על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום עבקרב תינוקות ופעוטות שהתפתחותם תקינה, הניפנופים עשויים להיות תוצאה של התרגשות , אבל אני מציעה שתתייעצי גם עם הפיזיותארפיסטית שמטפלת בה או עם רופאת הילדים במידה ואת חוששת יותר. בהצלחה מיכל


נוגה שלום, אם ילד לא רוצה ללכת לגן, יש לו סיבה טובה לכך, כי בגילו מרבית הילדים נהנים מאוד בגן שאמור להיות סביבה מייטיבה ובטוחה. הסיבה יכולה להיות קשורה בגן: אוירה לא נעימה, העדר חום וחיבה, גירויים לא-מספקים ועוד; או סיבות הקשורות בילד ובמשפחה. מהתיאור שלך קשה לדעת מה קורה לו, אבל בוודאות עולה שחשוב להאסין לקריאה הזאת ולנסות להבין. נסי לשוחח לעומק עם הגננת להבין מה היא חושבת, מה לדעתה יכול לעזור לו, ובמקרה הצורך נסי לערב את השירות הפסיכולוגי של הרשות. בהצלחה מיכל


שירי שלום, אני חושבת שהאופן בו אתם מנסים להתמודד ולעזור לה הם דרך טובה: להפוך את העיניין למשחקי ככול הניתן, לסייע לה לחפש את אותה דמות, ובעיקר להסביר לה שגם אם היא ראתה מישהו כשהייתה חולה, הרי שכעת הוא איננו ושאתם ההורים שומרים עליה מכל משמר. המשיכי לוודא שהתנהגותה כפי שנצפית בבית ובגן אכן לא משתנה. בהצלחה, מיכל


שלום הילה, ההתנהגות 'נורמלית' במובן שהיא דיי שגרתית: ילדה שבודקת גבולות ומוציאה את התוקפנות על ההורים. יחד עם זאת, מאחר וזה מאוד מעכיר את היחסים ביניכם ומעורר הרבה מתחים בבית, אני חושבת שכן כדאי לפנות ולהתייעץ עם אשת מקצוע. יתכן ובתכם מתמודדת עם רמת מתח גבוהה, רצון רב להצליח ולהצטיין, וכל ההתמודדות שלה רוויה בהרבה מאוד מתח. הדאגה לעתיד אינה שהיא תהיה שתלטנית, אלא דווקא שתהיה מבוהלת וחסרת בטחון במובן של לא סומכת על עצמה. בהצלחה, מיכל


סמדר שלום, נשמע לי שהבחירה למצוא עבורו זמן ייחודי עם אבא הוא רעיון מצויין ואתם קשובים לצרכיו בדרך הזו. אני חושבת שהעובדה שהוא מצליח 'להבחין' בין בוקר עם השכנה לבין בוקר שבו את לוקחת אותו, מעיד שהקושי אינו בגן, הוא כנראה כן נהנה שם, אך עדיין "מראה" לך עד כמה הוא יותר מעדיף להיות איתך... אם את סומכת על הגן ומרגישה שהוא מקבל שם התייחסות וקשר ראויים, הרי שנשמע לי שהוא ילד רגיש מאוד שמבטא בדרך הזו את הדאגות שלו ואת היחסים איתך. אם ההרגשה היא שזה לא משתפר למרות שחוויות הטובות שהוא צובר בגן, מוטב לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה מיכל


נוגה שלום, אם ילד לא רוצה ללכת לגן, יש לו סיבה טובה לכך, כי בגילו מרבית הילדים נהנים מאוד בגן שאמור להיות סביבה מייטיבה ובטוחה. הסיבה יכולה להיות קשורה בגן: אוירה לא נעימה, העדר חום וחיבה, גירויים לא-מספקים ועוד; או סיבות הקשורות בילד ובמשפחה. מהתיאור שלך קשה לדעת מה קורה לו, אבל בוודאות עולה שחשוב להאסין לקריאה הזאת ולנסות להבין. נסי לשוחח לעומק עם הגננת להבין מה היא חושבת, מה לדעתה יכול לעזור לו, ובמקרה הצורך נסי לערב את השירות הפסיכולוגי של הרשות. בהצלחה מיכל


