על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום הילה שבורון
בוגרת תואר שני בשיקום באוניברסיטת בר אילן (MSW), מתמחה בהדרכת הורים ובטיפול פורום הדרכת הורים
באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים. בעלת ידע בנושאי זכויות וחקיקה בתחומי השיקום והתפתחות הילד.

הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום אורלי הסקרנות של בנך טבעית, ויתכן אף שדוקא בגלל שהתנהגות זו כל כך מפעילה אותך הוא חוזר עליה, אולי כדי לבדוק גבולות ואולי בשביל תשומת לב. מציעה לנסות לתת לו תשומת לב בצורה של חיזוקים חיוביים, זמן איכות אחד על אחד, ולבדוק האם ההתנהגות נעלמת. בנוסף, נסי לשוחח איתו על נושא הפרטיות לא מתוך כעס ותגובה להתנהגות, אלא ממקום שאת מבינה את הסקרנות שלו. שאת מבינה שזה יכול להיות נעים לו לגעת בעצמו, ולבדוק אם יש לו שאלות לשאול אותך. כמובן שיש להבהיר לו שמגע באחרים במקומות אינטימיים איננו מתאים ובגלל נוגעים רק אם זה מתאים מתבחינת הקירבה ורצונות של האחר. אבל חשוב להבין ממה נובעת ההתנהגות ולהפריד בין הצורך שלו במשהו ממך להתנהגות ספציפית זו. אם כל זה לא יוצר שינוי, ממליצה לפנות להתיעצות עם איש מקצוע. בהצלחה.


שלום דנה, קשה לתת תשובה ברורה. אני ממליצה לשבת לשוחח עם בנך בן ה11, לשיחה רגועה, עם כוס שוקו או תה בערב ובקשט ולשאול אותו מה מביא אותו להתנהגות זו. מה המגע הזה משרת עבורו. לשתף אותו שאת מאוד אוהבת אותו ושמחה לחבק אותו אבל שלפעמים לא כל אחד בכל זמן נתון רוצה שיחבקו אותו. לשוחח בנעימים, ולא מתוך נזיפה על גבולות גוף וזכותו של כל אחד לשמור על מרחב אישי. ומתוך זה להסביר שהוא נכנס לגיל ההתבגרות וזה גיל זבו הוא צריך ללמוד להכיר את גופו ואת המרחב האישי שלו ולכן הוא צריך לעבור לישון במיטה שלו. אולי כדאי בכלל שכולם ילכו לישון במיטה שלהם - אולי כל הסידור הזה מבלבל אותו והוא צריך סדר חיצוני שיאפשר לו לארגן את עצמו מבפנים. זה גיל בו ילדים נוטים להיות פיזיים מאוד, חלקם מבטאים זאת במשחקי מכות ואולי אצלו זה בחיבוקים. אם השיחה והצבת גבולות לא עוזרים, כדאי לפנות לאיש מקצוע שיאבחן אם לא מדובר במשהו מעבר לכך.


שלום אלונה. קשה מאוד לתת עצה בגי לכל כך צעיר עם מידע מועט. יתכן והילדה צריכה פשוט ללמוד להרגיע את עצמה, ואת זה עושים עם המון סבלנות, תיווך, ובהדרגה להגדיל את טווח ההתמודדות שלה עם דחיית סיפוקים ותסכול. אבל יחד עם זאת יתכן והיא חווה קשיים אחרים כמו ויסות חושי או כאב.... אני ממליצה בחום להפגש עם איש מקצוע שבכל מקרה יוכל להדריך אתכם ולהדגים כיצד אפשר לסייע לה ללמוד להרגיע את עצמה ולווסת את תגובותיה הרגשיות.


