על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שיר שלום, בתך נכנסה למערכת גנית חדשה ומלאת אתגרים, ובמקביל אחותה הופכת להיות יותר ויותר אטרקטיבית ומעוררת עיניין. אלו הם מצבים שמעוררים תחושת חוסר שליטה והדרך המרכזית שנותרת לה לשלוט היא בצרכים שלה. היא לא מוכנה להפסיד רגע אחד מההתרחשות 'ולהרפות' מתוך החשש שעוד משהו מעורר לחץ שכזה עשוי לקרות. אני חושבת שכדאי להתייעץ עם הגננת עד כמה ניתן לעשות בגן תוכנית התנהגותית ולסייע לה ללכת לשירותים באופן עקבי, למשל אחת לשעה, תוך שמגנים ושומרים על מקומה במשחק, וגם בבית לנסות לעזור לה להרפות ולשחרר במידת האפשר. אם אתם מרגישים שהמתח פוקד אותה בעוד תחומי חיים, מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל



נאור שלום, ראשית, זה מאוד משמח שאתה מנסה לחזור ולהיות עם בנך בקשר וזה כמובן חשוב לו מאוד ועתיד להשפיע על מהלך חייו. יחד עם זאת, אין ספק שמדובר בטלטלה משמעותית עבור שלושתכם ובגילו הצעיר זו הדרך שלו לבטא את זה. בנוסף, כמו שציינת, הוא בשלב התפתחותי של פיתוח עצמאות שמתבטא ברצון )חיובי( להתנגדות וזה כמובן מגביר את העוצמה. אני מאוד ממליצה להיעזר באנשי מקצוע בליווי תהליך שכזה כדי שחידוש הקשר יהיה מייטיב וחיובי לכולכם. בהצלחה, מיכל


שלום אליה, למרבה הצער לא קיימת דרך 'למנוע משקעים' במצב כזה. בתך גדלה עם הידיעה שיש לה אימא שמשקיעה בה ואוהבת אותה, ויש לה אבא שמופיע ונעלם ושמידת המחוייבות שלו כלפי שתיכן מאוד נמוכה עד לא קיימת. הידיעה הזו קשה לעיכול, אבל לתוך זה היא גדלה ומתבגרת, ורק השקעה רבה שלך בה ובבניית הדימוי העצמי שלה תאפשר לה לפתח תחושת עצמי מספיק יציבה כדי להבין בהדרגה שלא היא 'האשמה' במצב, כלומר זה לא שהיא צריכה להיות ילדה אחרת/יותר טובה/יותר מספקת כדי שהוא יגיע, אלא שהוא פשוט גבר עם יכולות נמוכות שלא מסוגל לקחת אחריות. אני מציעה לך לא לתרץ, אלא להתייחס לזה כפשוטו - אבא כיום לא מסוגל, ואם היה מסוגל הוא בוודאי היה מגיע, ובנתיים הוא מפסיד את הזמן הנהדר שהיה יכול להיות לו איתך בגלל שאת כזאת מקסימה ונהדרת. האם זה 'מונע' משקעים...? לא. אבל אני תקווה שזה יאפשר לה בבגרותה בכל זאת לפתח תחושה יציבה של עצמה כדי ליצור מערכת זוגית טובה ומספקת. בהצלחה מיכל


ליטל שלום, את צודקת: המעברים והשינויים הללו לא קלים לילדים צעירים ובהחלט דורשים היערכות וחשיבה, אבל אני מניחה שאם הייתה אפשרות אחרת - למשל, להמשיך להסיע אותה לגן הנוכחי עד הקיץ, הייתם וודאי עושים זאת, וזה כנראה בלתי-אפשרי. לפיכך, נותר רק לסייע לה בתהליכי הפרידה והקליטה ולתת מילים ומשמעות לקושי שבוודאי יהיה לה. לעיתים הקושי נובע פחות מהמסתגלות לגן, אלא מהעובדה שגם ההורים בתקופות האלה פחות פנויים להכיל את הרגשות הקשים שמתעוררים או ללוות את התהליך מאחר ואתם תהיו עמוסים באריזה ובפריקה ולכן כל היערכות שלכם לנושא ותשומת לב לעיניין בהחלט יכולה לעזור. בהצלחה מיכל


נטלי שלום, ברור לגמריי שאתם לא יכולים לישון במצב כזה, אבל עם ילדים צעירים לפעמים נדרשת תקופה כזו כדי להחזיר את השינה למסלול, ואתם תדרשו לקום, ללטף ולהבהיר לו שאתם כאן לידו מבלי להוציאו מהמיטה או לתת משהו אחר פרט לליטוף ובקבוק מים. אין טעם בהדלקת האורות או בצעצועים, זה רק מעודד התעוררות. במצבים מסוימים יעיל שאחד ההורים יישן לידו על מזרן בימים הראשונים עד להרגעה. אני לא. יודעת מה גרם לזה להתחיל, אבל אם לא תגבילו את ההיענות זה לא יפסק. בהצלחה ולילה טוב, מיכל


שלום רב, העובדה שעליו להחזיר ולהתנצל לא הופכת את זה לנחלת הכלל, נסי לוודא עם המורה שאתם שומרים על דיסקרטיות רבה ככול הניתן. המסר שיש לך כאן עבורו, לגבי לקיחת אחריות על המעשה, ישרת אותו הרבה יותר מאשר חוסר התמודדות. זו בדיוק דוגמא למצבים שגם הילדים צריכים להבין שההורים שלהם לא תומכים בכל מעשיהם ושיש גבול שלא עוברים ביחסים חברתיים. נשמע שבנך סיפק לכם בהחלט הזדמנות לשיעור חשוב בהצבת גבולות ברורים. בהצלחה מיכל