סמדר שלום, אני לא כ"כ מבינה גננות ש'לא אוהבות' שההורים נמצאים, אם את מרגישה לא-בטוחה בגן, אין שום סיכוי שבנך יחוש שם בטוח, ולכן עליה לעשות כל שביכולתה כדי לתת לשניכם הרגשה בטוחה ככול הניתן שם. אני מציעה שתקיימי איתה שיחה על החששות שלך, ובמידת הצורך תערבו את פסיכולוגית הגן. בהצלחה, מיכל


שלום רב, אני לא יכולה לנחש מה עובר לה בראש וגורם לה לשבש לכם את התוכניות, אבל בתור בת צעירה במשפחה של 'בוגרים' שכבר רגילה להתנהל בבגרות, יתכן וזוהי דרכה להסית אליה את תשומת הלב שלכם ואת ההתייחסות שלכם. עבור ילדים קטנים, היכולת להתאים את עצמם לאחרים עשויה להיות מוגבלת, ואולי כדאי לחשוב על הדרכים בהן היא מצליחה להשיג התייחסות בזכות דברים חיוביים שהיא עושה, מצבים בהם אתם יכולים דווקא להתפעל ממנה ולהעניק לה מקום ומרחב. בהצלחה מיכל


שלום רב, ילדים לעיתים לועסים חפצים שאינם אוכל כמו בגדים, כלי כתיבה, צעצועים ועוד בתקופות בהן חשים במתח, וכך גם לגבי מציצת האצבעות. אני מציעה לא להעיר לו על כך-במידת האפשר- אבל כן לנסות לברר האם חווה מצוקה כלשהיא או עומס רגשי בתקופה הזו. סביר שלא יוכל ממש לתאר במילים, אבל חשוב שיידע שאתם, וגם הגננת, דואגים ומנסים לעזור. הבעיה בתקופות הללו שמהר מאוד הידיים תפוסות ולא-פנוית למשחק, ו/או החולצה רטובה ומחוררת עד כדי שהדבר מעורר תגובה אצל אחרים. כדאי לנסות לתת לו רגע קודם אמצעי לזיהוי התחושה הזו ולעזור לו לבטא את רגשותיו במילים. בהצלחה



שלום רב, מתוך שאלתך "מה עלינו לעשות" אני מניחה שהכוונה היא איך לעזור לה, אבל לא נשמע לי שהיא סובלת או צריכה עזרה. אם היא נהנית עם בנים במשחק כגורגל ועם בנות במשחקים אחרים, הרי שהיא נהנית מהחןפש להיות 'גם וגם', וזה נפלא. כדאי לעודד אותה שלא לחשוש מביקורת של אחרים ולהרגיש ייחודית ובעלת חופש פנימי ולא יוצאת-דופן או בעייתית. ואם אתם חוששים לגבי העדפה המגדרית שלה, הרי שאין דרך לדעת, ובעצם, זה גם לא באמת משנה. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, יש הרבה ילדים צעירים שלא רוצים להתרחק מההורים שלהם ולהיות עם מבוגרים אחרים, גם אם מוכרים וזה לא מעיד על ליקוי בהתפתחות. אם התפתחותה תקינה והיא משחקת יפה עם בני גילה, הרי שאין שום טעם ללחוץ עליה להיפרד מהנורים כשהיא לא חייבת, ובטח שלא להתאכזב כשלא מסכימה. במידה והוריה מודאגים ממידת יכולתה להיות בהשגחת אחרים, כמו בני משפחה או שמרטפית, הם יכולים לעזור לה לעשות תהליך הדרגתית של בניית אמון וקשר, תחילה יחד איתם. בהצלחה, מיכל