שלום שימרית את מתארת התנהגות שמאוד מאפיינת שת הגיל של בתך. מצד אחד מצפים מהם להיות "גדולים" ובוגרים כלומר- להסביר במילים מה רוצים, לא לבכות ולהתפרץ ומצד שני הם מאוד קטנים עדיין ובאצמם לא מבינים מה עובר עליהם וגם פעמים רבות לא מבינים את הסיטואציה החברתית נכון עדין. אכן צריך המון תיווך- מי אמר מה, ולמה הילדה הרגישה ואיך אפשר להבין את מה שאמרו לה בצורה אחרת, לעזור בפרשנות גם של הסביבה וגם של העולם הרגשי שלה. פחות לגרום לה בושה ואשמה על הבכי אלא יותר לתת לה כלים להבין את העולם ואת התפקיד המשתנה שלה בו. בגלל שהכל מורכב עבורם, וכל היום בגן הם אסופים יותר ונדרשים יותר לחוקים החברתיים, קורה שבבית ישנה התפרקות- הם כבר עייפים ומרשים לעצמם פשוט לפרוק את המתח של כל היום. היא תבשיל עם הזמן...


שלום אתי. את מתארת שינוי בהתנהגות שנשמך כבר שנת לימודים שלמה. אני ממליצה לבפגש עם המחנכת ועם היועצת ולהבין האם גם בבית הספר התנהגות זו מופיעה או שהיא אוספת את עצמה כל היום ואז מתפרקת בבית או שהיא חווה קשיים גם בבית הספר. חשוב לשמוע האם יש קשיים לימודיים או חברתיים בבית הספר שיצרו את השינוי בהתנהגות. כמו כן לחשוב האם משהו בבית השתנה בשנה זו. קשה להבין בטווח כזה של זמן האם יש כאן עניין של בדיקת גבולות או קשיים רגשיים של הילדה. ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע שיראה אתכם ואת הילדה ויוכל להבין מה מקור הקושי.


אמא יקרה, החלק המרגיע הוא שזה לא רק אצלך בבית... כנראה שמשהו בהתבגרות המוקדמת - גיל עשר שאמור להיות עדין גיל של ילדות אבל הם חשופים לתכנים שלא לגילם מבלי שיש להם כלים להתמודד עם תכנים אלו- מציף רגשית ונותן להם אשליה של מסוגלות יתר- מעין אשליה של גיבור על - שרוצה לבדוק מי יכול עליו. את דואגת ובצדק כי דברים עוברים עליו . יכול להיות שמעבר למורכבות של הגיל קורים לו דברים בבית הספר, הקונפליקט הזה יחד עם המתירנות הכללית בסביבה שלו, בדור הזה, מציפים אותו ומבלבלים אותו עד כדי בדיקת גבולות - שלך ושל עצמו. אני ממליצה להתמודד בשני מישורים- האחד, וזה קו מנחה לכל שלבי גיל ההתבגרות- להשאיר ערוץ פתוח לתקשורת. עם ובלי קשר להתנהגות הלא מקובלת - לא לוותר על רגעים של שיח- כשהוא רגוע, בערב ולפני השינה- להציע לו לשבת לכוס תה או שוקו ולשוחח. לא על ההתנהגות שלו אלא על מה שלומו, ומה שלומך, איך עבר עליך היום ולשאול על היום שלו. ללמד אותו דרך דוגמאות שלך כמה הדילמות של חיי הבוגרות מוכרות וידועות, ושיש דרכים ללמוד להתמודד איתן. המישור השני- הוא הצבת גבולות ומשמעת. הוא חייב להבין שזכויות ניתנות למי שעומד בחובות שלו . החובה שלו היא ללכת לבית הספר ולכבד אותך. לפני הכל. אח"כ חובתו לשמור על רכוש שעבדת קשה כדי לקנות, לתרום את חלקו במטלות הבית, גם זה כבוד. את הזכויות שלו- משחקי מחשב, טלפון, חברים- מה שתחליטי, ומה שחשוב לו- יוכל לקבל כשימלא את חובותיו. הוא צריך לדעת מה התוצאה של התנהגות כזו או אחרת. יחד עם זאת חשוב לומר שפעמים רבות- הם לא מתכוונים הלתעלם. הם כל כך שקועים במשחקי המחשב ובעצמם בגיל הזה, שהם לא באמת שומעים. לפני שמתחילה הסמלה, תוודאי שהוא שמע, סכמי איתו מתי יעשה מה שביקשת. תני לו הזדמנות לעשות בזמן שלו .