שלום רב, אתה מתאר מצב עגום מאוד של יחסים שאותם בתך צריכה לשאת על גבה ואני רוצה לחזק אותך מאוד על הרגישות אליה במצב הזה. התופעה הזו, הקרויה לעיתים 'תסמונת הניכור ההורי' פוגעת מאוד בילדים ורק הבנה כפי שאתה מציג יכולה למנוע את זה. חשוב לומר לה שאתה ואימה אוהבים אותה מאוד ושניכם רוצים בקרבתה ושכל אחד מכם עושה כל שביכולתו להיות איתה ללא קשר ליחסים שקיימים ביניכם. מותר לה 'להנות' עם שניכם מבלי להרגיש שהיא פוגעת באחד מכם וזוהי מורכבות גדולה מאוד עבור ילדה צעירה. חשוב שהיא תשמע ממך שגם אימה עושה את זה בדרך שלה ושחוסר ההסכמה הזה בדיוק הביא אתכם לבחור לגדל אותה בנפרד ולא יחד. המשך ללוות אותה אל פתח הדלת, זה בהחלט חשוב לה ואתה כמבוגר יכול להצליח להתאפק ולא להגיב באופן דומה, "להתעלות" מעל זה. בהצלחה, מיכל


שלום רב, למרבה הצער כל קונסטלציה של מעברים בין בתים אינה מועילה לפעוטות בגילה של בתך. אני לא מכירה מחקר שהציג העדפה של סידור כזה על פני אחר, ולרוב מנסים להגיע להסכמה על ביקורים ללא לינה באחד הבתים, מרחיבים לסופי השבוע ורק בשלב השלישי בונים תוכנית הכוללת הסדרי ראייה כפי שמקובל אצל ילדים בוגרים יותר. הסיבה היא שעבור ילדים צעירים שעדיין רוכשים הרגלי שינה לעיתים קשה מאוד לבנות הרגלים נפרדים לשני מקומות. יחד עם זאת, מאחר ויותר חשוב שיהיה לה קשר קבוע ורציף עם כל אחד מכם, ושניכם חשובים לה במידה שווה, הרי שכדאי שתגיעו להסדר שבו הכי נוח לכם כדי שתוכלו לעמוד בו ולהקדיש לה את מלא תשומת הלב וההתייחסות כפי שאתם בוודאי רוצים. בהצלחה מיכל


דריה שלום, אני מניחה שההתרשמות שלך שבנך אינו משתלב חברתית קשורה לאופן בו הוא חווה את הכיתה שלו: לא מזמינים אותו לפעילות אחה"צ? האם הוא לא רוצה קרבת חברים? אני מציעה לערב את המחנכת, ובמידת הצורך גם את היועצת ופסיכולוגית בית הספר. חשוב להבין האם לחוסר ההשתלבות הזה יש גם ביטוי בחיי היומיום בבית הספר, בשיעורים ובהפסקות, ויתכן שקבוצה לטיפוח מיומנויות חברתיות תוכל לסייע לו. בהצלחה מיכל


שירה שלום, מידת המסוגלות של ילדים להתאים את עצמם לדרישות חיצוניות משתנה בין ילד לילד והינה תלויית מזג והקשר. ההבחנה שעשית בין מצב שהוא עם בני דודים/ללא - בני דודים נוספים, וכך בין ערב שבת/שאר ימי השבוע משקפת בדיוק את נושא ההקשר: כאשר יש תעסוקה נוספת, הוא מצליח להתאפק ולהתאים את עצמו, ובהעדרה קשה לו. זה מתקשר כמובן למה שציינת - מידת יכולתו לקבל גבולות והמצבים בהם הוא צריך הבהרה יותר ברורה של החוקים. אני מציעה להגדיר לו מראש מה מצופה ממנו בעת הארוחה, למשל "לשבת 15 דק'", ואז להיערך מראש לאפשרות שהוא יצטרך למצוא לעצמו עיסוק. להביא איתכם חפצים מתאימים שבהם יוכל להתעסק בהעדר בני דודים או טלוויזיה, וכך גם להגדיר לו : אתה תשב למשך רבע שעה ואחר כך תבנה בלגו. ציפיות ברורות הם חלק מרכזי מהעיניין, והיכולת שלכם להתאים את הסביבה לצרכים שלו ולמידת המסוגלות שלו מאוד תעזור כאן. בהצלחה מיכל


דוד שלום, תחילה ברצוני לחזק אותך על ההתבוננות הרגישה והאמפתית כלפי בתך: זיהית נכון והיא כנראה עוברת תקופה קשה שגורמת לה להסתגר. העובדה שהיא התחילה לישון בבית שלך הופכת את הפרידה שלכם למוחשית וממשית יותר, זה כבר לא משהו ארעי, וזה עושה את זה יותר קשה. אני מציעה להמשיך לחזר אחריה ולהתעקש על הזמן איתה, לעודד אותה לפעילויות משותפות ככול הניתן, כאלה שבהן שניכם נהנים וצוברים חוויות חיוביות יחד - הכוונה לא לאיזו חופשה מפוארת, אלא לרגעים אישיים ואינטימים כמו הליכה לגלידריה, רכיבה על אופניים וקריאת סיפור יחד, מצבים שניתן לשמר ביומיום באופן רציף שיעודדו אותה לביטחון בקשר איתך ולאהבתך הרבה אליה, כמו גם לסבלנות שלך להכיל אותה בכל דרך. אני מניחה שעם הזמן היא תצליח לדבר יותר, כאשר תרגיש שאתה באמת פנוי לשמוע ולהקשיב למה שהיא עצמה עוברת ולקושי שלה. כדאי לערב גם את יועצת בית הספר בעיניין הזה. בהצלחה רבה מיכל