד על העיניין ואף לתת חלופה התנהגותית כשזה קורה,. בהנחה שאין כאן עיניין נוירולוגי שדורש התייחסות, אלא נפשי בלבד, כדאי להתמקד בכיוון הזה ולעזור לה להפוך את ההתנהגויות הרגשיות למילים. בהצלחה, מיכל


אורה שלום, את מתארת תהליך יפה והדרגתי שאתם עושים עם בנך תוך הקשבה לקצב שלו והיענות לקושי. ילדים נבדלים זה מזה במידת יכולתם לנהל תהליך של חינוך לניקיון ובמידת הסיוע שהם צריכים: יש ילדים אצלם מדובר בתהליך ארוך וממושך, רווי אכזבות ופספוסים, ולשם כך הוריהם צריכים להצטייד בהרבה סבלנות ובהרבה תחתונים נקיים... תנסו להעביר מסר ברור לגבי הציפיות - השימוש באסלה, וכן מסר ברור לגבי הליווי והתמיכה שתתנו לו לשם כך. בהצלחה, מיכל


קרן שלום, בהנחה שהתפתחותו תקינה, בגילו הצעיר בנך בעיקר צריך תיווך ועזרה בהבנת הסיטואציה, הסבר מילולי מצד המבוגרים לאירוע-לקחו לך, להרגשה-זה בטח לא נעים או מעליב, ולתגובה-תבקש עזרה, תבקש בחזרה, תבחר משחק חדש. הפתרון הוא הרי לא בהכרח לחטוף בחזרה, הוא בעצם צריך סיוע בפיתוח של פתרונות למצבים רגשיים ואת זה עושים בהרבה חזרות ובהרבה סבלנות. בהצלחה, מיכל



צילי שלום, את מתארת מהלך אופייני ביותר סיטואציה הזו, וסביר שהלידה לא תרמה לעיניין מאחר ואתם פחות פנויים ויש התרגשות גדולה. אני מציעה להתאזר בסבלנות ולהמשיך להציע בשעות קבועות, לא להיבהל מתגובות הרתיעה שלה ולא לנזוף בה בפספוסים. זה ייקח זמן, והשגרה צפויה לעזור. לגבי טיפול באמצעות בעלי חיים: מדובר בחוויה שיש בה ערך רגשי נעים לא פעם, אולם זה לא יכול להחליף טיפול נפשי אם תצטרכו ובוודאי לא יכול לתת מענה לצורך שלכם בהדרכה סביב העיניין. אם את מרגישה שהיא צריכה מסגרת אישית של תמיכה ותשומת לב בתקופה כזו, והיא אוהבת בעלי חיים, זה יכול להיות חוויה חיובית. בהצלחה מיכל


שרון שלום, קשה להסיק מהתנהגות כל כך ספציפית מה הגורם לקושי הזה של בתך מבלי להכיר אותה יותר לעומק, ולהבין את התמונה הרחבה יותר הקשורה בתגובות הרגשיות שלה לסיטוציות דומות או שונות וכן את הרקע האישי והמשפחתי שלכם סביב אובדנים ופרידות. ילדים שנאלצו להיפרד מדמויות קרובות ואהובות מגיבים כך לעיתים, אבל גם אם אין אירוע כזה בעברה הרי שהיא מייחסת לחפצים משמעויות עמוקות מכפי שמקובל. אני מציעה לנסות לדבר איתה על זה ולבדוק אפשרויות שייקלו עליה, כמו למשל תיקון והדבקה במידת הצורך, שימוש חוזר ועוד, וכן יצירת אלבום צילומים של החפצים הללו, כדי שמשהו מהם כן יוכל להישאר. אם להרגשתכם העיניין משמפיע על חיי היומיום שלה במידה ניכרת מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל



שלום עינת, את צודקת שחרדת זרים מופיעה לרוב בגיל צעיר יותר, אולם לפעוטות יש מגוון סיבות להגיב באי נוחות כלפי מבוגרים לא-מוכרים ולא תמיד מדובר באותה תופעה. קשה להעריך מה מקור הפחד שאת מתארת, או האם הוא קשור בקשר מיידי לנסיעה שלכם (ההאם הפחד הזה הופיע מייד לאחריה?) בכל מקרה אני מציעה להתמקד באופן בו אתם מעניקים לה בטחון ומתווכים לה באופן מילולי גם את התחושה שלה - אולי את קצת חוששת כי את לא מכירה את סבתא של עידו- ובעיקר את תחושת הנחמה והבטחון - אבל היא סבתא מאוד נחמדה, בואי נלך יחד להכיר אותה. אם נראה לכם שהרתיעה שלה הופכת להימנעות, למשל שהיא מסרבת ללכת לבתי חברים או להיכנס לחנויות בגלל זה, מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


גיא שלום, אתה מתאר סיטואציה שכיחה ושגרתית בין אחים קרובי-גיל, שבה ה'גדול' הוא בעצם פעוט צעיר מאוד שזקוק להרבה מאוד תיווך וכמובן לגבולות וסמכות. חינוך הוא תהליך ממושך וסיזיפי, אבל זה בדיוק מה שנדרש כאן... עליכם ללמד את הילדים להסתדר ביניהם ולטפח יחסים ללא אלימות על מנת לשמור ולהגן על שניהם: על הצעירה מפני התוקפנות של אחיה ועל הבכור מפני התוקפנות של עצמו. נדרשים הסברים חוזרים ונשנים, והמון התייחסות לרגשות כמו אהבה וקנאה, ובעיקר, המון סבלנות... לגבי מתכונת הענישה שהצעת, אני חוששת שבנך צעיר מידיי לזה-אין לו דרך 'לחשוב' על מעשיו בעצמו, הוא צריך תיווך ברור לעיניין. בהצלחה, מיכל