שלום טלי, אכן יש סיכוי טוב שהגורם הוא התנהגותי. פעמים רבות יש תקופות קצרות ש"הסדרים משתבשים" ולרוב השיבוש חולף כפי שהגיע. ממליצהלקחת הרבה אויר ובסבלנות רבה להשכיב אותה במיטתה ולדבר אליה בדיוק כמו שאת עושה. אם היא מתחילה לבכות ומעלה ווליום, להרים אותה, לחבק ולהרגיע ולהחזיר למיטה. יתכן שבלילות הראשונים תצטרכי להרים ולהוריד פעמים רבות... אבל סביר שתוך יומיים הכל יחזור למקומו. בהצלחה.


שלום אורלי, נשמע שאת בכיוון הנכון. כדי לדייק את התגובה, הייתי ממליצה לשבת איתה לשיחה, בשעת רגיעה, אולי אפילו עם כוס שוקו ולומר לה שאת אוהבת אותה ורואה את היא מתבגרת וגדלה, ויחד עם זאת יש התנהגויות שלא מקובלות עליך. שכשהיא אומרת לך מילים לא יפות, זה גורם לך להרגיש מאוד לא נעים. שאם ילד בגן יקרא לה בשמות אלו- היא בטח לא תרגיש נעים. לבקש ממנה ולהפסיק ולומר לה שכשהיא מדברת אליך בחוסר כבוד, את לא תתייחסי אליה עד שתפסיק ותתנצל. כי כבוד זה דבר הדדי- כדי לקבל כבוד צריך לתת בחזרה. חשוב להסביר בדיוק מהן המילים שלא מקובלות עליך. ואז להיות עקבית. ברגע שהיא אומרת מילה שאיננה מקובלת- לנתק מגע. לא להתייחס. עד שהיא מתנצלת. אני בטוחה שתוך ימים ספורים ההתנהגות תכחד. בהצלחה.


שלום אורלי. נשמע שבעיקר נכנסתם לסחרחרת של משא ומתן בו הילד מנהל את העניינים... אני מציעה שקודם תחליטו מה בעיניכם לגיטימי, ומתי וכמה נכון בעיניכם שהילד בגיל כה צעיר יצפה במסך. מה המינון המתאים. ילדים בגיל זה אכן נהנים בעיקר לצפות שוב בשוב בתכנים מוכרים. השאלה לא לגבי סרט מסויים או גיוון אלא לגבי בדיקת הגבולות. ברגע שאתם תחליטו מה מתאים- ואם לתת לו קצת בבוקר גורר היסטריה, יתכן שחלק מזה הוא החשש שלכם מסצינה שתתקשו להשתלט עליה. חשבו שתהיה עיקביות בין שניכם ומיום ליום לגבי ההחלטות שתחליטו. חשבו להסביר לו שדברים עומדםי להשתנות ושאבא ואמא מחליטים. שימו לב שלא לחרוג מההחלטות שלכם רק כי זה נוח לפעמים שלא להכנס איתו לעימותים כי אז הוא מקבל חיזוק חיובי על משא ומתן. בהצלחה


שלום ליהי. בהורות יש פעמים רבות הבדלי תפיסה בין שני ההורים לגבי מה נכון. השאלה האם חילוקי החדעות ביניכם נוגעים רק לעניין זה? האם בתחומים אחרים אתם מצליחים לדבר על הפערים ביניכם ולמצוא דרך מגשרת? קשה להבין מהתיאור האם מדובר באמת רק בתפיסה שונה או במשהו חריג . למעט מקרי קיצון, אין נכון או לא נכון בהורות ולכן המפתח הוא התקשורת ביניכם. במקרים בהם אתם מתקשים למצוא דרכים במתאימות לשניכם, הדרכת הורים בתיווך איש מקצוע יכולה לסייע מאוד. בהצלחה



שלום אורלי, נסי לשוחח איתה ולהבין מה עובר עליה. כנראה שחסרות לה מיומנויות חברתיות, או שהיא מחפשת את מקומה בבית בין אחיה/ אחיותיה הגדולים. בנוסף אפשר לפנות ליועצת בית הספר ולבקש ממנה לשוחח עם הילדה ולחוות את דעתה מה מקור הקושי. יתכן ושווה בהחלט לשקול טיפול רגשי לילדה. בהצלחה